דני אבדיה
צילום: נתן גוטמן

אוסקר לשחקן המשנה: אבדיה צריך להתרגל לכדורסל אחר מזה ששיחק כל חייו

במשחקו הראשון ב-NBA למד דני אבדיה את עובדות החיים של הליגה: הכדור בידיים של הכוכבים, ושחקנים מסייעים כמותו מקבלים פירורים • למרות זאת, יש ממה להיות מעודדים
אודי הירש
24 בדצמבר 2020
17:58

דני אבדיה משחק החל מיום רביעי בלילה במשחק אחר מזה שהתרגל אליו כל חייו. כן, רשמית מכונה המשחק "כדורסל", אבל מדובר בגרסה שונה שלו. הפער לא קשור לחוקים השונים, לזמן המשחק הארוך יותר, להבדלים ההגנתיים הנובעים משלל איסורים שלא קיימים באירופה, אלא לשתי מילות מפתח: כוכבים וקצב.

בכדורסל האירופי, פרט למקרים נדירים, אין כמעט שחקנים שיכולים לזרוק מכל מקום, לטעות בלי סוף ולאבד שישה כדורים במשחק בלי לשלם על כך. המאמן, כל עוד הוא לא מפוטר, הוא האיש שעל פיו יישק דבר. ה-NBA היא ליגה של שחקנים, ובראש ובראשונה של אלו הוותיקים יותר (בדרך כלל), בעלי השכר הגבוה יותר ובעלי המוניטין המרשים יותר. בקיצור, האול-סטארים.

בקבוצה של אבדיה אלו ברדלי ביל וראסל ווסטברוק, אחד סגן מלך הסלים של הליגה אשתקד, ורעהו עם ממוצע קריירה של 23.2 נקודות. שניהם זרקו הלילה 44 פעמים מתוך 85 הפעמים של קבוצתם, כלומר למעלה ממחצית מהזריקות (וגם איבדו יחד 12 כדורים). הוסיפו לזה את דאויס ברטאנס, הצלף הלאטבי שחתם בקיץ על חוזה של 80 מיליון דולר ל-5 שנים, ותקבלו שלושה שחקנים שההיררכיה של המאמן סקוט ברוקס מתחילה, ולעיתים גם תסתיים, אצלם.

התוצאה, מנקודת המבט הפרובינציאלית של העם היושב בציון, היא שדני אבדיה פשוט לא נוגע מספיק בכדור. בעצם, בואו לא נהיה שיפוטיים: משחק ראשון בליגה הטובה בעולם, 7 נקודות, 2 מ-2 מהשדה ומשלוש נקודות, תחום שדווקא נחשב לנקודת התורפה שלו. רק שבסופו של דבר, בחלק גדול מההתקפות של הוויזארדס אבדיה היה על תקן משקיף, בשעה שהכדור בידיים של ווסטברוק או ביל – ברוב הזמן.

זה בלט במיוחד דווקא בריצה המרשימה של וושינגטון ב-6 הדקות האחרונות של הרבע השני, כשווסטברוק ניהל את ההתקפה, ביל סיים מתפרצות, מוריץ וגנר הסנטר הגרמני חסם והסתובב לסל לסלים קלים וברטאנס דפק שלשות מדונם. לצדם, אבדיה פשוט רץ מצד לצד וניסה לא להפריע, לבד מאיבוד כדור אחד מול ידי הענק של בן סימונס. יש בכך גם יתרון: מכיוון שההגנות מתכווצות על שני הכוכבים ומתרכזות בהם, יהיו לו לא מעט זריקות חופשיות העונה, ובשתי ההזדמנויות שלו – אחת ממסירה של ביל, אחת ממסירה של ווסטברוק, המגן שלו היה רחוק ממנו.

עוד נכונים לו אתגרים. דני אבדיה לפני משחקו הראשון ב-NBA (צילום: מתוך דף טוויטר של הוושינגטון וויזארדס)

הקצב הוא הנקודה השנייה, והלא פחות משמעותית. קבוצת כדורסל אירופית, כמו מכבי תל אביב שבה שיחק אבדיה, עוברת את החצי ומסמנת בדרך כלל תרגיל. ב-NBA של השנים האחרונות מושג המפתח הוא Pace and Space – קצב וריווח. שלא תטעו, לכל קבוצה יש ספר תרגילים עבה, אבל במורכבים שבהם משתמשים מאמנים כמו סקוט ברוקס, בעיקר אחרי שהמשחק נעצר בעבירה, כשהכדור יוצא החוצה או אחרי טיים אאוט (או בעגה המקצועית ATO). בחלק הארי של המשחק, הקבוצות רצות מצד לצד, במשחק מעבר, שבו מתרחשת בדרך כלל חסימה אחת – או על הכדור או הרחק מהכדור – שאמורה להוביל לחדירה, לקליעה מבחוץ או במקרה הרצוי מכולם – חדירה והוצאה החוצה לקליעה. התוצאה היא קצב מסחרר וכדורסל שנראה לעיתים – אי אפשר לברוח מזה – מעט שכונתי.

לאבדיה יש נתונים מושלמים להשתלב בקצב כזה. הוא מסוגל להוביל כדור במתפרצת ויודע לקבל החלטות במגרש הפתוח. הבעיה: הכדור, כאמור, לא בידיים שלו. מכל מקום, בשלב ראשון הוא צריך להתרגל למהירות המטורפת של המשחק, וזו התאמה שכל רוקי צריך לעשות. השלב הבא יהיה גם לגלות אסטרטיביות מול ווסטברוק וביל, ולגלות את יכולותיו כפוינט פורוורד.

אבדיה מסוגל להוביל כדור במתפרצת ויודע לקבל החלטות במגרש הפתוח. הבעיה: הכדור לא בידיים שלו

למרות כל המינוסים, אסור לשכוח את הפלוסים. אבדיה היה סולידי, נתוני הפלוס-מינוס שלו כשהיה על המגרש היו הטובים ביותר בוויזארדס, והוא תרם בכל האספקטים של המשחק, כולל ריבאונד אימתני על הראש של ג'ואל אמביד הענק. עוד נכונים לו אתגרים, בעיקר בכל הנוגע לדקות משחק: רוי הצ'ימורה, היפני שמשחק על המשבצת שלו, פצוע בעין ויחלים בשלב מסוים; ברטאנס נמצא תחת מגבלת דקות עקב כושר גופני לקוי, וגם הוא צפוי לנגוס בזמן המשחק של דני כשיחלים. רק שעם הביטחון העצמי העצום שמאפיין אותו ובקבוצה שנדמה שמאמינה בו ודוחפת אותו, אין סיבה להאמין שאבדיה לא יעמוד באתגר, למרות המהמורות שעוד צפויות בדרך.