סהרה המערבית
צילום: גטי אימג'ס, אי-פי

הסהרה המערבית - הסוגייה שתעזור למרוקו לבלוע את גלולת הנורמליזציה

מה הסיפור של סהרה המערבית ומי זו חזית הפוליסריו? שורשי הסכסוך שיקרב את היחסים עם ישראל. פרשנות
רועי קייס
10 בדצמבר 2020
23:01

"האירוע המרכזי בעבורנו הוא ההכרה האמריקנית בסהרה המערבית. זו תפנית", כך ניסה להסביר שר החוץ המרוקני, נאסר אל-בוריטה, את העסקה עם ממשל טראמפ – נרמול עם ישראל בעבור הכרה בחבל השנוי במחלוקת. הדברים האלה משקפים אולי את החשיבה בקרב ההנהגה המרוקנית והמלך, מוחמד השישי.

סוגיית סהרה המערבית היא אחת הסוגיות הרגישות ביותר במרוקו שיש עליה קונצנזוס מפה לפה. ולכן גם אם יש התנגדות לנרמול היחסים והיא נשמעה היטב בשנים האחרונות, הגלולה המרה תיבלע. במקביל ביקורת על המלך שמוביל כאן את המהלך היא דבר די נדיר בממלכה הצפון אפריקנית. 

כדי להבין את עוצמת הרגישות חבל סהרה המערבית נחזור ל-2015, אז מזכ"ל האו"ם לשעבר, באן קי מון, ביקר בחבל השנוי במחלוקת והגדיר אותו "שטח כבוש". מרוקו סערה ומאות אלפים יצאו להפגין נגד מזכ"ל האו"ם לשעבר שהפך לאויב העם. בעקבות זאת מרוקו ביקשה מהאו"ם להוציא עשרות עובדים שלו בחבל סהרה המערבית. ואם זה לא מספיק, באותה שנה פרץ משבר דיפלומטי בין שוודיה למרוקו אחרי שראש ממשלת שוודיה הודיע כי בכוונתו להכיר בעצמאות של רפובליקת סהרה המערבית והדמוקרטית ואף התקיימה פגישה עם נציגים מטעם חזית הפוליסריו.

בעקבות אותה התפתחות השלטונות במרוקו ביטלו את הפתיחה של הסניף הראשון של איקאה בצפון אפריקה בעיר מרקש, סניף שנפתח רק באותו שבוע אחרי שהשוודים חזרו בהם מכוונותיהם. ואם זה לא מספיק, בדצמבר 2015 ביטל בית הדין הגבוה של האיחוד האירופי הסכם סחר חקלאי בין מרוקו לאיחוד על רקע שליטתה של מרוקו בסהרה המערבית, בניגוד לחוקים הבינלאומיים, מה שעוד יותר החריף את המשבר. ב-2018 מרוקו ניתקה את יחסיה עם איראן, אחרי שהאשימה את אחד מהדיפלומטים שלה באלג'יריה בתמיכה בחזית הפוליסריו ואפילו שמו של חיזבאללה שורבב.

אז מה הסיפור של סהרה המערבית ומי זו חזית הפוליסריו? שורשיו של הסכסוך על חבל הארץ הגדול שמאכלס רק חצי מיליון תושבים החל עוד בשנות ה-70 עת ספרד פינתה את הקולוניה שלה בסהרה המערבית שאז נקראה "סהרה הספרדית".

עוד לפני כן החלו להתמרד האזרחים נגד השלטון הספרדי וב-1976 חזית הפוליסריו שמשמשת כתנועת המאבק לעצמאות של סהרה המערבית הכריזה יחד עם תושבי סהרה המערבית על הקמת "רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית".

מרוקו הגובלת עם אותו חבל ארץ ראתה בכך הזדמנות והחליטה באופן שרירותי לספח יחד עם מאוריטניה את חבל הארץ המדובר, מה שהגביר עוד יותר את התסיסה. המאוריטנים נסוגו מהחלק שאותו סיפחו, אבל מרוקו נשארה בו עד היום.

הסיפוח עורר מלחמת גרילה של אותה חזית שנתמכת על ידי אלג'יריה השכנה נגד השלטונות במרוקו, התכתשות שהסתיימה בהפסקת אש בתחילת שנות ה-90. מאז מנסה הקהילה הבין לאומית והאו"ם בפרט להביא להסדרה בין הצדדים באמצעות משאל עם על גורל השטח, אולם אף אחד מהם לא מוכן להתפשר, בייחוד מרוקו. בשנים האחרונות פרצו לא אחת עימותים בין הצדדים בחבל הארץ הענקי (266 אלף קמ"ר) שטומן בחובו גם משאבי טבע חשובים, מה שמקשה על מרוקו לוותר עליו.

רק בחודש נובמבר האחרון פתחה מרוקו במבצע כדי להיאבק ב"פרובוקציות" של חזית הפוליסריו בטענה שהיא מבצעת פעולות חבלה בקרבת מעבר אל-כרכראת. מדובר במעבר שנמצא באזור החיץ בין הצדדים שהאו"ם הודיע עליו ב-1991.

בחודשים האחרונים איחוד האמירויות, שנרמלה את היחסים עם ישראל, וירדן הודיעו על פתיחת קונסוליות בעיר אל-עיון בחבל. אך כמובן שמבחינת המרוקנים הדובדבן שבקצפת הערב הוא ההכרזה האמריקנית שנותנת להם לגיטימציה להמשיך לשלוט בחבל השנוי במחלוקת, גם אם הקהילה הבין לאומית עדיין לא מכירה בכך ומנסה לפשר בין הצדדים.

מבחינת המרוקנים העסקה שהם עשו הערב היא לא רעה בכלל בהתחשב בזה שהם משווקים אותה כך – אנחנו קיבלנו משהו חדש (הכרה שלא הייתה) ובתמורה החזרנו עטרה ליושנה (קרי היחסים עם ישראל שכבר היו גם אם בדרג נמוך ונותקו אי שם בתחילת העשור הראשון של שנות האלפיים).