מחנה עולים בעדן, תימן
צילום: לע״ם

"לקחנו תינוקות בריאים, חזרנו בלי כלום"

נחשפו המסמכים בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן. העדויות מציגות גזענות בוטה, התנשאות וחשדות לרשלנות קשה, אולם עיון ראשוני במסמכים לא חושף אקדח מעשן בדמות חטיפת ילדים מאורגנת
שני חזיזה
28 בדצמבר 2016
12:50
עודכן ב 19 אוקטובר 16:30

"עבדנו במחלקת יונקים, לוקחים את התינוקות לאמבולנס בריאים ושלמים לעפולה, והיינו חוזרים בלי כלום , כאילו זה לא קרה… היינו משאירים תינוקות בריאים שלמים, למחרת שוב פעם הייתי לוקחת. כשהייתי שואלת 'איפה התינוקות?', היו אומרים שאינם, מתו. מה זה מתו? אבל הם היו בריאים, לא היה להם שום דבר, אני לקחתי (את התינוקות בריאים ושלמים, ש.ח)".

חוקר: ולא אמרתם כלום?


"לא ידענו, מההתחלה לא ידענו אבל באיזשהו שלב אני עמדתי, באיזושהי דילמה... היו מקרים שתינוק לא הרגיש טוב, ולא היה רופא אבל ברוב המקרים הילדים היו בריאים לחלוטין".

זהו קטע מתוך עדותה של רוזה קוצ'ינסקי, מטפלת בבית הילדים בעין שמר בוועדת החקירה הממלכתית לבדיקת פרשת ילדי תימן. עדות זו היא רק אחת מתוך מאות אלפי עמודים שהיו חסויים ונחשפו היום לציבור וזמינים באתר ארכיון המדינה. מאוחר יותר, אגב, תחזור בה קוצ׳ינסקי באופן תמוה מעדותה.

צוות האחיות במחנה עין שמרצוות האחיות במחנה עין שמר, שבו נחטפו לפי החשד ילדים ממוצא תימני, מתוך תצלומים שהוגשו לוועדת החקירה הממלכתית

יהודית דוראני, מטפלת נוספת מעין שמר שהעידה בוועדה, סיפרה שהילדים נעלמו בתקופה שבה היו מגיעים מבקרים אמריקאים או צרפתיים לשחק עם הילדים. בין השאר סיפרה שזוג אחד הגיע לבקר את אותו ילד פעמיים, לפני שנעלם. היא גם הביעה את פליאתה על כך שהזרים הגיעו לבית התינוקות ללא ליווי של מנהל המחנה או האחות האחראית.

שלוש ועדות, 3,500 תיקים, מיליון וחצי עמודים והרבה שאלות לא פתורות

שלוש ועדות חקירה בדקו לאורך השנים את אחת הפרשיות הכואבות בתולדות החברה הישראלית. בסוף שנות ה-60, בעקבות לחץ ציבורי ופרסומים בתקשורת, הוקמה ועדת בהלול מינקובסקי שהחלה את עבודתה ב-1967. אחריה פעלה ועדת שלגי, שבראשה עמד השופט משה שלגי והגישה את מסקנותיה בשנת 95', אחרי שש שנים של עבודה. הוועדה השלישית והממלכתית היא ועדת כהן-קדמי, בראשה עמד השופט בדימוס יעקב קדמי. דוח הוועדה פורסם ב-2001 אולם הפרוטוקולים שלה, חומרי החקירה והעדויות שגבתה נותרו חסויים - והם אלו שנחשפים היום. 

342 תלונות על ילדים שנעלמו הוצגו בוועדת בהלול-מינקובסקי. ועדת שלגי דנה ב-505 מקרי היעלמות (מתוכם 301 מקרים חדשים) ובפני ועדת קדמי הוצגו כ-800 מקרי היעלמות (מתוכם כ-450 מקרים חדשים). שלוש הוועדות בדקו בסך הכל תלונות על היעלמותם של 1,053 תינוקות.

לפני כחצי שנה, בעקבות התחדשות המאבק של משפחות הילדים הנעדרים ועמותות שמלוות את הנושא, מונה השר צחי הנגבי לטפל בשאלת החיסיון. בשבוע שעבר (יום ראשון) אישרה הממשלה את חשיפתם של 3,430 תיקי החקירה בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן עליהם הוטל חסיון, שתוקפו אמור היה לפוג רק בשנת 2066.

על פי ועדת קדמי, כשני שלישים מהילדים שנעלמו היו ממוצא תימני, רוב הילדים בשליש הנותר היו יהודים שעלו ממדינות המזרח התיכון, וכ-30 ילדים שנעלמו היו ממוצא אירופאי או אמריקאי. שלוש ועדות החקירה קבעו כי רוב הילדים נפטרו, מעטם אומצו ובמקרה של כ-56 ילדים לא ידוע מה עלה בגורלם.

מחנה עין שמר, 1950

״אם היו יודעים את השם שלו האמיתי לא היה צריך למסור אותו לאימוץ״

במשך השנים עלו וחזרו עדויות של בני משפחה שטענו שכאשר הגיעו לבית החולים לבקר את בנם בסמוך ללידה או במקרים של אשפוז עקב מחלה, התבשרו שהילד נפטר: שאין גופה, אין קבר ואין תעודת פטירה. במקרים אחרים מספרים הורים שכאשר ביקשו להחזיר את בנם או בתם לא ידעו בבית החולים לספר להם לאן הוא הועבר.

צוותים רפואיים שנדרשו לנושא טענו כי במקרים רבים העובדה שלא היה תיעוד מסודר, שנעשו טעויות ברישום שמות הילדים ובשל הקושי לתקשר עם העולים החדשים - נעשו טעויות. ילדים הועברו ממרכז רפואי אחד לאחר מבלי שהוריהם יכלו להתחקות על עקבותיהם. כך קרה למשל שפעוטות שהועברו לבית הילדים בעין שמר או לבית החולים בראש העין התגלגלו לפעמים לאימוץ, רק כי לא הצליחו לאתר את המשפחות שלהם.

ֿבעדותה של יהודית היבנר, שהייתה בשנים הרלוונטיות מנהלת מרשם האוכלוסין במשרד הפנים היא טוענת שהיו די הרבה מקרים של אימוץ שבהם נאמר שלא יודעים את שם ההורים: ״פשוט לא ידעו את השם... שלא ידעו למי הוא שייך, אז אי אפשר היה למצוא אותו ברישום ולהגיד שעכשיו ילד בשם זה אומץ. אם היו יודעים את השם שלו האמיתי ייתכן והיו מוצאים את ההורים האמיתיים ולא היו צריכים למסור אותו לאימוץ״.

כבר באפריל 1950 שלח ד"ר ליכטיג, מנהל המחלקה לבתי חולים במשרד הבריאות, שלח למנהלי בתי חולים מכתב שבו כתב:

״קרו מקרים שילדים עזבו את בית החולים מבלי שהגיעו חזרה להוריהם. כנראה נמצאו אנשים זריזים שהיו מעוניינים לאמץ ילדים. ההורים ה'שכולים' חיפשו את ילדיהם ואינם[...] צריך לעשות את כל המאמצים למנוע הישנות המקרים״.

למרות זאת, 40 שנים מאוחר יותר בחרה ועדת קדמי, שאומנם הודתה כי אכן היו מקרים של של ילדים שנלקחו מהוריהם כנראה בלי ידיעתם, אבל לא הייתה יד מכוונת, במינוח המכובס ״מסירה מזדמנת לאימוץ״ כדי לתאר באמצעותו את מה שאירע.

מחנה עין שמר, 1950מחנה עין שמר, 1950

"תימנים עם דם של כושים"
היו מי שהתנאים והכאוס במחנות העולים ובתי החולים המאולתרים דווקא קסמו להם. פרופ' גורג' מנדל שעבד בשנות ה-50 בבית החולים בראש העין וטיפל ברבים מעולי תימן, מספר בריאיון שנחשף שבית החולים משך אליו לא מעט סטאז'רים וסטודנטים לרפואה שעסקו בין היתר במחקר בקרב התימנים.

"יום אחד היה ביקור בראש העין של קבוצת רופאים מחו"ל. היה איש ידוע ומפורסם בשם פרופ' דמשק שהיה המטולוג ידוע. הוא הסתכל על התימנים וחשב שמוכרח להיות אצלם דם כושי ואולי יש להם איזו מחלת דם שנקראת – חסר דם חרמשי. הוא אמר למה לא לבדוק את זה? הוא גייס סטאז'רים ושלח אותם לראש העין והם היו בודקים את הטיפות דם שאנחנו לקחנו לבדיקת מלריה. הם לקחו עוד טיפה בו זמנית ובדקו. בהתחלה הם מצאו שכדוריות הדם בצורת חרמש ונורא התלהבו. מאוחר יותר הסתבר שזה לא נכון. שהייתה תקלה בבדיקה אבל בינתיים כבר אמרו לתימנים שיש להם דם של כושים".

אחת מ-35 המאומצים המעידים בעצמם


בתוך מיליון וחצי המסמכים שנחשפים היום גם מובאות עדיותיהם של 35 מאומצים או מי שסבורים שהם מאומצים.

"לפני שנים נפטר אבי המאמץ… כאשר ישבנו אני ואימי בשבעה, התחלנו לדבר ואז הרגשתי צורך לשאול אותה שאלות. שאלתי אותה אם אני מאומצת והיא אמרה לי כן… שאלתי אותה, אמרו לך משהו, את יודעת משהו? אמרה לי, לא, לא. רק האשה שהביאה אותך שמסרה אותך אליי , אמרה לילדה הזו הייתה אמא תימנייה יפהפיה. זה הכל״.

הילדה המאומצת שהעידה בפני הוועדה מספרת שאמה סיפרה לה שהרופא שטיפל בה וידע כמה היא כמהה לילד אמר לה: ״יש לי בשבילך ילדה".

עם זאת, שם הרופא מושחר, כמו גם הסופרלטיבים של האב המאמץ שייתכן שהיה דמות מוכרת ואמידה ולכן התבקש לא להגיע למעמד מסירת התינוקת. בבדיקה מול ארכיון המדינה נאמר לנו כי שם הרופא הושחר בטעות ולבקשתנו, בעוד כשבוע, השם ייחשף.

מה הלאה?

בשבועות ובחודשים הקרובים צפויים להיחשף עוד ועוד סיפורים, שמות נוספים של רופאים ואחיות יצוצו ומוסדות כמו בית הילדים בעין שמר, בית היתומים דיסקין בירושלים ואחרים שכבר עלו לכותרות יזכו לסיקור נוסף נוכח עדויות חדשות.

משפחות הילדים שנעלמו ימצאו את עצמן יושבות שעות ארוכות מול מיליון וחצי צילומי העדויות והחקירות בניסיון לאסוף ולו עוד בדל מידע שישפוך אור על הסיפור הפרטי שלהם. קרוב לוודאי שהעדויות החדשות, יותר משיניחו את דעתן של המשפחות שכבר עשרות שנים זועקות , בעיקר יציפו עוד ועוד שאלות ותהיות ובטח לא יתנו מנוח למי שיתעקשו לחפש תשובה. מפה ועד לחשיפת האמת שנוגעת לאישים ולמוסדות הרבים ששמם נקשר בפרשה, הדרך עוד ארוכה.