-
צילום: אי-פי

לגליזציה, גל גדות בדובאי והטלוויזיה הישראלית כובשת את העולם: כמה נקודות אור מ-2020

רגע לפני שנפרדים מהשנה הזאת בכעס ובתסכול, כתבי ופרשני כאן חדשות מזכירים שלא הכול היה נורא ב-2020
כתבי כאן חדשות
31 בדצמבר 2020
08:45

במשך שנים מערכת הבריאות ביקשה עוד תקנים – השנה היא קיבלה

(שאול אמסטרדמסקי, ראש תחום כלכלי, כאן חדשות)

בתחילת משבר הקורונה הממשלה הוסיפה בבת אחת סדר גודל של 10 מיליארד שקלים למערכת הבריאות. מאז היא אפילו הוסיפה עוד כמה מיליארדים. חלק מהכסף הזה הלך לדברים חד פעמיים, כמו מכונות הנשמה, שאת רובן אנחנו לא צריכים בסופו של דבר. אבל חלק מהכסף הלך למשהו אחר - לתקנים. תקנים של עוד רופאות ורופאים, של עוד אחים ואחיות, של עוד אנשי צוות פרא-רפואי. לבתי החולים, לקופות החולים. קחו תקנים.

זה לא היה קל, ורוב התקנים האלה זמניים. אבל אחרי שאנחנו רואים איך מערכת הבריאות מתמודדת - סיכוי לא רע שלפחות חלק מהתקנים האלה יהפכו לקבועים.

וזה בדיוק העניין. במשך שנים מערכת הבריאות ביקשה עוד תקנים, אבל בסופו של דבר הרופאים והרופאות ניהלו קרבות בעיקר על השכר שלהם. הפעם, בקורונה, קרה משהו אחר. קחו תקנים, בלי תוספות שכר. פשוט עוד כוח אדם שייתן שירות. אם משהו מהתקנים האלה יישאר גם אחרי הקורונה, ולדעתי חלקם הגדול יישארו, הציבור ירגיש היטב את שיפור השירות שהוא מקבל.

תקווה למשבר האקלים

(שרון וכסלר, חזאית כאן חדשות)

2020 מסתיימת עם תקווה חדשה למשבר האקלים. אחרי ארבע שנים עם ממשל טראמפ, שאחת הפעולות הראשונות שלו הייתה לצאת מהסכם פריז, שנחתם ב-2015, מגיע הנשיא האמריקני החדש שמדגיש את החשיבות של פעולה אקטיבית כדי למנוע את משבר האקלים. ביידן כבר מינה את ג'ון קרי (מזכיר המדינה לשעבר ומי שחתם על הסכם פריז) לממונה על ענייני אקלים. נראה מבטיח.

מהשריפות באוסטרליה ועד האלמוגים בים התיכון: כיצד שינויי האקלים משפיעים על כל אחת ואחד מאיתנו?

מילה טובה למשרד להגנת הסביבה

(יפעת גליק, מגישת מוסף "הזמן הירוק, כאן חדשות)

השנה הלכנו אחורה בכל מה שקשור לשימוש בפלסטיק ולמורשת גרטה טונברג. אבל מצד שני, מגיעה מילה טובה למשרד להגנת הסביבה על המלחמה נגד מזהמים. ראינו איך נובל אנרג'י, שנמכרה לשברון, קיבלה קנסות באזור ה-8 מיליון שקלים על הפרות באסדת לווייתן. זה צעד בדרך לשמור על הסביבה וגם על הבריאות שלנו. צריך לזכור: הטייקונים הם לא באמת בעלי הבית. העולם לא שייך למזהמים.

התקדמות בהתמודדות עם "בעיית" הסמים

(יואב זהבי, כתב חוץ, כאן חדשות)

2020 תיזכר גם כשנה שבה העולם, לפחות המערבי, הלך עוד כמה צעדים קדימה בכל מה שקשור להתמודדות עם "בעיית" הסמים. בנובמבר בחרו עוד ארבע מדינות אמריקניות להצטרף לשיירה הארוכה וללכת על לגליזציה של קנאביס. מדינה אחת, אורגון, החליטה לעשות את זה בספרינט ובחרה באי הפללה, גם על שימוש בסמים קשים כמו קוקאין והרואין.

המודל הזה, שחייב כמובן להיות משולב במערכת רווחה יציבה ותומכת, חינוך, טיפול ומניעה, נוסה בפורטוגל, ואפשר להתייחס אליו כהצלחה. גם בקולומביה, שבה שדות עלי הקוקה הם הגדולים בעולם, חלק מחברי הסנאט מתכננים להגיש הצעת חוק ללגליזציה של תעשיית הקוקאין, על אף ששם המצב עשוי להיות מורכב בהרבה בהשוואה לזה שבפורטוגל ובאורגון.

אה, היה עוד משהו. האו"ם הוציא את הקנאביס הרפואי מרשימת הסמים המסוכנים. סוג של היסטוריה, ובעיקר הבנה שעדיף למזער את הנזק במקום לאבד מאות אלפים במלחמה שנועדה מראש לכישלון. הרי כדי להעלים את הסמים - צריך קודם כל להעלים את בני האדם.

גל גדות על הבורג' ח'ליפה

(רועי קייס, כתב העולם הערבי, כאן חדשות)

אם תרצו פריים אחד שאני לוקח מהשנה הזאת, זה הפריים של גל גדות על הבורג' ח'ליפה בדובאי לכבוד הקרנת הסרט החדש של וונדר וומן. הפריים הזה אולי מתמצת בתוכו את השנה שתיזכר ככזו שבה נשבו רוחות שלום באזור. ארבעה הסכמי נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב בתוך חודשים ספורים.

כן, יש אולי הרבה כוכביות, ואותן מדינות קיבלו תשורות נאות בעבור הנרמול. אבל בסוף, מי היה מאמין שנראה במדינה ערבית שלט חוצות של שחקנית ישראלית לקראת השקת סרט שבו היא מככבת. לפני כמה שנים בודדות, רק נזכיר, סרטה של אותה גל גדות נאסר לצפייה בלבנון - רק בשל היותה ישראלית ששירתה בצה"ל.

השנה של הטלוויזיה הישראלית

(שני נחשוני, כתבת תרבות, כאן חדשות)

זאת הייתה שנה שבה בעיקר נשארנו בבית. התרבות שאנחנו אוהבים ורגילים לצרוך בחוץ השתתקה: אין קולנוע, מופעי ענק או תיאטרון כבר חודשים ארוכים, ונשארנו עם הטלוויזיה. המזל הוא שהייתה שנה של טלוויזיה מצוינת, ולא רק בלונדון! אלא ממש פה בישראל יצאו השנה סדרות שהדביקו אותנו למסך, וגם הצליחו לצאת מגבולות ישראל. אז אם צריך למצוא נקודת אור בתחום התרבות ב-2020, היא בהחלט ייצוא התוכן הישראלי לעולם.

בראש ובראשונה נמצאת מכירת "טהרן" (כאן) לאפל טי.וי. - בעסקת התוכן הגדולה ביותר שנחתמה בישראל עד כה. אבל לא רק היא: גם הסדרה "לאבד את אליס" (הוט) נמכרה השנה לאפל טי.וי., "שעת נעילה" (כאן) נמכרה ל-HBO MAX, הסדרה המעוטרת "על הספקטרום" (יס) קיבלה הזמנה לעונה שלמה באמזון לעיבוד באנגלית, והיא מצטרפת לסדרות אחרות שעברו אדפטציה אמריקנית - "כבודו" ו-"תאג"ד" (יס) שכבר רצות בארצות הברית, ו"מלכות" (הוט), שהגרסה האמריקנית שלה נמצאת בשלבי פיתוח בחברת ההפקה של גל גדות וירון ורסנו "פיילוט וייב". ועוד לא הזכרנו רשימה ענפה של סדרות שנמכרו לרשתות שידור אירופאיות, אוסטרליות ואפילו להודו.

ולצד כל ההצלחות הבין לאומיות, זה יהיה חטא לסכם שנה של תוכן ישראלי מוצלח ולהתייחס רק לסדרות שנמכרו לעולם. אז שניה לפני שניפרד מ-2020, נגיד תודה גם על "מנאייכ", "חזרות", "הטבח", "נורמלי", והיד עוד נטויה. הלוואי ו-2021 תיתן פייט לא מתפשר ונזכה לעוד טלוויזיה משובחת מיוצרות ויוצרים מקומיים.

זול עולה ביוקר

(תמר אלמוג, פרשנית משפט, כאן חדשות)

אחד הטרנדים הגדולים של 2020 היה להתבאס מ-2020. היו לא מעט סיבות טובות. אבל יש גם טרנד חיובי בתחום האופנה. בגלל הקורונה, הסגרים וההשלכות: אנשים התחילו לחשוב מה באמת צריך. סוף סוף אימצו קצת יותר את המשפט של סבתא שלי: אני לא מספיק עשירה כדי לקנות בזול. לחשוב יותר לפני שקונים, לקנות מעט - אבל טוב. שיחזיק. גם הרגשנו מקרוב כמה חשוב לתמוך בעסקים הקטנים והבינוניים. אני מקווה שזה באמת טרנד ולא רק משאת נפש, כי מהלך כזה גם תורם להגנת הסביבה, וגם שומר על מעט מקומות הייצור שנותרו בישראל. וזה תמיד אופנתי.

גיבורים מקומיים: כשהנחמה הגיעה מתוכנו

(מאיה ראכלין, כתבת חוץ, כאן חדשות)

בשנה שבה גילינו סוג חדש של ייאוש – גילינו גם סוג חדש של גיבורים. בחודשי המגפה הראשונים, כשעוד הסתתרנו בבתים, היינו בפחד אמיתי מהמגפה שעצרה את הכול. עוד לא הבנו מה עומד לפנינו, ומתי החיים יוכלו לחזור להיות דומים למה שהכרנו קודם. כשהחדשות הפיצו בעיקר חרדה, והמנהיגים בעיקר הפחידו, הנחמה הגיעה מתוכנו. אנשים שרק ניסו להעביר בצורה שפויה את הזמן בבית, הפכו להיות הגיבורים שלנו. אם אלה היו הנערות האיטלקיות ששיחקו טניס מגגות הבתים, משפחה שכתבה שירים מצחיקים, או הקפטן בן ה-99 שהחליט להקיף את החצר שלו פעמיים כדי לגייס כסף לצוותי הרפואה.

בסגר הראשון לא נהנינו לראות את אלן דג'נרס או ג'ימי קימל מדברים על הייאוש מהבתים הענקיים שלהם, או לשמוע פוליטיקאים מספרים כמה הם מבינים את הקשיים שלנו - כשאצלם הכול נמשך כרגיל. המזמרים מהמרפסות, או אלה ששלחו אוכל לבתי חולים – הפכו את הימים לפחות מייאשים, והזכירו לנו שלפחות כולנו תקועים בדבר הזה ביחד, ואולי כדאי שנחפש את הנקודות הטובות אחד אצל השנייה - גם בשנה הבאה.

כדורגל בלי קהל התגלה כהתקפי יותר ומעניין יותר

(יואב בורוביץ', ראש תחום ספורט, כאן חדשות)

שנת 2020 הייתה קשה ועצובה במובנים רבים, וזה כולל גם את עולם הספורט שנאלץ להפסיק פעילות ואף לדחות אולימפיאדה באופן נדיר. אך כשהספורט לבסוף חזר, על אף שללא אוהדים, ראינו את אותה חדוות משחק מלא יופי ועניין. גם כאשר היציעים ריקים וצופים בכל המשחקים רק מעל מסך הטלוויזיה.

בסופו של דבר אפילו הופתענו לגלות כי משחקי כדורגל יכולים להיות יותר התקפיים, יותר מעניינים ועם יותר שערים ללא אוהדים ביציעים. אולי כי אין מי שיקלל את השחקנים, ובעצם נוכחותו המלחיצה יגרום לרבים מהם לחרדת ביצוע. אז ברור שאנחנו רוצים שהאוהדים יחזרו ליציעים כמה שיותר מהר, אבל גם בלעדיהם עדיין הצלחנו ליהנות מהספורט, ובעיקר להיעזר בו כהסחה די מושלמת מקשיי היום-יום.