רוני גמזו
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

הבטחנו זה לזה: למה מוכרים לנו תוכניות שלא מתאימות לאופי הישראלי?

מה קורה עכשיו ברומא? הכול בשליטה, תודה ששאלתם. ככה זה כשהצלקת של הגל הראשון כל כך קשה. אבל אצלנו נראה שזה קצת אחרת, ומה שבעיקר נשאר איתנו מהגל הראשון זו הטראומה הכלכלית. אז מה הפלא שהדבר האחרון שהישראלים רוצים זה סגר - ולמה גמזו מבטיח "חוזה חברתי" אם לכולנו היה די ברור שהוא לא יכול לקיים אותו?
שאול אמסטרדמסקי
13 בספטמבר 2020
19:50

בסוף השבוע דיברתי עם החבר שלי שגר ברומא, באיטליה, ושאלתי אותו איך הולך עכשיו, אחרי שהם כבר לא בסגר. והוא אמר: "כן, תשמע, נתוני התחלואה עדיין בשליטה".

ושאלתי אותו: "תגיד, מה, האיטלקים מצייתים להוראות, כי בגדול האיטלקים והישראלים זה פלוס מינוס אותו דבר". הוא אמר: "תקשיב, כן. בגל הראשון לא צייתנו לחוקים ואז חטפנו את מה שחטפנו, ואז ישבנו בסגר הרבה יותר מהישראלים. ועכשיו, עכשיו אנשים מצייתים לחוקים אנחנו מצייתים להוראות כי הצלקת של הגל הראשון הייתה כל כך כל כך קשה שעכשיו אנשים הפנימו, והם עושים בגדול מה שהממשלה אומרת להם".

אצלנו בישראל זה קצת הפוך. בגל הראשון, הצלקת המשמעותית שנשארנו איתה היא לא הצלקת הבריאותית, היא הצלקת הכלכלית. אנשים עדיין מנסים להתאושש. ולכן מה הפלא שאף אחד לא רוצה ללכת לסגר.

וזו בדיוק הבעיה עם החוזה החברתי החדש שהבטיח פרופסור גמזו. אל תבטיח דברים שאתה לא יכול לקיים, אל תבטיח ממשלה שנותנת רק החלטות ברורות ושקופות ומנומקות כשאתה יודע שהפוליטיקה שלנו לא מתפקדת ככה, ואל תבטיח ציבור שיודע לציית להכול פלס כשברור לך שהצלקת הבריאותית לא הייתה מספיק חזקה.

כבר אז היינו צריכים לדעת שזה בולשיט. ומאז, לא זה ולא זה. הממשלה מזגזגת, מגמגמת, פתאום הולכים לסגר, אף אחד לא באמת יודע למה, והציבור כבר אומר מראש: אני לא הולך לציית.

אז בפעם הבאה שאתם מבטיחים משהו, אל תמכרו לנו בולשיט. תנו לנו משהו שאתם יודעים שהוא מותאם גם לפוליטיקה הישראלית וגם לציבור הישראלי.