מאיה איזקוביץ

שאלון לשבת עם מאיה איזקוביץ

השיר הכי טוב שלה שאתה לא מכירים, האלבום הכי טוב שהיא שמעה לאחרונה ואם היא לא הייתה מוזיקאית, מה היא הייתה עושה? מאיה איזקוביץ מתארחת בשאלון לשבת שלנו
מערכת כאן
02 ביולי 2019
13:45

מדי שישי נפרסם כאן "שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את מאיה איזקוביץ

מה הוא האלבום הראשון שהתאהבת בו?

אלאניס מוריסט – Jagged Little Pill. זה היה בגיל 13, בת דודה שלי מדרום אפריקה, שגדולה ממני בכמה שנים, הגיעה לביקור בארץ והביאה איתה דיסקים שהיא אוהבת. זה היה בדיוק כשההורים שלי עזבו את הקיבוץ שבו גדלתי ועברו למושב כרכום, שבו לא ממש הרגשתי שייכת ולא היו לי הרבה חברים. בת הדודה הזאת, מיכל שמה, היתה עבורי, בזמנו, הדבר הכי מגניב שקיים ומאוד התלהבתי ממנה ומהדברים שהיא מדברת עליהם (שהיו בעיקר מוזיקה). היא חשפה בפני עולם שלם והשמיעה לי לראשונה את אלאניס מוריסט. הרגע הזה שינה את חיי. לשמוע מישהי שצורחת את נשמתה בפראות, כועסת, מורדת, בוכה, רגישה, חסרת ביטחון, מלאת עוצמה - הכל ביחד, עם מילים שחדרו לי עמוק לנשמה. כאילו היא כתבה את מה שהרגשתי ולא ידעתי איך להביע את זה בעצמי. האלבום הזה עזר לי להתמודד עם גיל ההתבגרות, עם תחושת בדידות וחוסר שייכות. הוא נתן לי כוחות ומפלט. יש שם שיר ספציפי Perfect. לא צריך להרחיב במילים פשוט לשמוע אותו.

מה הוא האלבום, או השיר, היותר  טובים ששמעת לאחרונה?

ממממ אני לגמרי בן אדם שאוהב להקשיב לאלבומים שלמים, משהו שהיום כבר פחות קורה. יש חשיבות גדולה מאוד בעיניי להאזנה לאלבום שלם שלוקח אותך למסע ולעומק ששירים בודדים פשוט לא יכולים. כמו להכיר בן אדם לעומק על כל צדדיו. כשאני מגלה אלבום שאני אוהבת, אני נוטה לשמוע אותו במשך תקופה ארוכה, אפילו שנים. האלבום האחרון שממש אהבתי (עדיין) הוא Lost & Found של ג'ורג'ה סמית. היא מביאה משהו מרענן, שילוב של סול, R&B, ג'אז, אלקטרוני ואני חולה על הסטייל האנגלי שלה!

מהו  - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש  לא מכיר?

שאלה קשה. אני לא יודעת אם זה בהכרח השיר הכי יפה שלי אבל זה אחד השירים שאני הכי אוהבת ומחוברת אליהם. נקרא I Am. נדמה לי שרק הקהל האדוק שלי, שמגיע כבר שנים להופעות, מכיר אותו. הוא מתוך האלבום השני All Of The Miles שהקלטתי יחד עם יונתן דגן (J.Viewz), שקצת פחות מוכר לאנשים. השיר הזה הוא מנטרה בשבילי, של קבלה עצמית, של לדעת שלא משנה מה - אני בסדר כמו שאני. דבר שלפעמים מאתגר ליישם - אז כשאני שרה אותו אני מרגישה שאני מתחברת לכוח שהוא גדול ממני וזה שם לי את הכל בפרופורציה. בדרך כלל אחר-כך אני רגועה יותר 😊

יש לך שיר שאותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאתה מתחרטת על פרסומו?

אני מאמינה שלכל שיר ויצירה יש תזמון אנרגטי, כלומר חלון זמן שבו צריך פשוט ללכת עם הזרימה היצירתית, בכל הכוח, ואז לשחרר. חייבים לדעת מתי לשחרר. אם עשיתי שיר בצורה מסוימת זה כי זה מה שהתאים לו בנקודה הזאת של הזמן. לכן אני לא מתחרטת, גם אם הייתי עושה בדיעבד מיליון דברים אחרת. כששיר מתבשל יותר מדי זמן זה לא בריא לאף אחד, ובטח לא לשיר עצמו. אבל...! יש שיר אחד, מתוך האלבום השני, שנקרא Noam, שבהסתכלות אחורה הייתי עושה לו עיבוד קצת שונה. אולי פחות מלנכולי ממה שהוא יצא בסופו של דבר. לגביו יצא לי להרהר כמה פעמים. אבל שוב, לא הייתי חוזרת אחורה עכשיו ובאמת משנה את זה. למדתי במהלך ההקלטות של האלבום החדש שלי, עם תומר יוסף, שיש את הרגע הזה שבו פתאום מרגישים שהשיר שלם ושהוא קיבל את מה שהיה צריך. כשהרגע הזה מגיע - זה מאוד ברור וצריך לסמוך עליו.

את זוכרת את הרגע בו הבנת שתקדישי את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?

 כן. בפעם הראשונה שהרמתי את הגיטרה והתחלתי לנגן ולשיר. זה היה בחדר שלי בכרכום בגיל 14. פשוט ידעתי. וזה לא ששרתי או ניגנתי יפה. בשלב הזה ממש לא. אבל התחושה שהתמלאתי בה היא משהו שאי אפשר לתאר במילים. ידיעה עמוקה וברורה. חופש ומרחב. הרגשתי שיש לי סוג של נשק סודי, שמעכשיו אני יכולה סוף סוף להגיד את כל מה שאני רוצה ואף אחד לא יכול לגעת או לפגוע בזה.

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאת צריכה לפרוש ולוותר על החלום?

היה לי רגע כזה לא מזמן. רגע של משבר שבו איבדתי תחושה של משמעות. של מה אני עושה ולמה אני עושה את זה. הרבה פעמים ההתעסקות מסביב למוזיקה יכולה להתיש, ודווקא בגלל שהמוזיקה הפכה להיות העיסוק המרכזי שלי בחיים אז המקום הטהור והבסיסי שממנו היא מגיעה נהיה יותר חמקמק ומורכב. אבל לא חשבתי לפרוש מהמוזיקה, ברור לי שהיא ואני כאן להישאר ביחד, אלא פשוט לקחת קצת טיים אאוט מההתעסקות שמסביב. לחזור נטו ליסודות וליצירה לשם היצירה, שזה הצורך הבסיסי שלי. להתבטא ולהוציא החוצה. בתקופה האחרונה זה בדיוק מה שאני עושה. בין  הופעות לחזרות אני מתגוררת בצפון, בגליל העליון, וכותבת המון! מקליטה ומנגנת. כבר כתבתי אלבום שלם חדש וזאת תחושה מדהימה 😊

לו כל אוסף המוסיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד -  איזה אלבום היית מצילה ולמה?

הייתי מצילה את Every Kingdom של בן האוורד. זה אלבום שליווה אותי במהלך כל המעבר לניו-יורק והיה איתי בתקופה מאוד משמעותית בחיי. זה אלבום שמעורר בי את כל קשת הרגשות. ומזכיר לי ערבוביה של רגעים. כשאני שומעת אותו אני ממש חווה את הרגעים האלה מחדש. את ההליכה ברחובות ניו יורק מוקדם בבוקר, את השמש הקייצית של אחר הצהריים, את הריח של העיר. חושבת על בן זוג שלי לשעבר ועל רגעים שעברנו יחד. על הופעה בסנטרל פארק, על נסיעה בסאבווי. הכל ביחד.

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?

משום מה עולה לי ישר WILD עם ריס וית'רספון. סרט שיש בו שני אלמנטים שאני מאוד אוהבת: 1. טבע 2. אומץ. ללכת בעקבות קריאה פנימית של הלב ונגד הזרם של מה שהחברה מכתיבה. הייתי ממש שמחה לכתוב לו את המוזיקה! אפילו יכולה לדמיין את השיר שדיברתי עליו מקודם- I Am - כחלק מהפסקול.

ברגעים קשים – מה הוא השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?

אצלי זה מגיע בשני שלבים. קודם כל השיר שעוזר לי להוציא הכל החוצה ולבכות, שזה בשלוש שנים האחרונות Small Things של בן הווארד. אחר כך שיר שגורם לי להרגיש טוב ומרומם את רוחי, שזה בדרך כלל אחד משירי הפופ שבמצעדים של ספוטיפיי. זה משתנה מתקופה לתקופה ומיום ליום, כל פעם שיר אחד שיש לי קראש עליו. בשבועות האחרונים זה Mother's Daughter של מיילי סיירוס. יש בו משפט שעושה לי את זה: "Don't fuck with my freedom".

לו לא היית מוזיקאית, מה היית?

אחות. בוודאות. זה החלום השני שלי. לפני שסבא שלי נפטר הוא היה תקופה בבית חולים והיו סיטואציות, כשבאנו לבקר אותו, שהיו כל-כך מתסכלות. של חוסר אונים ותחושה שלא מתייחסים כמו שצריך לבן אדם שהכי יקר לך והוא נתון לחסדיו של הצוות. מצד שני - היו שם גם אחיות מקסימות שפשוט נתנו את הלב שלהן. להיות שם בשביל אנשים בסיטואציה שהיא הרבה פעמים לא קלה ולתת ביטחון ואנרגיה טובה -  זאת שליחות גדולה מאוד.

מה הוא השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?

וואי וואי... כרגע מה שעולה לי זה Love On The Brain של ריהאנה, שכולו תשוקה ואהבה. זה מה שהייתי רוצה.