סיון טלמור צילום: דודי חסון
צילום: דודי חסון

שאלון לשבת עם סיון טלמור

הזמרת הכי טובה שהיא שמעה לאחרונה, השיר שהיא ביקשה לשיר בזמן לידת בנה ואם היא לא הייתה מוזיקאית, מה היא הייתה עושה? סיון טלמור מתארחת בשאלון לשבת שלנו
מערכת כאן
27 בפברואר 2020
17:45

"שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את סיון טלמור.

מה הוא האלבום הראשון שהתאהבת בו?
דויד ברוזה עם האלבום "קלף". גיל 8 או 9, אני גרה בכפר ורדים, בגליל, ומקבלת במתנה שקית עם ארבעה דיסקים של ברוזה ודיסק אחד של פטר והזאב. פותחת את הניילון ושמה בקומפקט-דיסק את "קלף". משהו בגיטרות, בקול הזרוק וה"מדליק" ובטקסטים הבוגרים… הרגשתי שמישהו מגלה לי את החיים, מספר לי דברים "של גדולים", אומר לי את הדברים איך שהם באמת. משהו בזה משך אותי כל כך חזק, ולא יכולתי להפסיק להאזין לו. ידעתי את כל המילים, את כל הליינים של הגיטרה, הייתי צועקת בקולי קולות בחדר את "גלוית שנה טובה משוש המתאבדת" ואת "החיים הם חומר טוב".

מה הוא האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?
חוץ מבילי אייליש שהעיפה לי (ולכל העולם ) את המוח?
Alexandra Savior עם האלבום החדש The Archer. יש זמרות מדהימות, אבל אין הרבה כאלה שאני שומעת ומשהו מטריף אותי. משהו בהגשה שלה כל כך בוטח. שילוב של כנות ועוצמה, יופי צעיר אבל מאוד לא בוסרי. בשירים, בהפקה, בשירה שלה - יש איזו נוכחות מדהימה. ואיך דויד, החבר ששלח לי את האלבום אמר במדויק - כל כך הרבה דרמה וכל כך הרבה איפוק.

מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?
נראה לי שממש בימים אלה נכתב אחד מהם… ובעברית.

יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאת מתחרטת על פרסומו?
יש לי שיר באלבום "לונה פארק", שהייתי ניגשת להפקה שלו אחרת לגמרי. בכלל, אני חושבת שמשהו באלבום מאד התפספס מבחינתי. הייתי צריכה יותר להקשיב לבטן וללב, ולא לפחד להאמין במה שחשבתי אז. אבל "לא לפספס" הוא אחד הטקסטים היפים שהצלחתי לכתוב. אולי עוד אקליט אותו שוב, אטפל לו טיפה בלחן, אשייף פה ושם ואוציא אותו שוב לעולם. מגיע לו.

את זוכרת את הרגע בו הבנת שתקדישי את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?
אני הקלישאה הקלאסית של ילדה ששרה מגיל 3. שיר ראשון - לונדון לא מחכה לי של חוה אלברשטיין, כולל הטקסט ״כך שהיאוש נעשה יותר נוח״. זה תמיד היה כל כך נוכח בחיים שלי - שזה מאז ומתמיד היה ברור. כן היה ניסיון לטוויסט, כשלפני הצבא רציתי לעזוב הכל ולהיות טייסת מסוקים. לא עבד. התקבלתי ללהקות הצבאיות במקום והיקום המשיך במסלולו.

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאת צריכה לפרוש ולוותר על החלום?
הו וואו, כמויות הפעמים שהתעוררתי לבקרים חסרי אמונה הם רבים מספור - שותה קפה, יושבת בשקט לבד ושוקלת את צעדי בלימודי וטרינריה או אנתרופולוגיה, מתכננת נסיעה לכמה חודשים להודו "להבין שם מה הדרך"... ואז מוזיקה מזדחלת לי לאוזניים ואני נזכרת מה הכוח שמניע אותי בחיים האלה.

לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום היית מצילה ולמה?
אהההה אלוהים, איזה דבר נורא לחשוב עליו! הייתי מצילה את ספוטיפיי. אבל באמת- כנראה For Emma, Forever Ago של Bon Iver. אלבום שליווה אותי ברגעים ה כ י עמוקים ומשמעותיים, והוא כמו אינפוזיה לנשמה בשבילי.

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?
אחרי שנמלטתי מהקלישאה ולא אמרתי: טרנטינו (כי זה ממש אני...) אומר שהייתי רוצה לכתוב לסדרה True Detective (בלש אמיתי). לגמרי. כי זה פסקול מושלם. בכל שלוש העונות הייתי צופה, עוצרת, חוזרת אחורה, מנסה להבין מה ראיתי ושמעתי. אני אוהבת את הבחירה המוזיקלית שמשלבת בין עולמות. יש משהו באסתטיקה, באפלה, באמת ואפילו בהומור שיש שם – שממש שבו אותי והייתי רוצה לכתוב לסידרה הזאת.

ברגעים קשים – מה הוא השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?
יש לנו בבית שיר מומצא: ״איזה, איזה כיף. איז-איזה איזזזה כיף״. הלחן העממי והביצוע המבריק בכיכובם של בני הבית - האיש שלי ושני הקטנטנים - תמיד יעבוד עליי.

לו לא היית מוזיקאית, מה היית?
מדריכת סנובורד בחורפים. בגיל 14 גלשתי גלים ויום אחד הייתי חייבת להפסיק בגלל ניתוח בעין. זה היה ויתור קשה בשבילי, אבל קיבלתי מתנת ניחומים מהההורים שלי: סנובורד. כשאני עושה סנובורד על הר מושלג, בשקט הזה, אני חייבת לשחרר את המיינד ולתת לגוף לעשות מה שהוא יודע. זאת מין התכוונות שקורה לי גם על הבמה. גם על הבמה אני חייבת להתמסר לתחושות, ב-250 אחוז ולא למחשבות. אחרת הכל מתפרק. בקייצים נראה לי שהייתי עובדת על סירות באירופה.

מה הוא השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?
עולות לי מלא בדיחות לענות… אבל רגע בלי ציניות? כנראה Dream A Little Dream. את ילדי הבכור ילדתי בניתוח קיסרי. הגעתי לחדר הניתוח והצוות התחיל להכין אותי ללידה. פתאום שאלתי אותם: "אני יכולה לשיר?" הם הופתעו אבל אמרו: כמובן! אז התיישבתי על המיטה ושרתי את Dream A Little Dream Of Me של המאמאס והפאפאס. זמן קצר אחר כך, בני נולד ומאז השיר הזה מתחבר אצלי להתחלות חדשות. מכיון שבעיני גם המוות הוא סוג של התחלה חדשה – אני מבקשת את השיר הזה.