עינב ג'קסון כהן
צילום: אלה ברק

שאלון לשבת עם עינב ג'קסון כהן

הקסטה שחרוטה לה כזכרון ילדות, השירים שהיא צוללת איתם ברגעים קשים והרגע שבו היא החליטה שתקדיש את חייה למוזיקה. עינב ג'קסון כהן מתארחת בשאלון לשבת שלנו
מערכת כאן
16 בינואר 2020
03:15

"שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את עינב ג'קסון כהן.

מה הוא האלבום הראשון שהתאהבת בו?
בילדותי התגלגלו אלי כל מיני קסטות, בערבוביה סגנונית, שאני זוכרת שנקשרתי אליהן: Queen , יהודית רביץ, גאנז אנד רוזס, אריק איינשטיין. אבל האלבום הראשון שממש התאהבתי בו כאלבום שלם היה True Blue של מדונה, ובאופן ספציפי השיר Live to Tell. אין לי מושג איך הקסטה הזו הגיעה אלי, אבל הייתי חוזרת כל יום מבית הספר, מכניסה לטייפ, לוחצת פליי ומתיישבת לשחק במשחק המחשב (העתיק, אייטיז חברים) Alley Cat. זה היה טקס כמעט אובססיבי, והאלבום הזה חרוט אצלי בתיקייה מאד מוזרה בזיכרון: סנטימנט מרגש לילדות משולב ברפלקס עז, להציל חתול מלהתחשמל באקווריום.

מה הוא האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?
דניאלה ספקטור, שהיא גם חברה אהובה, שיחררה אלבום שלישי לאחרונה והוא פשוט העיף לי את הלב. למרות שהכרתי את השירים, אפילו את העיבודים בגרסתם המתקדמת - כשהקשבתי לאלבום ברצף בפעם הראשונה כל כך התרגשתי. נזכרתי למה הפורמט של האלבום עדיין מתקיים ואולי (אני מקווה) תמיד יתקיים. זה הדהים והפתיע אותי לפגוש, שוב, את הקסם שבאפשרות לבנות מהלך רגשי וסיפורי לאורך תשעה שירים, עד כמה זה מגדיל ומעמיק את היצירה. שני שירים חזקים במיוחד באלבום הם מזמור לדוד שפותח אותו ו"צל ועוד צל" שסוגר אותו.

מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?
יש שיר שנכתב אחרי שהאלבום "שני לבבות" כבר יצא, והוא נקרא "ציפור שחורה". זה שיר עם טקסט קצר מאד ומשהו בתנופה של הלחן שלו היה לי חדש ומפתיע, אז כרגע הוא אהוב עלי מאד. בדקות הקצרות שלו הוא עובר בין כמה סולמות (מה שנקרא - מודולציה), כמה פעמים באופן מחזורי. אני לא יודעת להסביר בדיוק, אבל זה קצת כמו לראות תמונה מתקרבת ומתרחקת בו זמנית. בינתיים יש לו רק סקיצה לילית, טיפה הזויה, שהקלטתי כמה ימים אחרי שנכתב. היא תופסת את כל הזיופים, האי-דיוקים והקסם שיש בשיר שעדיין מחפש את עצמו. בהקלטות הליליות האלה אני בדרך כלל מתאהבת ולוקח לי זמן להיפרד מהן, אני מקווה שבקרוב אפליג הלאה מהסקיצה ואקליט אותו על באמת.

יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאת מתחרטת על פרסומו?
לצערי ולשמחתי בתהליך ההקלטות אני יורדת לרזולוציות כל כך קיצוניות ומתעקשת על כל פרט וניואנס - אז כשהשיר מתפרסם זה בדרך כלל כבר אחרי שגנזתי שתי גרסאות קודמות שלו. ז“א - להתחרט ולהתבלבל אני מרשה לעצמי בהרחבה ובאהבה בשלב ההקלטות: מתחילה שירים מההתחלה, הופכת סדרים, מחליפה ערוצים, חותכת, עורכת, מחזירה. ב"שני לבבות" כל הסשנים ישבו גם על המחשב הביתי שלי - זה היה פתח לחופש יצירתי משחרר (ומייסר!) ואני באמת גאה בצורה הסופית שתפס כל אחד מהשירים. אחרי שהאלבום יוצא אני משתדלת לא להתחרט יותר (משתדלת).

את זוכרת את הרגע שבו הבנת שתקדישי את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?
באמת היה בשבילי רגע רומנטי, בלתי צפוי, מכריע שכזה. לא הייתי ילדה/נערה כותבת שירים, לא בפסנתר ולא במחברות. ניגנתי מגיל קטן ובשלב מסוים גם התחלתי להלחין מנגינות קטנות לעצמי - אבל אף פעם לא שרתי. יותר מזה - הייתי בטוחה שאני זייפנית נוראית ואפילו לזמזם בקלילות עם הרדיו פחדתי. לחלום לא העזתי. באיזה שהוא דחף לא ברור החלטתי להירשם לרימון. אחרי שנה שהסתובבתי שם אבודה - תפס אותי יהודה עדר בחצר והודיע לי בלי שאלה שאני נרשמת לקורס הלחנת שירים א’ המפורסם שלו. עדכנתי אותו שאני לא שרה ולא כותבת, הוא לא התרשם (למזלי). נרשמתי לקורס. לשיעור הראשון כמובן שלא היה לי אומץ להגיע, אבל ביררתי בחשאי מה היה תרגיל הכתיבה שיהודה נתן בשיעור והבטחתי לעצמי שאם אצליח לעשות אותו אלך לשיעור השני. כעבור שבוע התיישבתי מול כיתה של 20 תלמידים וניגנתי ברעד את השיר הראשון שכתבתי (ושרתי) בחיי. באותו הרגע ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות מעכשיו ולתמיד. הייתי בת 23 וזו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי בה במקום. על ראיית הרנטגן הרגישה שלו אני חייבת ליהודה את כל השירים.
מאז ועד היום המוזיקה היא כוח מרפא בשבילי ולשמחתי כל מה שאני עושה קשור ומעורבב בה - הופעות שלי והופעות עם אחרים, נגינה, הפקה, כתיבה. אני מאושרת ומודה על זה כל יום (וגם מרשה לעצמי לחלום לפעמים).

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאת צריכה לפרוש ולוותר על החלום?
היצירה היא נס ועליה לא הייתי מוותרת בחיים, אבל להפוך דבר חשוף כל כך כמו שירים ל״מקצוע״ זה כבר קצת יותר מורכב. לפעמים אני פוגשת את הפחדים הכי גדולים שלי בדרך. כל הופעה מרגישה גורלית, כל שיר שיוצא לרדיו זה עניין של חיים ומוות. בשנים האחרונות אני מנסה ללמוד לקחת את עצמי קצת פחות ברצינות - משימה טובה בשבילי גם בלי קשר למוזיקה. בינתיים אני בוחרת בזה כל יום מחדש, עם כל הלב, אין לי פלאן-בי ובחיי שלא הייתי רוצה שתהיה.

לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום היית מצילה ולמה?
התשובה הקבועה שלי כבר שנים היא האוסף Gold של הקרפנטרס. יש בו הכל: גם קפסולה רגשית סנטימנטלית, גם יהלום מוזיקלי (מדובר בשירי-על אחד אחרי השני, ואיזה עיבודים!) ומעל הכל – הקול של קרן קרפנטר, הכי יפה בעולם.

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?
לסדרה עמוק באדמה.

ברגעים קשים – מה הוא השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?
ברגעים קשים הנטייה שלי היא לשמוע דווקא שירים עצובים (עם תנופה), להרגיש קצת פחות לבד שם בתדר הנמוך. בשנתיים האחרונות אלה היו בעיקר Cold Little Heart של מייקל קיוואנוקה וכל השירים ב-Carrie And Lowell של סופיאן סטיבנס שהצילו אותי. גם "עולה ויורד" של נועם רותם תמיד מכניס אוויר למערכת (וגם ננסי סינטרה!) אם אני מתבקשת להרים - אז "אפריקה שלי" של גלעד כהנא. יש לו ממש כוחות מיסטיים מוזרים עלי, מהשניה שהוא מתחיל, הגוף שלי זז בצורה בלתי רצונית (כי לרקוד באופן רצוני זה לא בשבילי). אני מאוהבת בכל מה שקורה שם, הגרוב של הקסיו, השירה האגבית עם האינטונציה המיוחדת של גלעד, הקולות של A-WA . שיר שהוא תרופה. נסו ותיהנו.

לו לא היית מוזיקאית, מה היית?
יש לי חיבה עזה לכל עולם העיצוב. אני משתעשעת בעיצוב גרפי לפעמים ואוהבת לסדר את העולם סביבי ככה שיהיה נעים ויפה. אני גם קצת חנונית מחשבים (בצבא הייתי מדור-מחשב-שלום-מדברת-עינב) אז כנראה איזה שהוא שילוב בין השניים. אולי בפנסיה!

מה הוא השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?
מעניקה על במה זו חופש אמנותי לחברות הכי טובות שלי (אתן יודעות מי אתן!) - לבחור שיר וגם לבצע אותו בבקשה. סומכת עליכן.