צילום: AP

גם אני לא הייתי במסיבה של גל גדות

אם לא חגגתם בסילבסטר עם אלכוהול וריקודים, אל תרגישו רע: מסיבות נוצצות זה קונספט מפחיד לפחות כמו ליצנים מחייכים, הבעיה היא שאף אחד לא מודה בזה
אורית נבון
01 בינואר 2017
20:14
עודכן ב 17 אוקטובר 09:07

כשאני שתויה זה לא טוב, אולי בגלל זה התחלתי לשנוא מסיבות. לא נעים לחגוג כשכולם סביבך תופסים ראש ורק את מתחילה לדבר הונגרית אחרי שוט אחד של ליקר תפוחים, אבל האמת היא שהאלכוהול הוא רק תירוץ: מסיבות מבאסות אותי באופן כללי, אז פשוט הפסקתי ללכת. הנה משהו שלומדים עם הגיל - אם זה גורם לך סבל, לא חייבים. גילוי מדהים, אה?

כמובן, אני לא מדברת על יום הולדת של חברה טובה או על הרמת כוסית מהעבודה עם קולגות שכיף לראות. אני מתכוונת למסיבה אמיתית, כזאת עם די ג'יי קצת מסטול ומינגלינג עצבני. מה לעשות, לא נהנית מדברים כאלה, ואני מכירה עוד הרבה כמוני אבל הם בחיים לא יודו בזה כי הפאסון, הפאסון. למה לצאת כבדים אם אפשר לא?   

2016 תיזכר לנצח כשנה שבה העולם הפנים שליצנים הם טרוריסטים בתחפושת, הגיע הזמן להודות שגם מסיבות זה קונספט מפחיד שאין לתאר.

גל גדות בטרם התבשרה על היעדרו של ח' מהמסיבה (צילום: AP)גל גדות בטרם התבשרה על היעדרו של ח' מהמסיבה (צילום: AP)

אמרו לי איפה הייתם בסילבסטר ואומר לכם מי אתם, אלא אם משלח ידכם לא מאפשר חופש בחירה בליל השנה החדשה. ג', למשל, היא סטייליסטית לוהטת שבכיף הייתה מוותרת על המסיבה השווה, "אבל העבודה מחייבת", היא אמרה בעצב, "יש שם אנשים שמארגנים לי עבודות, אין מצב להבריז".

לעומתה, חברי ח' שיתף אותי במצוקה קשה שנחתה עליו: "קיבלתי הזמנה למסיבה של גל גדות אבל לא יכולתי להגיע כי אני עובד בסילבסטר", החיים הקשים שיש לאנשים לפעמים, שלא נדע. הבעתי השתתפות כנה בצערו אבל באותה נשימה גם הודיתי שאני קצת מקנאה. "כי גם את היית רוצה לחגוג עם גל גדות?", הוא שאל באמפתיה. חמוד. "כי גם אני הייתי רוצה לעבוד בסילבסטר", תיקנתי. רק ככה אפשר לדלג על מסיבות סוף השנה בלי לצאת אנטיפתית מהגיהינום.

אכן, אם יש תאריך ששונאי מסיבות מתעבים במיוחד, זהו סוף השנה האזרחית. כבר  חודשיים קודם גורמים לך להרגיש בלתי נורמטיבית בעליל, כשכל הפרסומות רומזות לך שיש באופק אירוע שחובה עלייך להתכונן לקראתו: "כך תיראי מדהים במסיבת הסילבסטר!", "כך תתלבשי מדהים במסיבת הסילבסטר!", "כך שיערך יהיה מדהים במסיבת הסילבסטר!", מדהים מדהים מדהים, סילבסטר סילבסטר סילבסטר, ואם לא בא לי להיראות מדהים בסילבסטר?! ואם לא בא לי להיראות בסילבסטר בכלל?!

והרי אין חלל צפוף ודחוס יותר ממסיבת סילבסטר ממוצעת. בואו נפתח את זה רגע: זה יותר גרוע ממנגל בפארק ביום העצמאות. מילא להיפגש עם כמה חברים בסלון עם בקבוק יין, אבל בשנים האחרונות המסיבות הנוצצות והמושקעות משתלטות על כל חלקה טובה, ומי צריך את זה, סליחה? אז אני לא אעלה לפייסבוק את התמונות הנכונות עם הסלבס התורנים ברקע, מה כבר יקרה? אולי צוקי יתבע אותי, אמא'לה.

חוגגים סילבסטר. למצולמים ולשנה אין קשר לכתבה (צילום: פלאש 90)חוגגים סילבסטר. למצולמים ולשנה אין קשר לכתבה (צילום: פלאש 90)

אני מקדישה את הטור הזה לכל שונאי המסיבות שמתביישים להודות בזה בפומבי. בתור אחת שמעריצה את אבי טולדנו ועושה ג'וגינג עם רוחמה רז באוזניות, אני עומדת על זכותי להיות הלא-מגניבה, הלא-זורמת. נכון, לוקח זמן להתרגל, אבל בעולם שבו כולם רוצים להיות מגניבים וזורמים כל הזמן, יש מקום גם בשבילנו, המיוחדים שג'סטין ביבר עושה להם צרבת ו-Bad Apple מרדים אותם לשנתיים.

אתם מוזמנים להשאיל מכאן הסברים בכל פעם ששואלים אתכם מה עשיתם במוצ"ש האחרון; לפניכם כל הסיבות שלי לשנוא מסיבות:

1. כי לצאת מהבית

צריך גם להתלבש וגם למצוא בייביסיטר, שני דברים מסובכים למדי אם לוקחים בחשבון את העובדה שאף פעם אין לי מה ללבוש ושהבייביסיטר שהילדים הכי אוהבים כבר התגייסה.

2. כי החיבוקים

מחיבוקים לא נולדים ילדים, אני יודעת, ובכל זאת בשביל להתחבק אני צריכה להכיר קצת את הבנאדם ואפילו – סליחה מראש על המוזרות – לחבב אותו. מה שגרוע במסיבות זה שכולם, אבל כולם מתחבקים זה עם זה כל הזמן, ואז יש לך שתי אפשרויות: או לעבור למוד מחבק ולהרגיש צבועה, או לחבק רק את מי שבאמת בא לך ולחוש מיזנתרופית שאין דברים כאלה.

3. כי הסמול-טוק

מה עושים במסיבה? נכון מאוד, מתמנגלים. אמני סמול-טוק מסוגלים לענות תשובה ארוכה יותר מהשאלה בנושא שלא מעניין אותם כלל, עם אנשים שלא מעניינים אותם כלל. אני מעולם לא הצלחתי לעשות את זה, לכן אני מעריצה ובזה להם בו זמנית.

4. כי החנייה

במסיבות סילבסטר אף פעם אין חנייה קרובה, וזה בדוק.

5. כי הריקודים

אני רוקדת רק עם הילדים בסלון, לא רואה סיבה לעשות את זה בשום מקום אחר, אולי רק אם אני ממש שיכורה, מה שמוביל אותי לסעיף הבא.

6. כי האלכוהול

בזה פתחתי, ובזה גם אסיים. פעם לא ידעתי שאני לא יודעת לשתות, למעשה חשבתי שאני כן יודעת. במקום העבודה הקודם שלי פינקו אותנו פעם בשבוע עם משלוח של אלכוהול עבור אחד המדורים; לא אשכח את הפעם ההיא שבה העזתי לשתות ויסקי בצהרי היום. שעה אחר כך חטפתי התקפת צחוק היסטרית מול המנכ"ל. מאז אני ואלכוהול כבר לא, מאז אני חנונית עם דיאט ספרייט.