נשים שנרצחו בידי בני זוגן ב-2020
צילום: דוברות המשטרה, באדיבות המשפחות

בזמן הקורונה למדנו: אף אישה לא חסינה מאלימות

הרצח של מיכל סלה, רגע לפני הקורונה, הפתיע רבים בציבור - שהורגלו לחשוב שאלימות כלפי נשים ורצח קיימים רק בקבוצות אוכלוסייה מסוימות. השנה האחרונה הביאה איתה כמה שינויי חקיקה מבורכים, אך היציאה לבחירות עלולה לסכן כמה מההישגים הגדולים
ורד פלמן ותמר אלמוג
29 בדצמבר 2020
13:32

הקורונה הבהירה לציבור הישראלי – אלימות כלפי נשים ופגיעות מיניות מתרחשות גם בדלת ממול, והענישה עליה קלה מדי. באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מדווחים שמתחילת השנה חלה עלייה של 24% בדיווחים על פגיעות מיניות.

באוקטובר 2019, קצת לפני תחילת המגפה, הרצח של מיכל סלה הותיר את הציבור הישראלי בשוק. רצח של עובדת סוציאלית מהמעמד הבינוני, אישה עצמאית שנרצחה בירושלים על ידי בן זוגה, היה הפתעה לרבים שהורגלו לחשוב שאלימות כלפי נשים ורצח קיימים רק בקבוצות אוכלוסייה מסוימות.

ואז הגיע הסגר הראשון. כמעט כל הציבור היה בביתו שבועות ארוכים, הדיווחים על אלימות ותקיפות מיניות התגברו בזמן ששירותי הרווחה הושבתו. בסוף חודש אפריל נרצחה מוטאוול אלאזה, תושבת חולון, בידי בעלה אלאזה מאנדפרו – ששוחרר מהכלא רק כחודש וחצי מוקדם יותר, לאחר שריצה שמונה חודשי מאסר על אלימות כלפי בת זוגו. הוא דקר את אלאזה מול שני הילדים שלהם, בני 6 ו-14. אחד מהם אף ניסה להיאבק בו. המקרה הזה העלה לתודעה את חוסר הפיקוח והטיפול בגברים אלימים ששוחררו מהכלא.

ביציאה מהסגר הראשון, בחודש מאי, נרצחה מאיה וישניאק בת ה-22 בידי בן זוגה עמית אלמוג. מאיה, בחורה צעירה תושבת אורנית, גם כן לא הגיעה מרקע קשה או ממשפחה במעגל האלימות. היא נפלה קורבן לבן זוג שחנק אותה ותיעד את עצמו מפזר שטרות על גופתה.

לאט לאט השיח החל להשתנות, ממחאות של פעילות פמיניסטיות שזוכות לאייטם פה ושם – הנושא הפך למרכזי מאוד והציבור החל לדבר עליו. ואז בחודש יולי התגלה החשד לאונס קבוצתי בבית המלון באילת. האירוע זיעזע את המדינה.

בערב ראש השנה, בזמן הסגר השני, ניסה אביעד משה לרצוח את אשתו שירה איסקוב. רק בזכות תושיית שכניה, שירה ניצלה. העדויות של השכנים וההקלטות של השיחות לשירותי החירום – שנחשפו בכאן חדשות – העלו שוב ושוב את הנושא לסדר היום, והדגישו שוב – זה יכול לקרות גם למי שנראה שחייה טובים.

ובעוד הרשויות מנסות להסביר שהן עושות יותר, הרצח של וואפאא עבאהרה חשף את הענישה המקלה של בתי המשפט במקרים של אלימות כלפי נשים. בן הזוג החשוד ברצח הורשע בשני אירועי אלימות קודמים, אבל נשא מאסר קצר בלי טיפול, כשבית המשפט התחשב באמירתו כי הוא רוצה לשוב אל אשתו.

"החוק המטופש נותן את השליטה בידיים של מפלצת"

היה קשה לעצור את הדמעות. אסנת, אימה של שירה איסקוב, סיפרה בשידור, זעקה ממש: איך החוק מאפשר למי שניסה לרצוח את בתה לשלוט מתוך הכלא במשפחתם? בנה של שירה, היה עד לאימו פצועה בשלולית של דם. ואביו - סיפרה אסנת - טוען שהילד הקטן כלל לא צריך טיפול, והחוק מאפשר לו לקבוע כי הוא אפוטורופוס.

הריאיון עם אסנת בכאן רשת ב

אלירן מלול, מי שמואשם ברצח מיכל סלה, יכול לדרוש שבני משפחתה יביאו את בתו לבקר אותו בכלא. לבקר את מי שמואשם ברצח בת משפחתם. החוק מאפשר לו לקבל החלטות לגבי בתו הקטנה - החלטות שמי שמגדלים אותה ועוטפים אותה באהבה לא יכולים לקבל. כי זה החוק. 

זה היה החוק, ליתר דיוק.

שעוותם של בני המשפחה נשמעה, יחד עם משפחות נוספות, יותר מדי, הרבה יותר מדי. חברי הכנסת פעלו יחד, ושינו את החוק. האפוטרופסות, יכולת קבלת ההחלטות על הילדים, נשללת זמנית מהורים המואשמים ברצח או בניסיון רצח של בני משפחתם. שלילה סופית תבוצע במקרה של הרשעה.

זה לא היה פשוט - ולא רק מבחינה פוליטית. חזקת החפות קובעת שאדם חף מפשע אלא אם הוכח אחרת. החוק שעבר הוא חריג, אך נדמה שאם יש מקום שהחריג מוצדק - זהו המקרה.

יחד עם זאת, החקיקה הנוגעת לטיפול בגברים אלימים עברה בקריאה ראשונה בכנסת, אבל הבחירות שלפנינו הובילו לשיתוק המשך העשייה. נותר רק לקוות שהשיתוק הזה לא יעלה גם בחייהן של נשים נוספות.

אלימות נגד נשים אינה עניין של נשים. היא עניין של החברה כולה. כמו שפמיניזם אינו עניין של מגדר, אלא הבנה ששוויון צריך להיות חלק בלתי נפרד מהשיח, ולא יעד מרוחק. במהרה בימינו אמן.