יונתן היילו, ארכיון
צילום: פלאש 90

המורשת שהשאיר אחריו יונתן היילו

הטרגדיה של הצעיר שנכלא לאחר שהרג את האיש שאנס אותו הכריחה את מערכת המשפט להכיר שוב בכך שלא כל רצח הוא רצח. המקרה הזה הכריח אותה לעשות את ההבחנות האלה בחוק, והזכיר שוב שלא בכל המקרים יש טוב מובהק ורשע מובהק ויש גם תחום אפור מאוד גדול
מיכל רשף | עוד יום
09 בדצמבר 2020
09:40

הסיפור של יונתן היילו נגמר בשבוע שעבר בבית העלמין בשיכון ותיקים בנתניה. ביום האחרון של נובמבר, הגופה שלו נמצאה בחוף הים. התאבד? טבע? לא ממש יודעים. סוף טראגי לסיפור טראגי לא פחות. סיפור על גבר צעיר שנפגע עוד פעם ועוד פעם. שנסחט, וכשלא מצא שום פתרון, שום מוצא - גם הרג את מי שפגע בו. יונתן נכנס לכלא, וכשיצא הוא רצה להשתקם, לפתוח דף חדש, אבל זה לא עבד. מערכת שלמה לא מצאה את הכוחות להתגייס לעזרתו.

אבל יש עוד זווית לסיפור הזה: המערכת אמנם לא עזרה להיילו, אבל הוא, מבלי להתכוון כמובן, עזר לה. עזר לה להשתפר, לראות גוונים של אפור בין השחור ללבן. בזכותו נכנס לחוק סעיף חדש שלא היה שם קודם, סעיף שעזר לעוד כמה אנשים, בעיקר נשים, שהיו במצב שלו.

הטרגדיה של יונתן היילו הכריחה את מערכת המשפט להכיר שוב בכך שלא כל רצח הוא רצח. הוא הכריח אותה לעשות את ההבחנות האלה בחוק, והזכיר שוב שלא בכל המקרים יש טוב מובהק ורשע מובהק ויש גם תחום אפור מאוד גדול. ההכרה הזאת עזרה אחר כך לעוד אנשים במצבו, ואולי תוכל לעזור גם בעתיד לאנשים שמצאו את עצמם על הקצה, בלי שום ברירה אחרת, עושים את הנורא מכל. וזו בדיוק המורשת שלו, גם אם הוא לא חשב בחיים שזה מה שהיא תהיה.