-
צילום: אי-פי

מחאת הבועה: כשהכסף והכוח של שחקני ה-NBA פוגש את המציאות של השחורים ברחובות ארה"ב

יש לברך את השחקנים על כך שהחליטו למחות, אך אם המחאה באמת חשובה להם - למה לא יוצאים כעת לרחובות? מה שחושבים ובעיקר עושים כוכבי על בתחום הספורט משפיע על החברה האמריקנית, והשחקנים החליטו שהעתיד הכלכלי חשוב יותר
יואב בורוביץ' | פרשנות
28 באוגוסט 2020
15:52

מחאה פוליטית או חברתית, באופן עקרוני לפחות, היא דבר ראוי לשבח. כל סוג של מעורבות פוליטית או עשייה חברתית גם היא מבורכת. יש לברך את שחקני ה-NBA על כך שהם מחליטים למחות. מרביתם, כשחורים – חשים שזו חובתם. לבנים רבים מצטרפים אליהם בין אם בגלל שכך הם מאמינים או שקיים לחץ חברתי. אנחנו לא יודעים את כל הסיבות וזה גם שייך לצנעת הפרט.

אך למרות הכבוד שיש למחאת השחקנים, יש לשאול כמה שאלות: אם כל כך חשובה לכם המחאה אז מדוע אינכם יוצאים כעת לרחובות? למה נעלתם את עצמכם במשך שלושה חודשים ב"בועה" מאוד מפנקת באורלנדו? מדוע החלטתם להיפרד מהקהילות שלכם בזמנים כל כך קשים וחשובים? אפילו מהמשפחות שלכם – כולל הילדים שלכם – נפרדתם.

האם עשיתם את כל זה בשביל כסף? לגיטימי ללכת לעבוד ולהתפרנס. כל העולם פחות או יותר רוצה לנהוג כך. אך אנשים רגילים לא נוטים למחות במקום העבודה שלהם. האם אנחנו באים למקום העבודה ומקיימים שם מחאות חברתיות או פוליטיות, ואם אנחנו לא – מדוע שחקני NBA כן? חוץ מזה, למה מה שחושבים אוסף של צעירים מולטי-מיליונרים כל כך רלוונטי לציבור הכללי?

זה רלוונטי. אולי בגלל תרבות הסלבס, ואולי בגלל סיבות אחרות. אך מה שחושבים ובעיקר עושים כוכבי על בתחום הספורט בהחלט משפיע על החברה האמריקנית, או לפחות מקבל התייחסות תקשורתית מקיפה ומעמיקה. האמת – יש להוקיר אותם על כך. הם הרי לא חייבים למחות. החיים שלהם יישארו מאוד מפנקים וטובים גם ללא מחאה. אך הם מרגישים שהם מוכרחים לעשות זאת. וזה יפה. הם מרגישים חלק אינטגרלי מהציבור השחור, שברובו עני וסובל מאפליה.

שחקני ה-NBA החליטו להישאר בבועת אורלנדו ולא לפוצץ את העונה - אולי כי הם יודעים שהם עלולים לשלם על כך במיליוני דולרים

במובן מסוים, כך זה כבר זמן רב בספורט האמריקני. מאז ימי מוחמד עלי, ג'ון קרלוס, ג'ים בראון ועוד רבים-רבים וטובים. במובן הזה הוא מאוד יוצא דופן. בישראל לא תראו כמעט ספורטאים שמחליטים למחות נגד מה שהם מפרשים כעוולות בחברה. וגם לא במדינות רבות אחרות. אולי לספורטאים שלנו פחות אכפת או שהם חוששים לנקוט צד ובכך לסכן לאבד פרנסה ופופולריות. זה לא פחד מופרך. מי יודע – אולי בארצות הברית בגלל שהספורטאים כל כך עשירים הם מסוגלים יותר לנקוט בעמדות קונטרוברסאליות. 

למרות הכל, שחקני ה-NBA החליטו להישאר בבועת אורלנדו ולא לפוצץ את העונה - אולי כי הם יודעים שכל אחד מהם עלול לשלם על כך במיליוני דולרים, במשכורות ובהכנסות עתידיות. או שהם יודעים שדבר כזה מסכן את העתיד הכלכלי והתדמיתי של הליגה שלהם. ייתכן גם שהם חשים שהם כבר הקריבו מספיק בכך שבאו לפני זמן די רב לאורלנדו, ומבחינתם הכל יירד לטמיון אם הפלייאוף לא יסתיים והאלופה לא תיקבע.

אנשים צופים בספורט כדי לברוח מצרות היום-יום. קברניטי הליגה שותקים כי הם יודעים שיש להם יותר מדי מה להפסיד אם יצאו נגד המחאה

אף על פי כן, הם כן היו קרובים למדי להחלטה כן לסיים את העונה. עד כדי כך הם רוצים לצאת בהצהרה חברתית משמעותית. הם רוצים להראות שנמאס להם, ובעיקר שאכפת להם. אולי הם אפילו רצו להראות שהם מוכנים להקריב הרבה בשביל כך. אבל לא עד כדי כך הרבה.

יהיה מעניין לבחון איך ליגת ה-NBA תתמודד עם כל הסוגיות הללו בשנים הקרובות. האם המחאה החזקה תימשך? האם הליגה תתמוך בכל המחאות שבהן השחקנים יבחרו? והאם הציבור האמריקני – וגם הבין-לאומי – ימשיך לצרוך את המוצר באותה מידה, או שמא יחליט שנמאס לו שכדורסלנים צעירים מטיפים לו?

הרי לא מעט אנשים רוצים לראות ספורט כדי לברוח מצרות היום יום – וביניהן הפוליטיקה וכל הבעיות החברתיות. גם זה לגיטימי במובן מסוים. אך בסופו של דבר זו לא החלטה של הציבור הכללי. הוא יוכל להחרים את ה-NBA אם המחאה המועצמת בעתיד לא תיראה לו. אך מי שבאמת אוהב כדורסל כנראה ימשיך לצרוך את המוצר פשוט כי אין לו אלטרנטיבה.

בליגה יודעים זאת במובן מסוים. זה לא שהיא לא מודאגת מכל הטרנדים האחרונים. אך קברניטיה בוחרים בינתיים לשתוק. יש להם יותר מדי מה להפסיד – כך הם חשים – אם יצאו נגד המחאה. הנה לנו דבר שהוא כיום מסוכן יותר מאשר למחות: למחות נגד המחאה.