השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, הכריזה בשבוע שעבר על בשורה: חוק הפיקדון יורחב גם לבקבוקים גדולים. זה אומר שבכל פעם שנעשה קניות בסופר, נוכל להביא בקבוק של ליטר וחצי מהבית ולקבל תמורתו כמה עשרות אגורות. וככה, כמו שהרחובות התרוקנו מבקבוקים קטנים כי מקבלים עליהם פיקדון, צפויה הצלחה גם עם הבקבוקים הגדולים.
המהלך המדובר אמור לחסוך למשק 60 מיליון שקל, דבר טוב לכל הדעות. אלא שבאותיות הקטנות של ההחלטה מסתתר בונוס ליצרנים: הפיקדון על הבקבוקים הגדולים היה אמור לצאת לדרך תוך 60 ימים, אך השרה גמליאל הודיעה שההחלטה תיכנס לתוקף רק בעוד שנה. את העיכוב הצדיקה בשל הקורונה, והסבירה שנדרש זמן היערכות.
נימוק זה מתערער לאור הנתון הבא - כבר לפני ארבע שנים ידעו היצרנים שהם לא עומדים ביעדי המחזור, וכי המשמעות לכך היא שבכל רגע נתון עלולה להתקבל החלטה ללכת על פיקדון גם לבקבוקים הגדולים. פירושו של דבר הוא שלחץ היצרנים עבד, והם מרוויחים כעת שנה נוספת בה יוכלו לפעול למען ביטול החוק וכן לקדם לובינג בשביל יצרניות הענק.