סיפורים מהבידוד

זמן הקורונית

‏‏‎ ‎
רונית ידעיה
07 באפריל 2020
14:08

ואחרי שאשחרר אותך מכל מה שתקוע לך במוח, תוכלי להתרומם מעל הכול כמו בלון הליום, בלי עבר בלי הווה בלי עתיד, בלי להביט אחורה בזעם, בלי קנאה, בלי חרטה.

אז הדברים יקרו מעצמם, ספונטני. כמו שאהבת. מי התהום יציפו את התודעה. ואת אפילו לא תדעי מה קורה איתך, תזרמי, עדה לברירה הטבעית שתתרחש לנגד עינייך המשתאות באי הקטן והמנותק, הר געש שפרץ והתרומם לפני מיליארד שנים מקרקעית הים העמוק והשורץ כרישים שמגינים עכשיו על צורת החיים המיוחדת של כל היצורים שרוחשים באי.

"איים הם מקומות אידיאליים לחקר תהליכים, גן עדן לחוקרי האבולוציה", כתב דארווין בספר שקראתי פעם, כשעוד קראתי. הפרטים הנבדקים לא יכולים לנדוד, השפעות חיצוניות לא מצליחות לחדור לאי. הכול יתרחש כאן באופן מדעי, בזמן אמיתי, תחת עינם הפקוחה של חוקרי הטבע. כל צורת חיים תחתור בלי הרף למקום משלה תחת השמש.

"כמה פעוט ושולי הוא ההבדל שבוודאי קובע לא אחת מי ישרוד ומי ייכחד", הוא הוסיף וכתב, "וריאציות זעירות עלולות לקבוע מי יחיה ומי ימות".

בעולם הישן של צמחים וביצות, כשההבחנה בין מה שבתוך המים ומחוץ להם הייתה מעורפלת, עוד לפני שאלוהים הפריד בין המים ליבשה, צמחה לה, בשורה של תאונות אבולוציוניות, צורת חיים חדשה לגמרי – מין דג מהלך, שהוריש לצאצאיו ההולכים על שניים, בהתפתחות מקרית וללא תכנון, את השליטה בכדור הארץ.

את היית רק צורת מעבר, צורת ביניים, נדירה, זמנית, מין דג מהלך שיאפשר לי, דג על שתיים, את הקיום בסביבה החדשה, כאן, בגלאפאגוס היפואי. צורת החיים האנושית פינתה את מקומה בתהליך הברירה הטבעית, בזמן אמיתי, לקורונית. זמן הקורונית.

 

לכל השירים והסיפורים בפרויקט