נתניהו בביקור טירה
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

מנצל את כישלון המשותפת ומנסה להכשיר את חוק הלאום: נתניהו לא הפך לאוהב ערבים

איך זה שמי שהרשה לעצמו בעבר להסית נגד הציבור הערבי, מדבר היום על תורת ז'בוטינסקי הליברלית? רה"מ פשוט רואה את הסקרים - ומנסה לצוד שתי ציפורים במכה אלקטורלית אחת
ריאד עלי, דעה
06 בינואר 2021
10:37

אם פעם אמרו שהפוליטיקה היא אומנות האפשר, הגיע ראש הממשלה  בנימין נתניהו והפך אותה לאומנות המותר. הכול מותר, כי המטרה אצלו מקדשת את האמצעים - וכל האמצעים כשרים.

פעם היה מותר להסית נגד הערבים ה"נעים בכמויות אדירות לקלפי", כדי להעיר את הפחד הקמאי של אלה מבין ציבור מצביעיו שלא הייתה להם מוטיבציה להצביע. וזה עבד.

ספק רב אם הערבים ינועו בכמויות אדירות לקלפי כדי להצביע לנתניהו, אבל המהלך שראש הממשלה מנסה לייצר מעיד על תהליכים שהוא כנראה מזהה ברחוב הערבי

פעם אחרת זו הייתה הרשימה המשותפת, שמילאה לתפיסתו של נתניהו את תפקיד הסוס הטרויאני, שיהודים טובים אבל תמימים בדמות כחול לבן ביקשו לדהור עליו אל כיסא ראשות הממשלה. וגם זה עבד. גוש השמאל-מרכז נרתע מהשותפות עם הערבים, ונתניהו נותר ראש ממשלה.

ועכשיו, כשהאיום על המשך שלטונו מאגף אותו דווקא מימין, בדמות סער ובנט, והשמאל-מרכז הפסיק להוות סכנה, הפתיע הקוסם מבלפור כששלף מהבוידעם הליכודניקי של מצודת זאב - את ז'בוטינסקי. לא פחות.

בישיבת מזכירות הליכוד אמר ראש הממשלה כי "אני מאמין בתורת ז'בוטינסקי, שצריך לתת את כל הזכויות לכל אזרח במדינת ישראל". לא הוא חלילה, כי אם ז'בוטינסקי, אביו הרוחני, שדיבר על זכויות האזרח של הערבים. נתניהו הוא רק כלי השרת של האידיאולוגיה הליברלית הזאת של אבות הימין.

כהערת אגב אני מציין כי השימוש בז'בוטינסקי על ידי נתניהו אינו מקרי ואינו תמים. הוא נועד לדעתי להשיג עוד מטרה: הרי ז'בוטינסקי צידד במתן זכויות אזרחיות לערבים כאינדיבידואלים, והתנגד למתן זכויות לערבים כלאום, או מיעוט לאומי. זה בדיוק מה שחוק הלאום מבקש להשיג, ומר נתניהו מבקש בפנייתו לציבור הערבי לקבל: הכשר למוסריות ולחוקתיות של חוק הלאום, מעל לראשה של הרשימה המשותפת.

אני בספק רב אם הערבים ינועו בכמויות אדירות לקלפי כדי להצביע לנתניהו, אבל המהלך שראש הממשלה מנסה לייצר מעיד על תהליכים שהוא כנראה מזהה ברחוב הערבי. אלה ככל הנראה תהליכי התפוררות של הפוליטיקה המסורתית במגזר. גם אם בבחירות הקרובות יצליחו מרכיבי הרשימה המשותפת לשמור על מראית עין של אחדות, לכולם ברור כי הדבק היחיד שמחזיק אותם יחד זה אחוז החסימה.

הרשימה המשותפת נולדה, בדומה לכחול לבן, כסטארט-אפ פוליטי שתפקידו העיקרי לייצר מכפלת כוח שתאמץ פוליטיקה אחרת של האזרח הערבי בישראל. פוליטיקה  יותר מעורבת, יותר אפקטיבית, ופחות רגישה לניואנסים הלאומיים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אז נכון, מעשה הריונה ולידתה היה הכרח מגונה שנועד לעקוף את מסכת אחוז החסימה, ועל הדרך, כיעד משנה, להפיל את נתניהו. אלא שעיקר תפקידה היה לשפר את חייו של האזרח הערבי שבחר בה. במבחן התוצאה הסטארט-אפ הזה נכשל.

ראש הממשלה רואה את הסקרים, ומבין כי היחלשותה של הרשימה המשותפת משחררת אל הזירה האלקטורלית מאגר קולות של אזרחים מאוכזבים – והם, להבנתו, טרף קל. אפשר שחלק מינורי ממאוכזבי המשותפת יזלוג לליכוד, אבל הפנייה של ראש הממשלה לציבור הזה היא התפרצות לדלת הפתוחה של הרשימה המשותפת. הוכחה לכך היא ההחלטה של מרצ לשריין שני מקומות ברשימתה, רביעי וחמישי, למועמדים ערבים.

נתניהו לא הפך לאוהב ערבים, הוא פשוט מנסה לצוד שתי ציפורים במכה אלקטורלית אחת: הצבעה למענו, שהיא על הדרך גם מתן הכשר לתפיסת עולמו. לדידו, אם זה עבד באיחוד האמירויות, בחריין וסודאן למה שזה לא יעבוד בטייבה ואום אל פחם? גם אם נתניהו צפוי לגלות שהזירה המקומית הרבה יותר טעונה ומורכבת מאותן מדינות שלא גובלות בישראל - ייתכן שלאורך זמן הוא לא בהכרח טועה.