מלון הים האדום באילת, ארכיון
צילום: עידן שם טוב

הסעיפים החריגים בכתב האישום בפרשת האונס הקבוצתי באילת

כתב האישום כולל סעיפי אישום חמורים שמאפשרים לפסוק שנות מאסר ארוכות, ואף קובעים עונש מינימום. הוא כולל גם סעיפים כמעט תקדימיים - שקשה יותר להוכיח. תמר אלמוג עושה סדר בפרטים
תמר אלמוג
02 בספטמבר 2020
22:35

פרשת האונס הקבוצתי באילת היא אחד המעשים המזעזעים שנתקלנו בהם. גם מבחינה משפטית קשה למצוא תקדימים דומים שילמדו מהי הענישה האפשרית. אבל אין ספק שכתב האישום מכוון גבוה. ראשית, האישום הוא לא רק באינוס, אלא באינוס בנסיבות מחמירות. מהן נסיבות מחמירות? החוק נותן כמה תרחישים שבהם העונש על עבירת אונס מזנק מ-16 ל-20 שנה. אחד מהם - אם מדובר באונס בנוכחות אחרים, אז העונש הוא עד 20 שנה על כל אונס. אבל בעבירות מין יש גם ענישת מינימום חובה. במקרה הזה חמש שנות מאסר, אלא אם בית המשפט קובע שמדובר במקרה חריג שמצדיק עונש מופחת.

הסעיף הנדיר יותר שמופיע בכתב האישום הוא סיוע לאינוס בנסיבות מחמירות. נכון שבסעיף של סיוע לעבירה משתמשים לא מעט במשפט הפלילי, אבל הדבר די נדיר בתיקי אונס, כי מבחינה משפטית מורכב יותר להוכיח זאת.

האמירה כאן היא שלהיות נוכח ולעודד, פירושו לתת רוח גבית, לסייע לבצע את המעשה ולא רק לא למנוע אותו. משפטית זה מאפשר לגזור על הנאשמים מחצית מהעונש הקבוע בחוק לאינוס בנסיבות מחמירות - או במילים אחרות, עד 10 שנים בכלא.

ישנה גם העבירה של אי-מניעת פשע, עבירה פחותה בהרבה מעבירת הסיוע, שדינה עד שנתיים מאסר. אבל גם זה לא אישום נפוץ ובפרט לא באישומים על עבירות אונס. גם כאן זה נחשב משהו שמורכב להוכיח משפטית, אבל עדיין פחות מורכב מהוכחת סיוע לאונס. על כל פנים, הכוונה כאן למי שיודעים לכאורה מה קורה ולא עושים דבר כדי למנוע או אפילו עוצמים עיניים ואדישים למצב.

אישום נוסף בכתב האישום הוא מעשים מגונים. החוק אומר שכל מעשה שהוא לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני הוא מעשה מגונה. ההגדרה הזאת היא הגדרה כוללת למדי שזכתה לכמה פרשנויות בפסיקה, אבל היא עדיין רלוונטית למקרה הזה.