טהרן

יומני טהרן | פרק 4 - משחקי מוחות

פארז מתחיל להעלות הילוך וחושף את הצד האכזרי שלו, תמר רותמת את מילאד למשימה שלה, וטבריזי מוצא את עצמו מסתבך בין הפטיש לסדן. גלית דיסטל אטבריאן סוגרת חצי עונה עם רשמיה מפרק 4 (זהירות: ספוילרים)
גלית דיסטל אטבריאן
01 ביולי 2020
17:04

לכל יומני הצפייה של "טהרן" >>

ישנם שני סוגים של מנועים בסדרות טלוויזיה – המנוע הראשון הוא עלילתי, הנשען על אירועים שמתניעים את העלילה ומקדמים את הסיפור. לעומת זאת, המנוע השני קורץ מחומר אחר לחלוטין; הוא נסמך על השינויים ועל עולמן הפנימי של הדמויות, כלומר העלילה מתפתחת פחות בזכות קרבות ירי או מכוניות מתפוצצות ויותר בזכות מה שקורה בתוך נפשן של הדמויות.

בעיניי, הסדרות הטובות ביותר הן אלה שמצליחות לסנכרן בין שני המנועים. כמו "שובר שורות" למשל, בה המאזן בין עולמו הפנימי של וולטר ווייט לבין עולם הסמים והפשע מהדהדים זה את זה.
"טהרן" מתחילה להסתמן בפרק הרביעי כסדרה המונעת בצורה דומה: עד כה העלילה היתה גדושה מהמורות ודרכים ללא מוצא שנפתחים בדקה האחרונה. אבל ככל שהסדרה מתפתחת גם עולמן הפנימי של הדמויות הולך ומתרחב. לצד משחק השוטרים והגנבים האינטנסיבי של עולם הביון, אנחנו גם נכנסים לתוך מה שלדעתי הופך לציר הכי מרתק בסדרה הזאת – משחק המוחות בין סוכנת המוסד תמר לבין הסוכן האירני פארז.

נכנסת למצב הישרדות בעיצומו של מסע ציד. ניב סולטן - מתוך "טהרן".

דמותו המרתקת של פארז נחשפת על המסך בעודו מרכיב את הפאזל סביב יריבתו: הוא קר רוח בחקירותיו מול מסעוד, אכזר באיומיו לתלות את משפחתה של ארזו. אבל ברגעים שבהם דואג לשלומה של אשתו החולה, פארז נהפך לבעל שכל אשה היתה רוצה לעצמה – חומל ואוהב, דואג ועדין, כמעט אף פעם לא מתלהם. ועדיין, זה אינו מסיח את דעתו מלצוד את האיילה הציונית בכל מחיר. מכיוון שמדובר בדמות עגולה שלא נופלת למחוזות הקיטש – התחיל לקרות מה שתמיד קורה לי בסיטואציות כאלה: אונת הג'ון לנון במוח שלי רוצה עולם ללא גבולות של דת או לאום שבו הסוכן הזה ילמד לחבב את תמר, או לכל הפחות להעריך אותה.

רגע השיא בסדרה יגיע בנקודת המפגש בין הצייד לניצוד, ולא רק בגלל מנוע העלילה החיצונית אלא בעיקר בגלל מנוע העלילה הפנימית, ואני מהמרת שמפגש כזה בלתי נמנע. אם לא -  אני שורפת את המועדון.

ההתנגשות מול תמר רביניאן היא בלתי נמנעת. שון טאוב - מתוך "טהרן".

כך או כך, האיילה הציונית מפגינה יכולות מרשימות ביותר של מניפולציה השרדותית. כשמילאד ("סיק-בוי") מתחיל להבין שהוא מחביא בדירתו מישהי בעלת פרופיל גבוה שכל המדינה פחות או יותר מחפשת, היא מאלתרת מולו סיפור טלנובלה משכנע בלי למצמץ. תמר שלנו יודעת לשקר היטב למילאד, שמראה סימנים ברורים של קראש רומנטי, ומוכן לעשות הכל כדי להציל את העלמה במצוקה שנקלעה לביתו.

אבל תמר מבינה בחושיה החדים שמילאד אינו כתובת יציבה, במיחד כשהיא מגלה שעם הכסף שהעבירה לו הוא בחר לרכוש סמים. האצבע שלה לגמרי על הדופק.

מה שתמר עדיין לא יודעת הוא שיש לה בת דודה חורגת ולא מבריקה במיוחד שהסגירה מבלי להתכוון את הוריה לידי שלטון האייתולות מתוך גחמה של נערה משולהבת ומתודלקת ברגש דתי עז ובחיבה לסוכן החתיך שצייר לה על הגבס. הנערה הזאת כל כך מעצבנת עד שבא לי שיאסרו את אסתי ירושלמי: סליחה, את אמא שלה רק כדי לשלם על הטיפשות המפוארת שלה – את חיה באיראן! מה חשבת? שתספרי על האורחת המפוקפקת לשלטונות החוק וזה יגמר בשלום?

גהגמניפולציה הישרדותית. שרבין אלנבי וניב סולטן - מתוך "טהרן".

בניגוד לבת דודה המעצבנת מי שמסתמן כגבר-גבר הוא דווקא מסעוד טבריזי, "העיט" שנתפס כחשוד לסוכנת הציונית ומצליח לשמור על קור רוח גם בתנאים לא קלים, והם לא קלים בכלל. בעודו מתבוסס בשתן ובצואה של עצמו הוא מסרב להסגיר את תמר (או את עצמו) והנבואה שנשמעת במסדרונות המוסד בישראל לפיה "כל אחד נשבר בסוף" עומדת תלויה באוויר ומחכה להתממש.

ואם בכל הפרק הנשימה נעתקת מול הפיתולים המסוכנים שנמצאים בכל פינה, הרי שהסוף מביא את הגראנד פנאלה שגורם לכל מה שקרה עד עכשיו להחוויר: המוסד חוטף את אשתו האהובה של פארז ותמר שיכולה להמלט מאדמת האויב בעזרת הדרכון המזויף שהשיג לה מילאד, מחליטה להישאר כדי להשלים את המשימה לשמה היא נשלחה.

בחזרה לעמוד הראשי של "טהרן" >>