עמיר פרץ
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

חתונה מאוחרת: האיחוד שעמיר פרץ ממש לא רצה

החשש להיתפס כאשם בהתרסקות הגוש הובילה את יו"ר העבודה לקבל את האיחוד עם מרצ. כעת המטרה של הרשימה המאוחדת של העבודה-מרצ-גשר היא לגדול מעבר ל-11 המנדטים | פרשנות
יואב קרקובסקי | פרשנות
13 בינואר 2020
14:33

לא הייתה להם ברירה. זו חתונת כפייה, איחוד הצלה. עמיר פרץ ממש לא רצה את האיחוד הזה עם מרצ. אם זה היה תלוי רק בו, הוא היה ממחזר את הריצה שהוביל בספטמבר האחרון, הוא ואורלי לוי בלבד.

פרץ הוא היונה הצחורה ביותר במערכת הפוליטית, האיש שדיבר על שתי מדינות לשני עמים עוד באמצע שנות ה-80. הוא האיש שהטיף למשא ומתן ישיר עם אש"ף כשראשי המפלגה שלו, שמעון פרס ויצחק רבין, לא יכלו להכיל דברים מסוג זה. הוא דבק בחיבור עם אשת ימין מובהקת, מתוך מחשבה שהוא מביא קולות חדשים למחנה מימין. בניתוח אמיתי של הבחירות בספטמבר, מתגלה תמונה מעט אחרת. החיבור הזה של העבודה-גשר הקטין את מספר פתקי "אמת", ולא הגדיל אותם.

ההחלטה נפלה כבר לקראת סוף השבוע שעבר. הניגון של אנשיו של פרץ השתנה. זה קרה לאחר הספין שכשל - הקריאה של פרץ לבני גנץ להכיל את העבודה ואת מרצ תחת כנפיו. מיד לאחר שהספין דעך, נועדו פרץ והורוביץ לפגישה שהניעה את התהליכים קדימה. פרץ נזכר במאמריו של הורוביץ העיתונאי, בהם הוא זכה למקום של כבוד. בשיחה ביניהם הלילה, על מרק חם ותה בשדרות, השניים חלקו את האידיאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית ששניהם אוחזים בה.

נתנה את האישור. אורלי לוי אבסקסיס ועמיר פרץ (צילום: רוי עלימא, פלאש 90)

בשמאל הישראלי היו שהרימו גבה. איך זה שפרץ, איש השמאל המובהק, מוכן להיעלם בין גבי אשכנזי לאבי ניסנקורן, יריבו הוותיק מההסתדרות, בתוך רשימת כחול לבן - במקום להיות הקטר שמוביל את השמאל הישראלי כולו? יש שטענו כי ההסכם עם אורלי לוי היה הסכם כובל מבחינתו של פרץ. לכן, ברגע שהיא צייצה אמש ב-21:00 גיבוי למהלכיו של פרץ לשיחות האחדות עם מרצ, היה ברור שההסכם הוא שאלה של שעות בודדות, וכך היה.

הלחצים על עמיר פרץ מחברי סיעתו איציק שמולי ועמר בר לב ומוותיקי המפלגה זלגו לתקשורת, והם הופעלו בתנועת מלחציים. ניצן הורוביץ, מצידו, הפעיל את הגורמים המקורבים לפרץ במנגנון המפלגתי של העבודה בנקודות ההשקה בין שתי המפלגות, ובעיקר בהתיישבות העובדת. פרץ הבין בשבוע שעבר שאם לא יתן יד להובלת האיחוד, קמפיין הבחירות של מרצ מצד אחד, ושל כחול לבן מהצד השני, ייסגרו עליו ועל אורלי לוי ויעמידו אותם כאשמים הבלעדיים.

הם יואשמו כמי שהביאו לקריסת אחת משתי המפלגות הללו אל מתחת לאחוז החסימה. ירידה של אחת המפלגות עשוייה להבטיח את ניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות במארס. לא פרץ, ואפילו לא לוי, יכלו להשלים עם תרחיש קיצוני שכזה, ולכן התקפלו.

ההסכם הזה אמור להזרים דם חדש לתוך השמאל הישראלי, שהיה בשנים האחרונות בעיקר במגמת הצטמקות. המטרה של הרשימה המאוחדת של העבודה-מרצ-גשר היא לגדול מעבר ל-11 המנדטים שהביאו יחד קודם לכן - מטרה מאוד לא פשוטה.

עקב אכילס של החיבור הזה זה הייצוג של החברה הערבית והדרוזית. לשתי המפלגות קהלים בחברות הללו, אבל בפועל האיחוד לא מבטא את הייצוג שלהן

החיבור הזה הופך את גוש המרכז-שמאל למחולק באופן מאוד ברור, כחול לבן צריכה לכלול בתוכה את בוחרי המרכז, מרכז ימין, ומאוכזבי העבודה שנדדו אליה כבר לפני שנה ושבו לביתם הקודם. חיבור העבודה-מרצ-גשר, יביא את בוחרי השמאל הציוני המובהקים, הסוציאל-דמוקרטים, אבל ספק אם יצליח להביא בוחרים מהחברה הערבית. כאן תפקידה של הרשימה המשותפת בקליטת את הבוחרים. עקב אכילס של החיבור הזה הוא הייצוג של החברה הערבית והדרוזית. לשתי המפלגות קהלים בחברות הללו, אבל בפועל האיחוד לא מבטא את הייצוג שלהן. זו בהחלט יכולה להיות בעיה לא פשוטה.

יאיר גולן ועיסאווי פריג' (צילום: הדס פרוש ונועם ריבקין פנטון, פלאש 90)

כוכב השמאל הישראלי של הבחירות הקודמות, יאיר גולן, יירשם באיחוד החדש כאיש מרצ ולא ישראל דמוקרטית שלו ושל אהוד ברק. בוועידת מרצ יש מי שפועלים להביא לביטול ההסכם איתו, ולו רק כדי לקדם את מיקומו של עיסואווי פריג' לתוך העשירייה הראשונה.

ניצן הורוביץ מוכיח בשנה האחרונה בגרות פוליטית. הוא היה המנוע לדחיפת איחודים בשמאל מהטריבונה כעיתונאי בסבב הבחירות באפריל, ואחר כך כשחזר לזירה בקיץ, הוא הוביל את המגעים לאיחוד גדול בשמאל. האיחוד הגדול הזה, המחנה הדמוקרטי, לא הצליח אמנם לממש את ההבטחה שהייתה גלומה בו, אבל טכנית הפתק "מרצ" בספטמבר הביא 40 אלף קולות יותר מאשר באפריל.

מי שנשארה בחוץ זוהי סתיו שפיר. בשבע שנותיה במערכת הפוליטית גרפה ההבטחה הצעירה של השמאל הישראלי הרבה יותר אויבים מאוהדים. איש משתי המפלגות לא ממש רוצה לראות אותה אצלו

פרץ הפגין אחריות. הוא הבין שאין תהום פעורה ממש בין העבודה לבין מרצ, ועדיף חיבור מסיכון. מי שנשארה בחוץ זוהי סתיו שפיר. בשבע שנותיה במערכת הפוליטית גרפה ההבטחה הצעירה של השמאל הישראלי  הרבה יותר אויבים מאוהדים. איש משתי המפלגות לא ממש רוצה לראות אותה אצלו.


גרפה יותר אויבים מאוהדים. שפיר (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

במרצ חשים פגועים ממנה, בעבודה לא רוצים לשמוע עליה. הקונצנזוס היחיד בין חברי הכנסת של מרצ והעבודה הוא העויינות לשפיר. ההערכה היא ששפיר תנסה למצות אופציה ירוקה או שותפות יהודית-ערבית אלטרנטיבית למרצ. אם לא תימצא האופציה הזו, היא תפרוש בגיל צעיר לפסק זמן מחיים פוליטיים פעילים.