בית הנתיבות

סיפור ייחודי ומלא תשוקה

מעין איתן ממליצה על "בית הנתיבות" מאת זהר אלמקייס
מעין איתן
24 ביוני 2020
11:14

הפרוזה של זהר אלמקייס נעה בין ערים, מדינות, שפות ואהבות בתנופת שפה לא מתפשרת ונבונה. בדומה לז'אנר שבו בחרה המחברת - פרוזה ממוארית, כך גם עלילת ספרה חותרת תחת ההימצאות במקום אחד, וכך הופכת את הנסיעה – הקונקרטית והנפשית כאחד – למקום היחיד שלו אפשר לקרוא "בית". לשונה הפואטית מבטאת לעיתים קרובות תשוקה, ולעיתים אחרות מוכה ביגון הגעגוע. "בשיעור ערבית לימדה אותי המורה את הטיות הגעגוע", היא כותבת, "היא אמרה געגוע – ש.וו.ק. (הק' של הגרון, הזכרתי לעצמי). מולי הטתה אותן זו אחר זו – והמילה מוכרת לי [...] ישבתי מול המחשב ימים אחר כך וניסיתי להיזכר בשורש, שוב ושוב חיפשתי מן העברית אל האנגלית אל הערבית וחזרה ולא מצאתי". החזרות המרובות והמשפטים הארוכים, המקוטעים ומלאי המבע מסתירים אמנם, לעיתים, יותר מאשר מגלים; אך מה שנחשף מעל הכל הוא כשרונה של אלמקייס לספר סיפור ייחודי ומלא תשוקה.

לעמוד הבית של שבוע הספר