דני רובס
עופר חג'יוב

שאלון לשבת עם דני רובס

האלבום הראשון שהוא התאהב בו, השיר הכי טוב שלו שאתם לא מכירים ואם הוא לא היה מוזיקאי, מה הוא היה עושה? דני רובס מתארח בשאלון לשבת שלנו
מערכת כאן
19 בספטמבר 2019
06:00

מדי שישי נפרסם כאן "שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את דני רובס.

מה הוא האלבום הראשון שהתאהבת בו?
"לילה של יום מפרך" של הביטלס. משהו באנרגיה של האלבום הזה סחף אותי כילד. לימים הבנתי גם את הזרמים התת קרקעיים בו. עד היום זה אחד האלבומים האהובים עלי.

מה הוא האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?
אהבתי מאוד את השיר "מאה מדרגות" של יוגב גלוסמן. אני לא מכיר אותו ושמחתי לגלות בו משהו רענן ואינטליגנטי מוזיקלית, משהו שאני אוהב למצוא בשירים וקשה היום למצוא כאלה. שיר רגיש ועדין, בלי קפיצות מדיה. המלודיות וההרמוניות יושבות בדיוק כמו שאני אוהב, ללא כוחנות וללא פופוליזם פופי.

מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?
שיר שנקרא "בריחה" באלבום "משהו חדש מתחיל". לאלבום הזה כתבתי כמעט 70 שירים, שמתוכם הייתי צריך לבחור בפינצטה את אלה שנכנסו לאלבום. זה שיר נחבא אל הכלים, אבל הכי עירום וחשוף עד כאב. משהו שדבק בי מקרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, "רביעיית המיתרים" הזאת שאני כל כך אוהב. אם זה היה תלוי בי, הייתי הולך לקניות עם רביעיית מיתרים עלי...

יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאתה מתחרט על פירסומו?
אני לא נוטה להסתכל אחורה על שירים שעשיתי. כל אחד מהם נכון לזמנו. הרבה יותר מעניין להסתכל קדימה, אל הדברים שאני מתכונן להקליט.

אתה זוכר את הרגע שבו הבנת שתקדיש את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?
אמא שלי אומרת שכשהייתי בן חצי שנה, היו שיפוצים מול הבית שלנו. כשהפועלים דפקו על הפיגומים אני לקחתי מקל ומכסה של סיר ודפקתי בקצב הנקישות של פטישי הפועלים. לכן, נראה לי שנולדתי לחיות מוזיקה כדרך חיים וכאוויר לנשימה. אני מאמץ את הסיפור של אמי ובתשובה לשאלה - זה הרגע שבו נועדתי למוזיקה.

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאתה צריך לפרוש ולוותר על החלום?
לא. מעולם לא. מוזיקה עדיין מסעירה אותי ברמה ששום דבר אחר לא יכול. מה גם, שאני מרגיש בשיא כוחי ורוצה להספיק עוד כל כך הרבה דברים. אני רוצה, כמו שארל אזנאבור, לרוץ על הבמות עד הרגע האחרון.

לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום היית מציל ולמה?
שאלה בלתי אפשרית... אבל עם אקדח לרקה – Hearts And Bones של פול סיימון. אחד מאלבומי חיי. יצירת מופת של שירה. לחנים אלוהיים, וחשבון נפש אמיץ.

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?
לסרט על הרוח הדמוקרטית החדשה שאני מקווה שתנשב בישראל. ההתבהמות של השיח, חוסר הסבלנות, מכאיבים לי מאוד. אני ליברל ודמוקרט, ומבקש רוגע, דיאלוג ורוצה שכולם יהיו ככה גם אם לא מסכימים. אני רוצה שיצלמו סרט על הדמוקרטיה המתחדשת בישראל ואני אכתוב את הפסקול שלו.

ברגעים קשים – מה הוא השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?
Ovejoyed של סטיבי וונדר. אושר צרוף והתעלות נפש. באחד מתפקידי התוף הוא פשוט דגם צליל של טיפה שנופלת לתוך אגם וזה קסום בעיני. צליל מגע הטיפה במים הוא קסום.

לו לא היית מוזיקאי, מה היית?
אני מניח שמורה להיסטוריה, כי בהיסטוריה מספרים סיפורים. אני אוהב סיפורים, ביוגרפיות – כאלה שאפשר וצריך ללמוד מהם כדי להמשיך להאמין ברוח האדם. או במאי קולנוע. אני אמנם לא מקצוען – אבל צורך קולנוע בתאווה, כי אני רגיש לדיאלוגים טובים ומאוד מעריך כאלה. אני גם ער לזוויות צילום ובכלל - אוהב את המדיום.

מה הוא השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?
אם זה תלוי בי, הייתי מעדיף שינגנו שיר שלי בהלוויות של אחרים.