צילום: יח"צ

הנר שלך, מאיר, עדיין בוער

"עזוב מה שאומרים עליי", לחש לי פעם אביתר בנאי. "אחי מאיר הוא הזמר הגדול באמת. הגדול מכולם, תקשיב לו". הקשבתי, ולא רק אני. עומר בן רובי
עומר בן רובי
13 בינואר 2017
11:01
עודכן ב 11:12

כשהיה ילד נהג מאיר בנאי, הנצר הבאר-שבעי למשפחת האמנים המפוארת, לשהות בחגים בבית הכנסת המשפחתי סמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים. הנער החילוני שמע שם פיוטים, ניגונים וזמירות – בשבת ובימים הנוראים. שמע ונצר בליבו.

לימים הפך לכוכב פופ ורוק ישראלי גדול. כזה של פסטיבלים, מצעדים, מעריצות. מאיר של "שירו של שפשף" ושל "וביניהם" ושל "אצלך בעולם" ושל "גשם" ושל "אהבה קצרה" ושל "חלומות אחרים". מאיר מלהיט בראש ומרשת גימל וגל"צ. מאיר הרומנטיקן, כוכב לילות אהבה בצמח, מופנם ושקט, רוקיסט דרומי עם תסרוקת נוסטלגית שהייתה רק שלו ומילים ומנגינות שקרעו לנו את הלב.

אבל יחד עם ההצלחה הגדולה לא שכח מאיר, שדתי לא היה אז, את בית הכנסת של הסבא בירושלים. הניגונים והתפילות ישבו לו תמיד איפשהו בראש, בלב.

תהליך ההתחזקות שלו בשנות ה-2000 לווה בחיפוש יצירתי אחר מוזיקה מהמקורות. אלבום המופת שלו "שמע קולי" מ-2008 נחשב להצלחה מסחררת, ולאבן דרך במה שזכה לכינוי "הגל היהודי ברוק הישראלי".

לחנו החדש והביצוע הכובש לפיוט הספרדי העתיק "לך אלי" של אבן עזרא גרם לניגון הישן מתפילת ערב יום הכיפורים להפוך ללהיט רוק ישראלי עכשווי. השיר כבש את הרדיו ואת הקהל והפך את מאיר לדמות מרכזית לא רק במוזיקה הפופולרית הישראלית, אלא גם בתרבות היהודית המתחדשת. זו שמשלבת בין רוק גיטרות, בלוז, פולק לבין פיוט ותפילה. זו שמגדירה מחדש את המושג "יצירה יהודית".

"עזוב מה שאומרים עליי", לחש לי פעם אביתר בנאי. "אחי מאיר הוא הזמר הגדול באמת. הגדול מכולם, תקשיב לו".

הקשבתי, ולא רק אני הקשבתי.

הקשיבו לו רבים. ואהבו, והתרגשו, ובכו. בכו אז ובעיקר בוכים עכשיו, ברגעים האלה ממש שבהם מאיר עובר בשער הרחמים, בדרך לגן העדן של היוצרים שכתבו ושרו לנו את חיינו.