תמונה שהולכת והופכת נדירה: מכבי תל אביב חוגגת את ה
צילום: לירון מולדובן/ פלאש 90

הכל בראש: מדוע מכבי ת"א מתפוררת

רצף האירועים שהוביל את הצהובים לתקופת שפל איננו מקרי. הסיבה: מנהלי מכבי ת"א מתקשים להודות שהם פשוט לא טובים במה שהם עושים
אודי הירש
15 בינואר 2017
19:32

עם יד על הלב: כמה מכם, הקוראים, הודיתם באחרונה בטעות? או יותר מכך: כמה מכם הבנתם שאינכם מצטיינים במיוחד בעבודתכם, שאינכם מתאימים לה, שעליכם לפנות את מקומכם ולחפש משלח יד אלטרנטיבי? לפחות מכאן, אינני מבחין בהרבה ידיים מונפות. המין האנושי ככלל אינו מתוכנת להודאה בטעויות או לעזיבה מרצון, ובמיוחד בשבתו כעם בישראל. בג'ונגל המקומי אנשים לא מתפטרים, לא פורשים, לא מרימים ידיים, אלא רק נלחמים על חייהם ועל משרותיהם. מגדול השורדים, בנימין נתניהו, ועד אחרון עובדי הקבלן.

אנשי הספורט אינם שונים, כמובן. יש חריגים, כמו רמי הדר שמתפטר רגע לפני שיפטרו אותו או גיא לוזון שעוזב כשהוא מבין שהמשך עבודתו בהפועל תל אביב יפגע במוניטין שלו, אבל הרוב המוחלט המאמנים נאחזים בכסא. גם בעלים ומנהלים לא נוטשים כל כך מהר. בקרב אחוז משמעותי מתוכם, קבוצת הספורט שבה הם משקיעים מעניינת אותם יותר מאשר עסקיהם האחרים. הרי בזכותה כותבים עליהם בעיתון ובאינטרנט ומזכירים את שמם בטלוויזיה ולא בגלל המפעל או התאגיד האפרורי שהם עומדים בראשו בשעות הבוקר. המשחקים מספקים להם יותר אדרנלין מכל פעילות אחרת בחייהם.

אם כך, ההנחה הסבירה לפיה גם בעלי מכבי תל אביב בכדורסל הם בני אדם היא בשורה רעה מאוד לאוהדי הקבוצה. למה? ובכן, כי הם לא כל כך מצטיינים בעבודתם. חמור מכך: חגי בדש, איש כספים מוערך, נכנס למועדון כהודאה של האחראים לכישלון הקבוצה בשנים האחרונות בדבר הצורך להתחדש ולהתרענן. התפטרותו מוכיחה שלא ריסטארט ולא גרביים. להיפך: כעת גם מי שראה אותם מקרוב יודע שאין לאיש בצמרת המועדון כל נכונות לשינוי. חטאם גרוע יותר מסתם לא להודות בטעויות או בחסרונות. האנשים הללו ממש נכשלים מרצון וצועדים לתהום בעיניים פקוחות, כי מודל הניהול שלהם פשוט לא יכול להצליח.

בכדורסל האמריקאי והאירופאי, ולמעשה גם בכדורגל, המודל שעובד הוא הדיקטטורי-היררכי: יש בעלים אחד שמקצה תקציב, מתווה מדיניות כללית ומתערב לעתים בהחלטות המרכזיות (החתמת מאמן או שחקנים בכירים); מתחתיו מכהן ג'נרל מנג'ר, שהוא מקבל ההחלטות המקצועי המרכזי בקבוצה (כיצד ייראה סגל השחקנים, בשיתוף פעולה כזה או אחר עם הבעלים ועם מאמן הקבוצה); והמאמן – האיש שצריך לייצר מחומר השחקנים שרקחו עבורו האדונים מלמעלה יחידה מנצחת.

זהו תנאי הכרחי ולא מספיק להצלחה: יש בעלים סבלניים יותר ופחות, יש מנהלים מקצועיים טובים יותר ופחות, יש מאמנים מוכשרים וגרועים. אולם, כשאנשי המקצוע טובים - ואפילו סבירים - התוצאות בדרך כלל מגיעות. גם במידה שקבוצה נכנסת למשבר, לכל יחידה בשרשרת יש אינטרס בהצלחת האיש שמתחתיה, והחלטות על פיטורים או פרידה לא מתקבלות בגחמה של רגע.

במכבי תל אביב, לעומת זאת, מעדיפים את המודל הכאוטי: מספר בעלים צריכים להגיע להסכמה על מדיניות, ביחד עם הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, ניקולה וויצ'יץ'. לא ברור מהן סמכויותיו של הקרואטי, על מה בדיוק מה מחליט הסקאוט אבי אבן, מה השפעתו של שמעון מזרחי הוותיק, איפה נכנס לתמונה דני פדרמן הפורש, אביו דיוויד ובני משפחת רקנאטי. בעלי הקבוצה מתגאים בכך ש"במכבי כמה אנשים מקבלים החלטות" ומציגים לראווה את הצלחת המודל בעבר – בעיקר בזכייה ביורוליג ב-2014. אותם בעלים, פחות או יותר, היו בסביבה גם כשמכבי פרחה במחצית הראשונה של שנות ה-2000.

הגביע האחרון של מכבי הושג בזכותו, לא בזכות ההנהלה. דיוויד בלאט (משה שי/ פלאש 90)הגביע האחרון של מכבי הושג בזכותו, לא בזכות ההנהלה. דיוויד בלאט (משה שי/ פלאש 90)

רק שמכבי הצליחה בעבר למרות המודל המעוות שלה ולא בזכותו. בתחילת שנות ה-2000 היא חזרה לגדולה אחרי שנות ה-90 האיומות פשוט כי שיחק לה מזלה והיא החתימה צמד שיצר ביחד את המאמן הטוב באירופה – פיני גרשון ודיוויד בלאט. האנשים האלו גם החליטו על הסגל וגם איזנו זה את חולשותיו של זה ובכך הקנו למכבי יתרון שלא נהנתה ממנו מאז. ככל הנראה, למכבי היה אז כוח משיכה כלכלי לשחקנים בדמותו של מנהל הקבוצה מוני פנאן, שניהל לפי החשדות המבוססים למדי בנק-פירמידה. עם שמות כמו אנתוני פארקר, שרונאס יאסיקביצ'וס וניקולה וויצ'י'ץ – שלושתם השחקנים הטובים באירופה בתפקידיהם – קשה לטעות. ב-2014 כבר ניצחה מכבי עם בלאט בלבד, הצלחה שבדיעבד הייתה הרת אסון: הקבוצה הניפה את התואר אחרי עונה עתירת תקלות, שבמהלכה בלאט כמעט פוטר ומחלקת הסקאוטינג לקחה קרדיט על יכולתו של טייריס רייס, השחקן המוביל בקבוצה. הכאוס הסתיים בגביע, בעיקר בזכות נוכחותו של בלאט, אחד מטובי המאמנים באירופה – שחלק מראשי הקבוצה תיעבו באופן אישי.

מאז עזיבתו של בלאט התברר שלמחלקת הסקאוטינג יש יותר כשלונות מהצלחות, המאמנים שנבחרו פוטרו בזה אחר זה והמועדון הולך ושוקע. מכבי לא זכתה באליפות כבר שנתיים, לא ביקרה בפיינל פור האירופי כבר שלוש שנים, לא העפילה לרבע גמר היורוליג בעונה שעברה וכנראה שגם לא תעפיל לשם העונה. גם העניין הציבורי בה הולך וגווע. בשבועות האחרונים משודרים משחקי מכבי בערוץ בתשלום למנויי yes, אבל פרט לכמה פוסטים וציוצים זועמים, ההמונים לא יצאו לרחובות במחאה. הריטואל של עוצר בערי ישראל בימי חמישי הוא זיכרון רחוק ובקיץ הקרוב עלול המועדון שלא למלא את ההיכל בעשרת אלפים מנויים, לראשונה זה יותר מ-15 שנה.

רצף האירועים הזה איננו מקרי. כאשר למספר בעלי מאה יש גם דעה וכשהמנהל המקצועי – שקשה לדעת אם הוא מתאים או לא כי סמכויות מלאות אין לו – הוא בגדר ממליץ ולא על תקן מחליט, התוצאה היא סגלים לא מאוזנים, החלטות שנשלפות מהמותן וחוסר יציבות מתמיד. אם בעלים אחד רצה בארז אדלשטיין, בעלים אחר המתין למעידתו הראשונה כדי להחליפו; כל הבעלים חשבו משום מה שרמי הדר, שלא הצליח אפילו בליגת העל המקומית, יכול להצליח באירופה; ודו"חות המודיעין על המאמן השלישי, איינרס בגאצקיס, כנראה לא דיווחו על נטייתו לפאניקה ולמתקפות על השחקנים בתקשורת, שזה הדבר האחרון  שהסגל חסר הביטחון היה זקוק לו בשלב זה. איש גם לא זיהה את הצורך הקריטי בשני רכזים ברמה גבוהה. במכבי אין אפילו אחד. בכל המקרים, כל אדם עם הבנה סבירה בכדורסל יכול היה לזהות את התאונה הצפויה מראש. רק ראשי המועדון, עדיין מבוסמים מהצלחות העבר, היו בטוחים שאינם יכולים לטעות.

ראשי המועדון, מבוסמים מהצלחות העבר, היו בטוחים שלא יוכלו לטעות. שמעון מזרחי (הדס פרוש/ פלאש 90)ראשי המועדון, מבושמים מהצלחות העבר, היו בטוחים שלא יוכלו לטעות. שמעון מזרחי (הדס פרוש/ פלאש 90)

איך פותרים זאת? בשלב זה, לא בטוח שמכבי יכולה לחזור לגדולתה, אבל הנה רעיון: מחליטים שלבעלי הקבוצה אין כל נגיעה לצד המקצועי. הם רק מקצים תקציב - ועולים ליציע. לפני כן הם מחתימים מנהל מקצועי מוכח ומוצלח, עדיף זר שלא מתבוסס בביצה המקומית העכורה (לא וויצ'יץ'), ומאפשרים לו לבנות קבוצה כרצונו, לרבות החתמת המאמן. הם נותנים למנהל המקצועי המוכח הזה חוזה לפרק זמן כלשהו, מציגים לו את ציפיותיהם ומקבלים ממנו דו"חות תקופתיים. ביכולתם להמליץ לו על שינויים, אבל המילה האחרונה היא שלו. לצד המנהל המקצועי יפעל מנכ"ל מקצועי (חגי בדש יכול היה להיות אחלה בחירה, למרבה האירוניה) שיזכה לסמכויות מלאות בנושאי כספים ושיווק. כל כך פשוט, כל כך מתבקש, כל כך רחוק.

כי ראשי מכבי, בדיוק כמוכם, לא מסוגלים להודות בטעויות או בחולשות. הם גם לא מסוגלים להפנים שהצלחות העבר הושגו למרות נוכחותם, לא בגללה. מסביב, לכולם יש אינטרס לספר שהאימפריה לא קרסה: לתקשורת, למאמנים, לפרשנים ולסוכנים. אפילו לקבוצות הליגה היריבות. בלי מכבי אין כדורסל ישראלי ובלי כדורסל ישראלי אין חוזי שידור, אין כסף ואין פרנסה. גם לי אין אינטרס לפוצץ את הבועה. אני אוהב לצפות בכדורסל אירופי ברמה גבוהה, לדבר עליו ולכתוב עליו, ונוכחותה של מכבי ברמות הגבוהות מאפשרת לי לעשות זאת. אלא שפרק הזמן שבו ניתן להעמיד פנים שהכל כשורה הולך ואוזל. ימיה של מכבי תל אביב כמועדון גדול תמו – אלא אם כן ראשיה יעשו צעד בלתי אנושי ויבינו שהם הבעיה, לא הפתרון.