אבו מאזן, ארכיון
צילום: גטי אימג'ס

ראש הרשות הכריז על בחירות: מה עובר בראש של אבו מאזן?

הכנה לממשל ביידן, מכת מנע מול חמאס, הסכם סודי בתיווך ג'יבריל רג'וב - גם במעגליו הקרובים של היו"ר עבאס לא יודעים מה עומד מאחורי הכרזתו על בחירות, והספקולציות מרובות. הדרך לבחירות ברשות עוד ארוכה, אבל ישראל והעולם עלולים לגלות שהתעוררו למציאות חדשה בסופן | פרשנות
גל ברגר, פרשנות
16 בינואר 2021
09:24

זו שאלת מיליון הדולר. מה עובר בראשו של אבו מאזן. האם הוא באמת חותר לבחירות, או מהתל בכולם. למה לעזאזל הוא צריך בחירות על הראש, ישאל השואל. למה לו פוליטיקה עכשיו?

ובכן, אין תשובה לשאלה הזו. אף אחד, אבל אף אחד, כולל מקורביו, יודעים לומר בוודאות אם הנשיא הפלסטיני באמת החליט להצעיד את הזירה הפלסטינית לבחירות חדשות, או שמא כוונות ומטרות אחרות עומדות לנגד עיניו.

אתמול לקראת שמונה בערב, פרסם אבו מאזן צו נשיאותי המורה על בחירות חדשות בשטחים. זהו צו היסטורי, לא פורסם כזה מאז 2009. לפי הצו, הבחירות לפרלמנט יהיו בשבת, 22 במאי 2021, והבחירות לנשיאות כחודשיים אחרי, גם כן בשבת, 31 ביולי 2021, ועד סוף אוגוסט גם תושלם הרכבת המועצה הלאומית של אש"ף.

לאורך השנים היו דיבורים, איתותים, הצהרת כוונות, שפע הבטחות בנושא, אבל צו נשיאותי המורה על בחירות חדשות לפרלמנט או לנשיאות לא יצא מאז שנת 2009, אז נקבע מועד בחירות ל-2010, בחירות שלא יצאו לפועל בסופו של דבר.

במשך כל השנים נהנה אבו מאזן משלטון יחיד וללא עוררין. בלי פרלמנט שעושה לו חיים קשים, מפקח על מהלכיו או בודק אותו, בלי שמישהו מרהיב עוז להתמודד מולו על כס הנשיאות ומסכן או מערער על כהונתו הנצחית. על יריבים ואופוזיציה מבית אין מה לדבר בכלל – הוא דאג לנקות אותם הצידה בדורסנות: איש איש לדרכו. והוא נשאר בראש, שליט כל יכול.

סיפר לי בעבר חבר פרלמנט פלסטיני בדימוס, שכאשר ערפאת עוד היה בחיים, הפרלמנט הפלסטיני שעוד היה קיים אז, פעיל ונשכני, היה ממרר לו את החיים לקראת כל סוף שנה בענייני התקציב לשנה הבאה. ערפאת היה משתגע מזה. סעיף-סעיף חברי הפרלמנט היו עוברים על ספר התקציב, ושואלים שאלות, מעלים תהיות. זו לא הייתה הצגה של חותמת גומי.

יותר מעשור שאין פרלמנט מתפקד בשטחים. למה שמנהיג כל יכול יפעל לשנות את זה, יוותר ביוזמתו על מנעמי גן עדן שלטוני שכזה?

יותר מעשור שאין פרלמנט מתפקד בשטחים. אין שום פיקוח על תקציבה של הרשות הפלסטינית. כספים באים, כספים יוצאים, ואין עין פקוחה של הפרלמנט שיידע "להרים הנדברקס" כשצריך. וגם אין חקיקה חדשה בהיעדר פרלמנט. רק החוקים שמפרסם אבו מאזן עצמו במקום הפרלמנט שפיזר. יש פוליטיקאים שהיו חותמים על מציאות כזו, כמה מהם כאן אצלנו, בישראל. למה שמנהיג כל יכול יפעל לשנות את זה, יוותר ביוזמתו על מנעמי גן עדן שלטוני שכזה?

אבל מעבר לחזיונות שאולי הראיס נמלך בדעתו בערוב ימיו באשר לצורת השלטון שהנהיג, אין להתעלם מהעובדה שאבו מאזן הוא קודם כל פוליטיקאי ממולח ומשופשף. הוא הרי יודע היטב שחמאס הוא האויב מספר אחת שלו, ושל הפת"ח בראשו הוא עומד, ובכלל, של כל הזרם והאג'נדה שאבו מאזן מייצג מאז ומתמיד. האם הוא באמת מתכוון לסכן את שלטון הפת"ח ולסלול את הדרך לדריסת רגל מחודשת של חמאס בגדה? צריך לראות את זה קורה כדי להאמין, וגם אז שווה לשפשף את העיניים שוב ושוב רק כדי לוודא שלא מדובר בחלום בהקיץ.

הבחירות ברשות ב-2006 (צילום: אחמד חטיב, פלאש90)

מכיוון שהוא יודע את כל זה, וגם אם מטרותיו בפרסום צו הבחירות אחרות לחלוטין, אלא רק לתמרן קצת ואין לו שום כוונה להגיע לבחירות בפועל, הרי שהוא לוקח כאן הימור, ומשחרר נצרה של תהליך שיכול בנסיבות מסוימות לצאת משליטתו. נניח בתרחיש שבו ממשל ביידן החדש יתלהב מהרעיון ויתאהב בו, ואז גם יחל באמת ללחוץ על אבו מאזן להמשיך בתהליך הזה עד הסוף. ALL THE WAY לקלפי.

יש הטוענים שאבו מאזן בכלל מבקש בכל המהלך הזה להקדים תרופה למכה. קרי, עוד לפני שממשל ביידן יבקש ממנו לחדש את הלגיטימציה השלטונית שלו ולהנהיג מחדש דמוקרטיה בשטחים, הנה הוא בא ויזם מעצמו את המהלך כדי לאותת לממשל האמריקני החדש שהוא לגמרי INTO IT. אבל בעצם הוא עמוק בתוך ה-BLAME GAME מול חמאס. וכשהתהליך יתפוצץ במורד הדרך – במהלך השיחות בין פת"ח לחמאס שצפויות להיפתח בקרוב בקהיר, או אז הוא יוכל להאשים את חמאס שהוא (אבו מאזן) רצה, אבל מה לעשות? עם חמאס זה לא יצא.

הרוח המנשבת במדינות האזור מאז בשורת נפילתו של טראמפ היא שביידן מביא עמו לבית הלבן את רוח ממשל אובמה. שיח הדמוקרטיה וזכויות האדם במזרח התיכון הולך אולי לחזור ובגדול. וזה חשש גדול לא רק של אבו מאזן, גם מנהיגים ממועדון החברים החדש של ישראל באזור מוטרדים מן האפשרות הזו. האם פרסום צו הבחירות החדש הוא חלק ממופע שכל כולו מיועד לקהל החדש המריע בוושינגטון? ומה אם ביידן יבקש הדרן?

ביידן ועבאס ברמאללה, 2016 (צילום: פלאש90)

אבו מאזן הוא מנהיג שאיבד את המנדט לשלוט מזמן, ולא נראה שעד היום זה הטריד אותו יותר מדי. מן הסתם גם הוא בינו לבין עצמו היה רוצה איכשהו לקבל מחדש לגיטימציה ציבורית לשלטונו. אך הסקרים האחרונים ברשות, שבהם שני שלישים מהציבור קוראים לו דרך קבע לפרוש וללכת הביתה, לא מנבאים לו טובות גם במישור הזה. בחירות אמת הן אזעקת אמת מבחינתו. בלי קשר לחמאס בכלל.

הטענה שאולי הוא רוצה להותיר אחריו מורשת של שלטון דמוקרטי היא לכל היותר נאיביות רומנטית. אז מדוע בכל זאת בער לו לפרסם צו בחירות דווקא עכשיו? יש הסבורים שאבו מאזן משוכנע שממשל ביידן ילחץ להתניע מחדש את התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. ייתכן שמישהו לחש על אוזנו כי במצב כזה מוטב לו להצטייר בעיני הממשל האמריקני (וישראל) כמי ששולט בגדה ובעזה כאחד. שהוא לא רק המושל של יהודה ושומרון או הנשיא של שטחי A, כמו המצב היום.

כדי להחזיר לעצמו את השליטה על עזה, גם אם רק למראית עין, הוא צריך את חמאס. לא רק ישראל השתמשה בהיעדר שליטתו בעזה כדי שלא להתקדם במשא ומתן עמו, גם מדינות ערב, האיחוד האירופי, האו"ם והמערב בכלל – פיללו ליום שבו יראו שוב שלטון פלסטיני אחד ששולט בעזה ובגדה. שלטון של הפת"ח כמובן, של אבו מאזן.

אבו מאזן (מימין) וראש ועדת הבחירות הפלסטינית במעמד החתימה על הצו, אתמול (צילום: רויטרס)

לאחרונה נשמעה ברמאללה טענה כאילו חמאס הבטיח לאבו מאזן (דרך ג'יבריל רג'וב) כי אין בכוונתו להריץ מועמד מטעמו בבחירות לנשיאות הפלסטינית, אולי אפילו חמאס יתמוך באבו מאזן במירוץ לנשיאות, או לפחות לא יפריע. ייתכן שזה מה שהרגיע בסופו של דבר את אבו מאזן ששלטונו האישי אינו ניצב בסכנה ונטע בו מוטיבציה להתקדם לעבר בחירות. אם אכן ישנה עסקה כזו מאחורי הקלעים והמשך שלטונו מובטח, זה WIN WIN.

הוא מצידו ייתן לחמאס כרטיס כניסה לפרלמנט בבחירות שלפי הצו הנשיאותי אמורות להתקיים במאי, וחמאס ייתן לו את המשך השלטון בבחירות לנשיאות ביולי בלי טלטלות והרפתקאות מסוכנות מדי. זאת בהנחה שמסר מרגיע כזה אכן הועבר מחמאס ושעל בסיסו אבו מאזן אכן החליט לכאורה באמת ובתמים לצעוד לעבר בחירות.

בתרחיש כזה, יקום מחדש הפרלמנט הפלסטיני שיכלול כמה חברי פרלמנט של חמאס ותקום גם ממשלה מאוחדת שפת"ח וחמאס כאחד יתמכו בה, אבל על כל האופרציה הזו אבו מאזן ימשיך לנצח מלמעלה – הרבה יותר מחוזק מכפי שהוא היום. עם גושפנקא של לגיטימיות שלטונית. וכך, אם ממשל ביידן יחליט להעלות הילוך ולהחזיר לקדמת הבמה את התהליך המדיני הישן-נושן, אזי הוא יתייצב עתה לפני מנהיג פלסטיני השולט לכאורה בזירה כולה: בעזה ובגדה.

בשבועות הקרובים, בעקבות פרסום הצו הנשיאותי, ייפתח רב-שיח בין הפלגים הפלסטיניים בקהיר. שני הצדדים יודעים שהם הולכים להיכנס לשדה מוקשים שהתפוצץ להם בפנים כל כך הרבה פעמים בעבר. זה יכול לסכל את הבחירות, אם יש כל כוונה אמיתית של פת"ח ו/או חמאס לקיים אותן. בשנים האחרונות הרושם שנוצר הוא שכל צד הקפיד תמיד להיכנס אל השדה הממולכד הזה עם מפות לאיתור מוקשים, רק כדי לוודא שלא מחמיצים בטעות אף מוקש בדרך.

כך או כך, תחל דינמיקה שאיש אינו יכול להתחייב כעת כיצד היא תסתיים. גם לא ישראל. נכון, יש הרבה ציניות והרבה ספקנות אצל מי שעוקב אחר תהליך הפיוס בין פת"ח לחמאס לאורך העשור וחצי האחרון. אבל, תמיד טוב להישאר צנועים ולהביא בחשבון שבקונסטלציה מסוימת, גם אם סיכוייה אפסיים: הזירה הפלסטינית עלולה "להידרדר" לבחירות חדשות גם אם שני הצדדים – פת"ח וחמאס – לא באמת רוצים בה. זה מדרון חלקלק.

לישראל הסיפור עלול לחמוק מתחת לרדאר. גם העולם, בנלהבות יתר, עלול לתת יד לתהליך

לישראל – שתהיה משוקעת בחודשיים הקרובים עמוק בתוך ענייניה שלה עם הבחירות במארס – הסיפור הזה עלול לחמוק מתחת לרדאר. גם העולם, בנלהבות יתר, עלול לתת יד לתהליך מבלי לתת את הדעת לתרחיש שבו ביום שלאחר הבחירות הפלסטיניות חמאס שוב ישתלט על הפרלמנט הפלסטיני. בדיוק כפי שאירע בבחירות של 2006 שרק לאחריהן החלה הקהילה הבינלאומית לשבור את הראש: מה עושים עכשיו? מה עושים עם ארגון טרור שעלה לשלטון?

אפשר גם לסמוך על אבו מאזן שהוא יהיה מספיק חכם כדי לתמרן זאת כך שרב-השיח בקהיר יתפוצץ ושום בחירות לא ייצאו ממנו, ויש כמובן עוד תחנות יציאה שהוא יכול להיתלות בהן כדי לא להגיע לשם, כמו למשל סירוב ישראל לאפשר בחירות בירושלים. חוץ מלסמוך על אחרים, מומלץ גם ללמוד מלקחי העבר ולא להירדם על המשמר: שלא יתעוררו חלילה פתאום, ישראל והעולם, אי שם בסוף מאי-תחילת יוני, ויגלו להפתעתם שלא לגברת הזו פיללו.