רנא עבדאללה

לפני 24 שנה רנא לא יצאה מהבית בגלל המוגבלות, היום המפעל הוא כמו משפחה שנייה בשבילה

רנא עבדאללה מירושלים ראתה איך נשים בעלות מוגבלות בחברה הערבית נדחקות, אבל בסיוע המשפחה שלה השלימה את לימודיה וגם יצאה לעבודה. "בקושי לחנות הייתי הולכת לבד", סיפרה במשדר מיוחד בכאן רשת ב, אבל היום היא מספרת שהעבודה ב"משקם" מקנה לה "שלוות נפש"
תוצרת הארץ
16 בדצמבר 2020
18:59

לפני 24 שנה רנא עבדאללה הגיע לראשונה לעבודה במפעל "המשקם" בירושלים, אך לא בחפץ לב. עבדאללה, שסובלת מצליעה ברגלה בגלל פוליו, לא נהגה עד אז כלל לצאת מהבית. "לא רציתי לעבוד", סיפרה. "הייתי ביישנית, לא הייתי יוצאת מהבית לבד, אפילו לחנות". רנא ברחה מהעבודה ביום הראשון, אבל מאז כבר השתנתה לחלוטין דעתה על העבודה. 

האזינו לריאיון עם רנא מהתוכנית "תוצרת הארץ" בכאן רשת ב

"כשחזרתי והתחלתי לעבוד, והבנתי איך מסתכלים עלייך פה אנשים, ראיתי שפה אני מרגישה בין שווים - במשקם לכל אחד יש בעיה משלו, אף אחד לא מתנשא עלייך", סיפרה רנא על מקום העבודה שלה בשניים וחצי העשורים האחרונים - מפעל המשקם, בו ביקרה היום (רביעי) התוכנית "תוצרת הארץ" עם ערן זינגר בכאן רשת ב. 

ההתמודדות של רנא כסובלת ממוגבלות גדולה מזו של אנשים אחרים, כאישה ממזרח ירושלים, לא הכירה בצעירותה מקומות בהם אנשים בעלי מוגבלות יכולים לעבוד. "יש הרבה בעיות במגזר הערבי. אנשים עם מוגבלות לא יוצאים מהבית, הם מתביישים וחוששים איך יתנהגו אליהם". מלבד כוח רצון אישי, לרנא הייתה גם משפחה תומכת שהאיצה בה לסיים 12 שנות לימוד ולצאת לעבוד.

"אצלנו אם לאישה יש בעיה, המצב שלה יהיה יותר גרוע ממצבו של גבר עם מוגבלות", סיפרה עבדאללה. "שלוות נפש", הגדירה עבדאללה בריאיון את חוויית העבודה שלה, וסיפרה כי היא מרגישה בעבודה כמו שהיא מרגישה בקרב משפחתה. 

"יש פה במפעל אנשים עם לב חבל על הזמן, אין להם גזענות, לא אכפת להם ערבי או יהודי, מסתכלים בגובה העיניים", אמרה. "אנחנו יודעים - ערבי, יהודי, כולם מתנהגים כמו אחים ואחיות. אפילו אם תהיה מלחמה בחוץ אותנו זה לא יעניין, אנחנו כמו משפחה".