דויד ברוזה
צילום: אילן בשור

שאלון לשבת עם דויד ברוזה

האלבומים שהוא גדל עליהם, השיר הכי יפה שלו שאתם לא מכירים, ואם הוא לא היה מוזיקאי, מה הוא היה עושה? דויד ברוזה מתארח בשאלון לשבת שלנו.
מערכת כאן
15 בנובמבר 2019
06:00

מדי שישי נפרסם כאן "שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את דויד ברוזה

מה הוא האלבום הראשון שהתאהבת בו? 
התאהבתי בשני אלבומים. ב-The King & Queen of Soul של אוטיס רדינג ואריתה פרנקלין, ובאלבום הראשון של ג'קסון בראון, Saturate Before Using. מה שתפס אותי בראשון היה הקול של אוטיס, שחדר לי לעצמות ולנשמה, לא יכול ממש להסביר. אבל כאשר התחלתי לשיר הייתי שומע את השירה שלו בראש וזה היה מביא אותי למקום מאוד עמוק. השפיע עלי מאוד. בואו נזכור, הייתי נער בן 14.

מה הוא האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?
״זמן התפוז״ של רונה קינן, אלבום מושלם. השירה של רונה כל-כך מכוונת ונותנת ניחוח של שירה מהאסכולה של חווה אלברשטיין, אבל עם טכסטים מחודדים ועכשוויים. היא מדוייקת אבל מעיזה. יש לה אומץ שאני מעריך.

מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?
יש הרבה שירים שהקהל הישראלי שלי לא מכיר, מתוך כל האלבומים שהוצאתי בחו״ל, באנגלית ובספרדית. אחד המיוחדים זה שיר שנקרא In Snow. השיר הזה נגע בי. הכתיבה של הלחן התחילה בבית של המשורר האמריקאי ליאם רקטור. זה היה בבולטימור, בזמן שקבעתי להיפגש עם משורר נוסף בשם מתיו גרהם. אני חיפשתי קשר אליו וכאשר מצאתי אותו - הוא ביקש שניפגש אצל חבר שלו ליאם. כשהגעתי, ישבנו והשמעתי להם שירים שלי כולל שניים שהלחנתי למלים של מתיו. כאשר סיימתי, ליאם, מתוך התרגשות גדולה וקצת קנאה נתן לי ספר שלו וביקש שאלחין משם שיר. ניסיתי על המקום אבל נתקעתי. התהליך נמשך שנים ורק אחרי שמונה שנים, בביתו החדש של ליאם בבוסטון, בזמן סופה של שלג – זה קרה. השיר והלחן מדברים על מפגש אוהבים צעירים אשר לא מגשימים את אהבתם ונפגשים אחרי שנים שנפרדו.

יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאתה מתחרט על פירסומו?
אין לי הקלטות שהתחרטתי עליהן. כמובן שעם הזמן אני מבצע אחרת ותמיד חושב שאולי זה הזמן לחדש...

אתה זוכר את הרגע בו הבנת שתקדיש את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?
אחרי שהקלטתי את ״יהיה טוב״, היה לי ברור שזאת תהיה הקריירה שלי. השנה היתה 1977, השיר נכתב ביום בו אנואר סאדאת, נשיא מצרים, הגיע לארץ. היתה אופוריה באוויר. את השיר שרתי בהופעות עם יהונתן גפן. הרמיזה הפוליטית והשאיפה לשלום במילות השיר הפכו אותו למאוד רלוונטי. בהמשך זה הוביל את יהונתן גפן ואותי לכתיבה של הרבה שירים נוספים, כולל העבודה על "הכבש השישה עשר" ו"האשה שאתי" ועוד שירים רבים שהקלטתי.

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאתה צריך לפרוש ולוותר על החלום?
יש רגעים בקריירה שקשה. היצירתיות נעצרת, אתה פתאום מרגיש שאולי זה נגמר, ואז, פתאום זה בא שוב. צריך סבלנות והתמדה. תמיד להמשיך.

לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום היית מציל ולמה?
שלושה אלבומים: Blue של ג׳וני מיטשל, Kind of Blue של מיילס דיוויס ו"שבלול" של אריק איינשטיין ושלום חנוך. המוזיקה הראשונה ששמעתי בצעירותי הייתה ג׳אז משנות החמישים. מיילס דיוויס היה דמות מפתח כמו גם צ׳ארלי פרקר, וג׳ון קולטריין. עד היום הם מהווים קו השראה בשבילי. אצל ג׳וני מיטשל זה היה השילוב של טהורות הקול שלה והסיפורים שהיא מספרת. אחת ויחידה.

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?
"צייד הצבאים". הטרגדיה בסיפור סרט המלחמה הזה, והיכולת של הלחן והגיטרה לפרוט על נימי הרגש בלב ובנשמה - הם נדירים.

ברגעים קשים – מה הוא השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?
אין שיר מסויים, אבל משהו קרוב לזה –  Bob Dylan - I Shall Be Released. השיר הזה מחמם את הלב ומשחרר אותי ממועקה.

לו לא היית מוזיקאי, מה היית?
צייר. מגיל צעיר מאוד, שש בערך, התעסקתי בציור. אהבתי לשבת שעות ולצייר. כך עשיתי עד גיל 22, כאשר הלחנתי את ״יהיה טוב״. מאותו רגע היה לי ברור שאני צריך לייעד את עצמי לכתיבת מוזיקה ועזבתי את הציור לגמרי עד עצם היום הזה!

מה הוא השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?
מוותר על הלוויה. שתהיה מסיבה קטנה ונעימה עם קצת מוזיקה - בלוז, פלמנקו, ג׳אז.