"שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את דן תורן.
מה הוא האלבום הראשון שהתאהבת בו?
אבא שלי קנה לי את סרג'נט פפר כשהייתי בן עשר ולא הפסקתי לשמוע אותו. הייתי שוכב על הגב וקורא את המילים והופך את התקליט, ושוב הופך אותו... הסיפורים תפסו אותי לא פחות מאשר המנגינות, הרגשתי שאני ממש נמצא שם בכנסייה של הכומר מקנזי ובלונדון האפורה. הדמויות הפכו למציאותיות ומשמועתיות בחיי; ג'ון, פול, רינגו וג'ורג' נהיו לחברים דמיונים שלי, והרצון לנסוע ללנדון הלך וגדל. יותר מאוחר, בגיל 16, כשנסעתי ללונדון בפעם הראשונה - הרגשתי כאילו כבר הייתי שם.
מהו האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?
התאהבתי בשיר Fewer Broken Peaces של David Bazan. זה שיר נהדר על פירוק להקה ושמעתי אותו אולי 30 פעם ברצף. אני לא פירקתי להקה, אבל אם הייתי מפרק לא הייתי יכול להגיד את זה טוב יותר.
מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?
יש לי שיר באלום "כלבי רוח" שקוראים לו "איך ואם מתי". עדיין בעיני זה שיר שכל אחד יכול להתחבר אליו. יצא לי לשמוע אותו לאחרונה ואמרתי לעצמי שאני מרגיש שבנסיבות אחרות הוא יכול היה להיות להיט, אבל ככה זה עם שירים, לא כולם מגיעים החוצה ועדיין יש להם ערך לאוהבי מוזיקה.
יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחלופין שיר שאתה מתחרט על פרסומו?
אני לא מרגיש חרטה על שום שיר שהוצאתי, אבל לפעמים אני רוצה להקליט מחדש שירים, בעיקר לשיר אחרת. למשל "ידיעות מניקרגואה" כל כך מהיר בהקלטה, שאני חושב שלא כל המילים עוברות.
אתה זוכר את הרגע שבו הבנת שתקדיש את חייך למוזיקה, שזה הייעוד שלך?
אני חושב שאחרי שסיימתי את בית הספר למשחק של ניסן נתיב והקמתי את שונרא, הרגשתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, והרגשתי שגם אם זה ילך קשה אני שייך לעולם הזה. בשבילי, להיות בתוך מוזיקה, זה גם להקשיב לאחרים, גם לנגן, גם לכתוב וגם להופיע. אני אסיר תודה לכל האנשים שהלכו איתי בדרך השירים ויש הרבה כאלה. לפני שלוש שנים הוצאתי אוסף בשם "לא ארזתי לבד" - כי מוזיקה זה אנשים ואני מאושר על הזכות לנגן עם אנשים לאנשים.
יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאתה צריך לפרוש ולוותר על החלום?
ברור שיש רגעים של ייאוש, יש הרבה "לא" ששומעים בדרך, סירוב כזה או אחר להשמיע או להופיע, אבל בדרך כלל זה רק מחשל. זה אתגר כל פעם למצוא את הדרך החדשה לבטא את עצמי בשירים. הקשיים בדרך כלל מביאים אצלי רעיונות חדשים להפקה, לכתיבה ולהנגשה של המוזיקה שלי.
לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום היית מציל ולמה?
שאלה קשה:) בשנים האחרונות אני מחובר מאד לאלבום הראשון של פיבי בריג'רס. הקול העדין והמנגינות הפולק קאנטרי יחד עם הסיפורים האישיים הם משהו שאני מאד מתחבר אליו ויכול לשמוע הרבה פעמים. במיוחד השיר Smoke Signals שפורס מערכת יחסים שלה עם חבר ילדות. השיר מלא באזכורים של שירים אחרים וגם של ספרים וזה הופך את כל הסיפור לעשיר מאד ומיוחד. בפעמים הראשונות ששמעתי אותו לא האמנתי שמישהי הצליחה לתפוס כל כך יפה סיפור כל כך אישי ולהעביר אותו הלאה. הייתי שמח אם היו משמעים אותה יותר בארץ.
לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?
הייתי שמח לכתוב את המוזיקה למרי פופינס. אני אוהב את השירים שם וזה סוג מוזיקה שזר לי כמלחין או ככותב, אבל אני תמיד מקבל חיוך כשאני שומע את "סופר קאלי פרג'לסטיק אקסיאלידושס".
ברגעים קשים – מהו השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?
שיר שמחזיר לי את הכוח הוא שיר העצמה של ג'נגו מהאלבום האחרון שלו. זה נקרא "מערבולת". "תחלום וזה יקרה, קפוץ למים..." הוא אומר ואני מתחזק.
לו לא היית מוזיקאי, מה היית?
הייתי יכול להיות מטפל. כשאני מלמד כתיבה לא פעם אנשים אמרו לי שהשיעור עוזר להם כמו טיפול. אני מצליח בעבודה אחד על אחד - להיות אחד עם התלמיד/ה ולתת להם את התרגיל שיפתח להם זווית חדשה להתבונן על עצמם.
מהו השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?
Imagine של ג'ון לנון זה שיר פורץ גבולות, שמדבר על הכלי היקר ביותר שיש לנו כותבי השירים - הדמיון. אני מתחבר לרעיון של השיר גם מהכיוון האישי וגם החברתי, הייתי רוצה עולם שהוא יותר רוחני ופחות חומרי. אם שירים יכולים לעבור מתחום הדמיון למציאות כמו שקרה בחיים שלי, אולי גם רעיונות של שלום ואחווה יכולים. אמן.
