תושבי המועצה המקומית דליית אל-כרמל לא ממהרים להתחסן. שתי חזיתות מנהל בה ראש המועצה רפיק חלבי: המאבק בהדבקה והמאבק על שמו הטוב של החיסון. לדברי חלבי, הרשתות החברתיות והשמועות מרתיעות את תושבי המועצה. "הם פוחדים, הם אומרים 'שקודם כל אחרים יתחסנו, למה שנהיה שפני ניסיונות?'". אלא שבניגוד לערים היהודיות, כאן הסגר נשמר באופן הדוק ללא מרידות של בעלי העסקים.
לעומת זאת במגרש החניה של סמי עופר ההמון זורם. שם, מחסנים ומחסנים - אפילו ברכבים. העיקרון מזכיר את מתחמי הדרייב-אין של בדיקות הקורונה. אלא שהפעם זה הפוך: כאן יוצאים מהרכב - בלי קורונה. "אני קמה בבוקר כל יום לשליחות", אומרת ד"ר גלית קאופמן, ראש מחוז צפון בשירותי בריאות מכבי, שממונה על הפעלת המתחם. "בעיקר כשאני פוגשת במטופלים המבוגרים שהתבודדו במשך קרוב לשנה בבית. הם מתרגשים, הם מברכים", הוסיפה.
אבל, בקריית טבעון - מקום קסום עם אחוז גבוה של מחוסנים – מצאנו את הצד המכעיס. שבועיים לאחר תחילת מבצע החיסונים, דווקא בבית האבות "הדר נוף טבעון" אף דייר לא חוסן. "אנחנו בגיל מאוד מבוגר וזה לא נתפס בכלל", אומרת חנה תדהר, דיירת במקום. תדהר זעמה "למה ישנם צעירים יותר שהתחסנו, וכאן איש לא שם לב אלינו? זה קשה, מאוד קשה".