שאול אמסטרדמסקי

המפעל שניצח את הקורונה: מה קורה כשיש אינטרס כלכלי להילחם במגפה?

ביקור אחד במפעל בצפון הארץ הראה לשאול איך אפשר להתמודד עם הנגיף ששינה הכל: אוהלים גדולים עם מחיצות שבהם העובדים יכולים לאכול בשקט; חלוקה של כל העובדים לקבוצות קטנות ומסומנות כדי למנוע ערבוב; הקצאה של אזור ייעודי במפעל לעובד חיוני שצריך להיכנס לבידוד ואפילו פינת עישון עם כיסאות ממוסמרים לרצפה. מה אפשר ללמוד מכל זה?
שאול אמסטרדמסקי, פרשנות
23 בדצמבר 2020
07:30

אתמול ראיתי בעיניים שלי איך אפשר לנצח את הקורונה. לא בחו"ל, פה בישראל. נסעתי לצפון לצלם איזו כתבה במפעל, אנחנו עוד נשדר אותה בהמשך, ומנהל המפעל עשה לי סיור. הוא אמר: תקשיב, אנחנו הבנו בשלב מאוד מאוד מוקדם, הרבה לפני הממשלה, שאם אנחנו לא נשנה הכול, המפעל פשוט לא יצליח לתפקד.

אז הם שינו הכול. והוא הראה לי. הם לקחו כל שטח פתוח גדול ופשוט הלאימו אותו לטובת העניין. הם בנו אוהלים גדולים עם מחיצות, שהעובדים יוכלו לאכול בשקט, בלי להפריע. הם חילקו את כל העובדים לקבוצות הרבה יותר קטנות, והם מסמנים כל קבוצת עובדים עם צמיד בצבע שלה. בשביל שיידעו, שהם לא יתערבבו.

גם את ההסעות וגם במפעל עצמו, כשהם צריכים להסתובב ברצפת הייצור, הם לובשים כובעים בצבעים שונים – בשביל שיידעו לא להתקרב אחד לשני. אם יש עובד שצריך להיכנס לבידוד, לא כי הוא חולה, אלא כי הוא היה במגע עם נשא מאומת אבל הוא ממש חיוני, הם עושים לו בידוד במפעל, בחדר מיוחד. אם הוא צריך לצאת לתקן משהו, אז הוא יוצא לבד ואף אחד לא מתקרב אליו. הם אפילו שמו עוד ארבעה שעוני נוכחות בשביל שלא תהיה התקהלות סביב שעוני הנוכחות וסימנו על הרצפה איפה לעמוד והם אוכפים את זה.

מה שהכי העיף לי את המוח – פינת העישון. בפינת העישון הם הציבו כיסאות כתר פלסטיק כאלה במרווחים ומיסמרו אותם לרצפה בשביל שאי אפשר יהיה להזיז אותם. זה מדהים. כשיש אינטרס כלכלי, אפשר לנצח את הקורונה.

ואז נפל לי האסימון. אם לפוליטיקאים שלנו היה אינטרס לנצח את הקורונה כמו שלבעל המפעל הזה יש כי הוא חייב לשרוד, כבר מזמן היינו מנצחים אותה.