קוסטה קפלן. צילום: דויד מיכאל שחר
צילום: דויד מיכאל שחר

שאלון לשבת עם קוסטה קפלן

הפסקול הראשון שהוא התאהב בו, השירים הכי טובים שהוא שמע לאחרונה ואיזה שיר-עם רוסי רודף אותו כל חייו? קוסטה קפלן מתארח בשאלון לשבת שלנו.
מערכת כאן
14 באוגוסט 2020
06:00

"שאלון לשבת" - סדרת שאלות למוזיקאים ישראליים על המוזיקה עליה הם גדלו, על השירים שהם שומעים, על חלומות שלהם בחיים וגם אחריהם. קבלו את קוסטה קפלן.

מהו האלבום הראשון שהתאהבת בו?
הכיתה הייתה כיתה ד' והאלבום היה פסקול הסרט "האחים בלוז". קניתי אותו בחנות דיסקים שהייתה אז בכיכר דיזנגוף, בכסף שמשום מה אני זוכר שהיה שלי, למרות שלא זכור לי שהייתה לי עבודה באיזור הזמן הזה. היה לי קיבעון מוחלט לסרט, ראיתי אותו אלפי פעמים, אבל בלי עשר הדקות הראשונות כי ההורים שלי שכחו להקליט אותן. אני עדיין חושב שיש שם כמה מהביצועים הקוליים הטובים ביותר שהוקלטו בהיסטוריה, וחשוב לציין, כמה מסצינות הריקוד הוירטואוזיות ביותר אי פעם. לדעתי מרגישים את זה גם כשמקשיבים לפסקול.

מהו האלבום, או השיר, היותר טובים ששמעת לאחרונה?
Yankee And The Brave (ep. 4) - Run The Jewles. שיר טוב ממש שפותח את האלבום החדש של ראן דה ג’ולז, צמד שאחוזי הפגיעה שלו אצלי רחוקים מאוד ממאה, אבל אני בטוח שזה לא מטריד אותם בכלל. האלבום במלואו לא עומד בסטנדרט של הפתיחה, אבל הוא דוגמה מצויינת ליצירה מוזיקלית שמגיעה בתזמון שעל פניו אמור להקשות מאוד על הוצאת אלבום - תחום עניין ספציפי שלי בזמן האחרון - אבל עושה את ההפך המוחלט. באחד השירים מצוטט המשפט “I can't breathe” שעלה לכותרות לאחרונה בעקבות הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר עם יד בכיס, אבל למעשה נאמר כבר בעבר לפחות פעם אחת, על ידי אריק גארנר שהיה קורבן אחר לאלימות משטרתית בנסיבות דומות. השיר הזה מצליח לתעל בצורה מאוד מוצלחת לטעמי את תחושת הזעם שהרבה אנשים שותפים לה כרגע באופן די קטרטי ולאו דווקא מייאש, תכונה נדירה ויפה.
חוץ מזה, זאב טנא, שהוא אישיות אהובה עליי במיוחד, הוציא אלבום מעולה עם ימי ויסלר מלהקת הבילויים בתפקיד המפיק המוזיקלי. מכיוון שמדובר באדם קרוב ללבי, אני מזמין את כל מי שסקפטי לגבי האובייקטיביות שלי לשמוע ולהחליט לבד.


מהו - אם יש כזה - השיר הכי יפה שלך, שאיש לא מכיר?
שאלה מצויינת כי אף אחד אף פעם לא יוכל לדעת אם אני משקר! כשהתחלתי לכתוב ולהופיע עם השירים שלי בגיל 18, כתבתי שיר על פרידה מדומיינת (כי מעולם לא חוויתי את התחושה הזאת בשלב הזה של חיי). אני לא זוכר איך הוא הולך, אבל אמא שלי עדיין מזכירה לי אותו בתור השיר הטוב ביותר שכתבתי בחיים.

יש לך שיר אותו היית עושה אחרת? או לחילופין שיר שאתה מתחרט על פרסומו?
אני לא חושב שאני מתחרט על פרסום של שיר כלשהו שלי, וכנראה שגם לא הייתי עושה שיר שלי אחרת, כי זאת עובדה שעשיתי אותם בדיוק ככה. אני משתדל להשתמש בלקחי העבר כדי לייצר דברים שאני יותר אוהב בהווה ולא להתעסק מדי עם מה שכבר הושלם. לעתים רחוקות אני מרגיש מוטיבציה לחזור לדברים שכבר קרו, וכשכן, זה בדרך כלל קורה בתחום ההופעות, שם אפשר לעשות דה קונסטרוקציה מוחלטת למרכיבי השיר ולבנות אותו מחדש בלי המתח הבלתי נסבל שמלווה בהקלטה שבסופה שיר מקבל צורה מוגמרת.
אני כן מתחרט על הרבה מהקאברים שעשיתי בשנים הראשונות שהופעתי על במות ומשתדל להיות זהיר הרבה יותר בבחירות שלי מאז, כי מסתבר שיש דבר ושמו יוטיוב והוא עדות מסוכנת להיסטוריונים של העתיד.

אתה זוכר את הרגע בו הבנת שתקדיש את חייך למוזיקה? שזה הייעוד שלך?
אני לא בטוח לגבי המילה ייעוד, אבל לקח לי כמה שנים מהרגע שהתחלתי לכתוב שירים עד שהבנתי שהם למעשה שירים, ושמוזיקה היא דבר שאפשר לעשות ולא רק לצרוך בכפייתיות. ברגע שההבנה הזו חלחלה אליי והדבר הפך לאפשרות, זה מחק אוטומטית כל אופציה אחרת לצערם היחסי של ההורים שלי.

יש רגע הפוך? האם אי פעם הרגשת שאתה צריך לפרוש ולוותר על החלום?
לעתים קרובות המציאות מספקת סיבות להפסיק לנסות להילחם על הצד המציאותי יותר של מוזיקה. אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה כזו ממש עכשיו. למזלי, החלק הלא מציאותי תמיד יותר אטרקטיבי, והוא לא באמת בסכנה כי הוא לא תלוי נסיבות ויכול להתקיים בכל מצב. אם אנשים גם מקשיבים לזה בסוף זה כמובן עדיף, אבל זאת בדרך כלל רק המחשבה שלאחר המעשה.

לו כל אוסף המוזיקה שלך היה מושמד והיה ניתן להציל ממנו רק אלבום אחד - איזה אלבום היית מציל ולמה?
ז
ו שאלה מאד תאורטית, כי אין לי שום אלבום שנמצא איתי ויקר ללבי בצורה הפיזית שלו. כשהייתי בחטיבה איבדתי את קלמר הדיסקים הנדירים ביותר שהיו לאחותי ושום דבר לעולם לא ישתווה לחוויה הזאת. אם הייתי יכול לחזור בזמן לרגע ההוא הייתי מציל את הבוטלג In The Muddy Banks Of Wiskonsin של נירוונה ואת אלבום ההופעה הביתית של שני כוכבי הרוק הסובייטיים מייק וצוי.

לאיזה סרט היית רוצה לכתוב מוזיקה?
Walk Hard - סיפורו הלא ייאמן של דיואי קוקס, זמר הקאנטרי הטראגי.

ברגעים קשים – מהו השיר שתמיד ישפר את מצב רוחך?
אין לשאלה הזו תשובה חד משמעית, אבל I Got Life בביצוע של נינה סימון עושה עבודה טובה בתחום ואני נעזר גם בקורין אלאל למטרה הזאת בשבועות האחרונים.

לו לא היית מוזיקאי, מה היית?
מורה לעברית. מה שאני ממש כרגע. מוזיקה היא דבר מדהים שגם עוזר מאוד בתחום הכלכלי לפרקים (ומקשה עליו מאוד בפרקים האחרים) אבל לא הייתי יכול להתקיים ממוזיקה וייתכן שגם לא הייתי רוצה להניח על הדבר השביר הזה משקל כבד כל כך. למזלי אני מאוד אוהב את העבודה שלי ומוצא הרבה קווי דמיון בינה לבין כתיבת שירים וביצוע שלהם באופן שמפרה את שני הדברים. תמיד אהבתי להתעסק עם השפה העברית ואני שמח מאוד שאני יכול להתפרנס מתחום העניין המוזר הזה. כמו כן, מקום העבודה שלי - אולפן בית- הוא ללא ספק הטוב ביותר שיכולתי לאחל לעצמי ולעתים קרובות הוא מזמן מפגשים בין שני תחומי העיסוק שלי, כמו לדוגמה בפעם ההיא שהמתופף בהרכב שלי (עדיאל גולדמן, גם הוא מורה לעברית באולפן) ואני העלנו מחזמר בעברית קלה משירי האלבום לתלמידי האולפן.

מהו השיר שהיית רוצה שיושמע בהלוויה שלך?
Goodnight Ladies של לו ריד. אבל רק אם אפשר לדאוג למרגריטות לכולם. לחילופין, אשמח אם כולם יוכלו לשיר יחד את "קוסטה המלח", השיר הרוסי הידוע שמתחיל במילים "קונסטנטין מחזיק גיטרה ובקול רך מתחיל לשיר" כנקמה על כל פעם שהייתי צריך לשמוע את השורה הזאת לאורך חיי.