אבו מאזן
צילום: פלאש 90

איחר את הרכבת: אבו מאזן נותר מאחור והעולם התקדם

יו"ר הרשות לא יודע להסתגל לשינויים גם כשהוא איבד את העולם הערבי בהתפתחויות המדיניות האחרונות • בדברים שנשא מול בכירים ונציגי חמאס, הוא המשיך להיאחז בהסכם אוסלו בזמן שחמאס רואה תהליך הפוך • הוא איש של פעם, שנשא נאום של פעם – המנהיג הסובייטי האחרון
גל ברגר | פרשנות
04 בספטמבר 2020
14:03

כאמירה אובייקטיבית, עצוב לראות את הרשות הפלסטינית בימים אלה. בעוד שבוע וקצת ימלאו 27 שנה להסכמי אוסלו. זו הייתה נקודת השיא של אש"ף מ-1993 והשנים שבאו אחריה. מאז חלה רק הידרדרות: בשנת 2000 הרשות והפתח יצאו להרפתקה ידועה לשמצה בשם אינתיפאדת אל-אקצה. ב-2005 נבחר אבו מאזן לתפקיד הנשיא והיווה קרן אור לכאורה לאחר שנות החושך של ערפאת. ב-2007 הרשות הפלסטינית איבדה את עזה לחמאס.

אבל ב-2020, אחרי עוד שורה של מפלות בדרך, היא איבדה גם את העולם הערבי. ההסכם בין ישראל לאמירויות, האישור שנתנה סעודיה לישראל לטוס מעליה והברכות שהרעיפה מצרים של סיסי על ההתפתחויות האלה – הם הביטוי המוחשי הפומבי לאובדן הזה, והזרוע עוד נטויה.

אבו מאזן הוא כנראה המנהיג הסובייטי האחרון. הוא נטוע עמוק בתקופה ההיא של ימי המלחמה הקרה שקיטבה את העולם. מנהיג עקשן, עם הרבה כבוד, לא כזה שמתפשר ומוותר. יש שעוד זוכרים לו כיצד עזב את ועידת קמפ דיוויד ביולי 2000 לרגל חתונת בנו, ואותת בכך לערפאת שאין לו כוונה לגבותו בפשרות מרחיקות לכת. 

בשנים הרבות שחלפו מאז, הוא לא ידע להסתגל, ולא להתאים עצמו לרוחות השינוי באזור. גם בצמתים שבהם אולי הוא יכול היה לשנות אולי את כיוון ההיסטוריה – הוא קפא במקום. מדינה בסופו של דבר הוא לא הביא לעם הפלסטיני. לא מדינה פלוס ולא מדינה מינוס. גם היום הוא לא זז אפילו מילימטר.

אבו מאזן לא ידע להתאים את עצמו לרוחות השינוי באזור. גם בצמתים שבהם הוא יכול היה לשנות את ההיסטוריה – הוא קפא  

אמש (חמישי), אבו מאזן הנחה את ערב הגאלה של מנהיגי הארגונים הפלסטיניים השונים. הוא – מנהיג הפתח והרשות הפלסטינית, ישב ברמאללה ופתח את הכינוס בנאום לא פורץ דרך. מולו ישבו כל המי ומי של רמאללה והסביבה, מנסיכי הפתח, עבור בקשישי אש"ף, ועוד ידוענים, הגונים ומפוקפקים כאחד. גם נציגי הגרסה המרוככת של חמאס בגדה, ישבו שם באולם במוקטעה: חסן יוסוף ואחרים.

באותה העת, בביירות, הקשיבו לו בווידיאו קונפרנס מנהיגי חמאס והג'יהאד האסלאמי, איסמעיל הנייה וזיאד נחאלה. הם עלו לדבר אחריו, משם, ובהזמנתו. לכאורה הוא – מרמאללה, חולש על הזירה הפלסטינית כולה, על מרכיביה וארגוניה. אבל רק לכאורה.

כשאבו מאזן דיבר על שלום והצורך בחידוש המשא ומתן, בתנאים כמובן, הם דיברו על הצורך לסיים עם הסכם אוסלו. הוא הרי מאדריכלי אוסלו, אך עדיין נאחז בקרניו. הוא מנוגה, הם ממאדים – אין חיבור אמיתי בין אבו מאזן לחמאס ולג'יהאד. את המדינה החילונית-דמוקרטית שהוא רואה לנגד עיניו בסופו של תהליך, הם רואים בדיוק ההיפך. לדרך הלא אלימה שהוא חרת על דגלו, הם בזים.

נאום בעל ניחוח ישן נושן, נשא אמש אבו מאזן, עם הטעמות והדגשות ותכנים שכבר מזמן לא מדברים אל דור ה-X וה-Y וה-Z בשנת 2020. אולי הבעיה היא ביועצים ובכותבי הנאומים, ייתכן שקשה כבר לייעץ לאיש בן ה-85. 

אבו מאזן הוא איש מפעם שנשא נאום של פעם. רק מלל, ועוד מלל, בלי מעוף, ובלי בשורה. בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. הוא איחר את הרכבת, העולם התקדם הלאה והוא נותר מאחור. המנהיג הסובייטי האחרון.

תגיות:
אבו מאזן