איתי פרל
צילום: אוהד רומנו

שאלון לשבת עם איתי פרל

האלבום הראשון שהוא התאהב בו, השירים הכי יפים שלו שאתם לא מכירים וההופעה הראשונה שלו בבר בראש פינה. איתי פרל מתארח בשאלון לשבת שלנו
מערכת כאן
24 בינואר 2020
06:30

"שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את איתי פרל.

מהו האלבום הראשון שהתאהבת בו?
Kiss the Sky של ג'ימי הנדריקס. האלבום הגיע אלי דרך חבר (בקסטה...). הייתי בן 16 וכבר היתה לי גיטרה חשמלית, אבל רק כשהקשבתי לג'ימי נוכחתי לדעת מה היא מסוגלת לעשות בידיים הנכונות. נדהמתי מהסאונד ומהבערה המוזיקלית שם. זה עדיין אחד האלבומים הטובים שאי פעם שמעתי.

מהו האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?
"תלמד אותי לרקוד" של נדב אזולאי וגיל נמט. הצמד הבאר-שבעי באלבום שלישי מעולה וכייפי. ממליץ בחום. מילים ולחנים של אזולאי ועיבוד והפקה ונגינה משותפים. נכחתי בחלק גדול מההקלטות של האלבום באולפני קקטוס, האולפן של נמט אזולאי בעיר העתיקה בבאר שבע, 200 מטר מהבית שלי, מגרש המשחקים הזה והשחקנים הראשיים הם תמיד מקום של השראה.

מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?
לא יודע... לכל אחד מהשירים יש דרך להגיע ללב של מישהו ואצלי באלבומים יש מיני שירים חבויים ולא מוכרים אך לא אוכל לומר מה הכי יפה מביניהם. באלבום שהקלטתי עם דנה ברגר - "הנה באתי הביתה" משנת 2010, יש כמה שירים שהרגשתי שבתקופת מעבר זו של מות האלבום, נשכחו במעמקי צד ב'. יש את "זה לא הזמן להישבר" ועוד ולס שנקרא "תל אביב מכף רגל עד ראש".

יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאתה מתחרט על פרסומו?
במובן מסויים אני מרגיש כך לגבי כל היצירה שלי. כל שיר שאי פעם כתבתי והוצאתי - דורש איזשהו עדכון כדי להישאר רלוונטי לזמנים המשתנים. ההקלטה היא מין 'הקפאה' של רגע. הרבה פעמים, מיד אחרי יציאת השיר לאור אני כבר מחפש לעדכן ולשפר אותו. בהמשך החיים נוצרים פערים בין אותו רגע לבין מי שאתה היום ועשויים להתגלות בשיר גם רגעים מביכים. שירים ישנים הם כמו תמונות מהתיכון, אתה שואל את עצמך – מה לבשתי לעזאזל? ומה זאת התספורת הזאת.

אתה זוכר את הרגע שבו הבנת שתקדיש את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?
רציתי את זה מגיל מאד צעיר. אני מנגן מגיל 8 ותמיד ידעתי שמוזיקה תהיה חלק עיקרי בחיי, אבל כמובן שחששתי, כי זה תחום קשוח ולא ידעתי אם אני בכלל ראוי. ביום שהשתחררתי מהצבא נכנסתי לבר בראש-פינה, עם הגיטרה, ושאלתי אם הם צריכים שם מישהו שינגן בלילות. אמרו לי – "יאללה תוציא את הגיטרה נשמע אותך". אחרי רבע שעה צעקו לי: "התקבלת! תחזור בערב." כבר באותו ערב התחלתי להופיע שם קבוע. זה היה לי די ברור שאנסה הכל כדי להפוך את זה למקצוע שלי.

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאתה צריך לפרוש ולוותר על החלום?
כל הזמן. הספק לא נגמר אף פעם, לרוב ללא קשר לנסיבות. הדרך מציעה קשיים ואתה יכול לבחור אם להיפגע או לא. ולא תמיד בחרתי טוב. אבל היום אני מרגיש שהייאוש שלי הוא פרטי שלי, ולא בהכרח נובע מהקשיים וה"כשלונות", כמו שהביטחון העצמי שלי לא יכול להישען על פרסים ומחמאות. ובהיבט הפיזי - היתה תקופה שצמחו לי יבלות על מיתרי הקול ולא יכולתי לשיר במשך שנה. בזמן הזה עבר לי בראש, שאולי זה נגמר בשבילי. אבל לשמחתי הכל טוב עכשיו.

לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום היית מציל ולמה?
שאלה קשה. לשמוע אלבום אחד כל הזמן עשוי להימאס עליך ולשגע אותך. אז לא הייתי רוצה לעשות את זה לאף אלבום אהוב. אבל אם אני ממש נדרש אז - "צליל מכוון" (שם-טוב לוי, שלמה יידוב ויצחק קלפטר-צ'רצ'יל) יש שם דוגמה מעולה לחיבור של יוצרים, שהם גם נגנים וזמרים מעולים, שהופך את האלבום הזה למעין מאסטרפיס. כל שיר שם הוא אגדי בפני עצמו והביצוע המשותף מכפיל זאת פי שלושה.

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?
"החיים על פי אגפא" של אסי דיין. זאת הזיית בלוז אפלה. במיוחד, כמובן, הסצנות בבר, אלה שלכאורה טריוויאליות ואלה הדרמטיות כמו הסצנה האחרונה שם. אני מאמין שאם זה היה נופל בחלקי לכתוב פסקול לסרט הזה הייתי עושה את זה ישר מהבטן.

ברגעים קשים – מה הוא השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?
"מקום בתוכי" של דוד פרץ. מצד אחד המנון ענק, מצד שני שיר קטן ואישי מאד שמתבונן פנימה. "יש מקום בתוכי שלעולם לא יחשיך" דוד פרץ הנפלא, בצניעות ובקול שבור, מוסר לך את השיר הזה כדי שתשיר אותו לעצמך. מאד שימושי. לוחץ ישר על הנקודה.

לו לא היית מוזיקאי, מה היית?
בשנים האחרונות, אני מתנסה בלהיות לא רק מוזיקאי. לכן, כבר עונה על השאלה הזאת ממקום אחר. אני בעלים של בר שכונתי קטן בבאר שבע, זה כנראה משהו שהתאים מאד לאופי שלי, אם כי לא היה איזה חלום שלי, פשוט רציתי לבדוק מה עוד אני יכול לעשות והייתי צריך עבודה.

מהו השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?
במחשבה ראשונה – Leaving The Table של לאונרד כהן, שיר פרידה מושלם.
במחשבה שניה – משהו כייפי. איזה בוב מארלי, אולי Three Little Birds יבוא טוב לחברים ולמשפחה. אני את שלי כבר עשיתי בשלב הזה.