צילום: סטודיו A

הלוואי שהם היו שם

הופעת להקת הקאברים של פינק פלויד בהיכל התרבות נפלה קורבן לבעיות סאונד ולציפיות גבוהות מדי. בניכוי שתי אלה, היא הייתה לא רעה בכלל
תומר שלפניק
17 בינואר 2017
16:31
עודכן ב 18 ינואר 16:46

400 שקל עלה כרטיס לשורות הראשונות במופע של להקת UK Pink Floyd Experience, אמש (שני) בהיכל התרבות בתל אביב. ההרכב בן שמונת החברים הוא להקת קאברים שמבצעת את שירי פינק פלויד, בניסיון לחקות במדויק ככל האפשר את המקור שהתפרק לפני למעלה מ-20 שנה, והתאחד מאז פעמים בודדות.

"תזמורת מנגנת יצירות של בטהובן, ואנחנו עושים את אותו הדבר", הכריז הבסיסט דייב פאוור דקות ספורות לפני שעלה על הבמה. אחד מחבריו להרכב הסביר שנוח ללהקה להיתלות באחד האילנות הגבוהים ביותר מאשר לנסות חומרים מקוריים: "אנחנו אוהבים את פינק פלויד, אנחנו אוהבים לנגן פינק פלויד. כיף מאוד לנגן את המוזיקה הזאת לאנשים שרוצים לשמוע אותה".

יש לא מעט אנשים שרוצים לשמוע אותה: האולם היה מלא עד אפס מקום במעריצות ובמעריצים – של פינק פלויד המקוריים, שרק שלושה מחבריה נותרו בחיים – רובם מעל גיל 60, אך גם צעירים יותר. "שמענו ביקורות טובות, ורצינו לצאת מהבית אז באנו", אמרה ריקי שהגיעה עם בעלה שמואל, "אנחנו מעריצים את פינק פלויד, מחכים לשמוע את הגיטרות של פינק פלויד, את הקולות של פינק פלויד, את זמרות הליווי הכושיות האגדיות של הלהקה".

ההופעה, ברגעים שהתנהלה כמתוכנן (צילום: סטודיו A)ההופעה, ברגעים שהתנהלה כמתוכנן (צילום: סטודיו A)

וכגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. הציפייה לדה ז'ה וו מימי דיוויד, רוג'ר ושאר החברים, או לפחות לחיקוי המדויק המובטח, התבררה כמופרכת אל מול בעיות סאונד קשות, שכפו הפסקת תחזוקה בת 20 דקות. "יש סאונדמן בקהל?", שאל אחד מרוכשי הכרטיסים, אחר קיווה ש"הם הלכו להסניף, יחזרו טובים יותר". כשהאולם הואר נשמע ברקע השיא Today של דייויד גילמור, שיצא לאחר פירוק הלהקה, וההמונים עזבו את המושבים ויצאו למבואה.

"הם לא יודעים לנגן, הם לא יודעים לשיר, והסאונד מזכיר הופעה בבית הספר. פשוט עבדו עלינו", אמרו הצופים הכעוסים. עשרות מהם החליטו שלא לחכות לחידוש המופע, וסיימו את ההופעה עם טעם מר בפה. "זה הזוי, זה מביך. איך אפשר להרוס מוזיקה של פינק פלויד? ", אמרה טלי בכניסה להיכל, "אין מילים לתאר את מה שאני מרגיש", הוסיף צופה מאוכזב אחר, "פשוט עבדו עלינו. אנחנו מעריצים של פינק פלויד, אנחנו מכירים את כל המלים, גדלנו עליהם. ראינו את דיוויד גילמור בלונדון, זה לא אותו הדבר בכלל. זה מבאס, כי אתה משלם כסף טוב לכרטיסים טובים וזה מה שאתה מקבל".

הסדרנים קראו לאחרוני הצופים להתיישב במקומותיהם, וההרכב שב לבמה עם ביצוע ל"Wish You Were Here", שיר שמתייחס במקור לסיד בארט שסולק מהלהקה. הפעם נראה שהשיר כוון כלפי איש הסאונד, שבלט בהיעדרו. בקהל נרשמה שביעות רצון: הקולות לא היו של חברי הלהקה המקורית, אבל הסאונד המשופר וקטעי הגיטרה המוצלחים שינו את הכיוון העגום של הערב. גם זמרות הליווי הבריטיות הפתיעו, והצליחו לעמוד ברף הגבוה של זמרות הליווי המקוריות בביצוע ל"The Great Gig In The Sky".

גם פתיחת ההופעה עם "In the Flesh" וגם הסיום עם "Comfortably Numb" היו צפויות מאוד: קשה לחדש בלי חומרים אישיים. בהדרן נרשמה הפתעה קלה, כשהשירים שנבחרו היו "Learning to Fly" מהאלבום המאוחר "A Momentary Lapse of Reason" ו-"Run Like Hell" שזכה לתשואות הרמות ביותר מהקהל. "המחיאות היו מוצדקות", אמר שמואל, בעלה של ריקי, "הגיטרות היו אחד לאחד, הסולן לא כמו ווטרס, אבל אם עוצמים עיניים שומעים שזה פינק פלויד".

מי שהתאזר בסבלנות ונותר עד לסיום היה שבע רצון, עד כמה שאפשר. "תן לי שעה אחת ואני עושה את זה טוב יותר", אמר אחד היוצאים מהאולם לבן שיחו, וסיכם בכך את החוויה כולה: מאות יושבים באולם ושמונה חברי ההרכב הבינו על בשרם שלהקה כמו פינק פלויד יש רק אחת.