חרדים ושטרים היום באשדוד
צילום: אי-פי

6 שעות של תחושת אמוק: כך נראה ליל הפרעות בבני ברק

הכבוד המשטרתי חולל אתמול בתקיפה החמורה של השוטרים בלבוש האזרחי. התגובה שיקפה את כל מה שלא עובד במשטרה: חוסר מידתיות, חוסר יעילות והעדפת התדמית על התכלית | דעה
דניאל אלעזר, דעה
22 בינואר 2021
16:41

לא זכור לי מתי בני ברק נראתה כמו אתמול בלילה. ואם לדייק, אלה היו כמעט שש שעות ארוכות בהן כוחות יס״מ גדולים הסתובבו עם תחושת אמוק על שמירת הכבוד והתדמית של המשטרה שהיה צריך לשקם אחרי האירוע, הגיץ אם תרצו, שהגביר את הלהבות והצית את כל המדורה.

רימוני הלם הושלכו אמש לכל עבר בכמויות והרעידו גם את תושבי העיר הסמוכה רמת גן; מרדפים אחרי תושבים, חלק סתם סקרנים שלא היו מעורבים כלל בהתנהגות אלימה; שימוש של השוטרים באלות בלי הבחנה, דחיפות, בעיטות, מטוס שחג בשמיים ואפילו כניסה לאחת מרשתות השיווק השכונתיות בזמן הקניות האחרונות לשבת.

ליל הפרעות הזה שעוד לא יישכח להרבה זמן, החל כשרכב משטרתי מוסווה בו היו שלושה בלשים על אזרחי הגיע לאחד האיזורים של חסידות ויז’ניץ בעיר לאחר דיווח שהתקבל במשטרה על הפרת הנחיות. באותה מהירות שהשוטרים הגיעו למקום, כך הם גם עזבו. בלי תוצרים מרובים. אך זאת לא הייתה עזיבה רגילה. חבורת מופרעים קיצוניים לא רק הבריחו את השלושה, אלא ניסו לבצע בהם לינץ׳. אין דרך אחרת לתאר זאת.

בעוד שרכב המשטרה האזרחי ניסה לזחול באיטיות ולהימלט, ההמון המשולהב פגע בהם בכל דרך אפשרית. יידו עליהם אבנים, הכו את המכונית באמצעות קרשים וניפצו את שמשותיה, ניקרו את גלגליה, ולקינוח אף בזזו את התיק של אחד מהם. איכשהו, למרבה המזל, זה הסתיים ״רק״ עם שוטרת אחת שנפצעה קל מחתך בידה. לא צריך לנחש שזה לא היה רחוק מלהיגמר בצורה אחרת.

למתבונן מן הצד, ואולי גם לדרגים הבכירים במשטרה המראות האלו היו מבוכה אדירה. לרגע היה נדמה שיש ריבון אחד ומי שמשליט סדר היא לא המשטרה, הגוף הרשמי שאמור לשמור על החוק והסדר הציבורי בישראל, ובפרט בתקופת הקורונה. קומץ הפורעים הצליחו, באופן אלים למדי ששבר אתמול שיא חדש, להבריח את השוטרים ולהראות להם מי יקבע כאן את החוקים מעתה ואילך. זה היה הרבה יותר מעלבון.

בהערכת המצב שקיימו במשטרה הבינו שכדי להחזיר את כושר ההרתעה, התגובה צריכה להגיע מהר. נוסף לזה, הנתונים שנחשפו בכאן חדשות במהלך השבוע על האכיפה הנמוכה ביישובים האדומים החרדים, בוודאי עודדו אותה ״להוכיח״ לכל שהאכיפה לא סלקטיבית ובררנית וגם נגד החרדים אין בעיה לנקוט ביד קשה. 

כשהמשטרה חזרה לזירת הקרב, זה כבר לא היה כדי לאכוף את הפרת הנחיות, אלא כדי להחזיר את הכבוד האבוד

גם בצד של לובשי המדים, היה איבוד עשתונות לא פרופורציונלי. כשהמשטרה חזרה לזירת הקרב, זה כבר לא היה כדי לאכוף את הפרת הנחיות, שכן אפשר להעריך שבשעה מאוחרת זו אלה לא היו, ואם היו, אפשר היה להסתפק בתגבור כוח מצומצם. כן חיפשו להחזיר את הכבוד האבוד. הכבוד שנרמס ברגל גסה.

אך במקום לעשות זאת בצורה חכמה ויעילה, כמו למשל לחזור למחרת הבוקר לאותה ישיבה ולראות אם עדיין מתקיימות שם הפרות; במקום לפטרל השכם וערב סביב מוסדות הלימוד שפתוחים ולוודא את סגירתם; במקום לבצע כל פעולה אקטיבית אחרת ולהגביר את הנוכחות המשטרתית בעיר, בחרו בדרך הקלה וקצרת המועד. הדרך האלימה שלא מבחינה בין מפרי הנחיות שצריכים להיענש לתושבים הממושמעים, ושוב זו הזדמנות להזכיר שהם הרוב הגדול; הדרך שלא מבחינה בין מתפרעים אלימים שצריכים להיעצר לכאלה שנקלעו בטעות לסיטואציה.

הדרך הזו שעכשיו גרמה לכך שחיצי האש מופנים עכשיו, ובצדק, לתגובה הקיצונית של השוטרים אתמול, ולא לחמלה ודאגה לשלושת הבלשים שעברו אירוע מבהיל ומבעית ובכלל לשוטרים שעושים ימים כלילות ומסכנים את חייהם. במקום צעדים בוני אמון עם האוכלוסיה החרדית, היא גרמה לכך שהקרע שוב רק יילך ויעמיק.


מה שלא פחות מתסכל זה שגם היום, אחרי הביקורת שנזרקה מכל כיוון - בדומה לרימוני ההלם אתמול, במשטרה עדיין לא היו מוכנים להביע חרטה, ולו הקטנה ביותר, על האירוע שיצא משליטה. על האזרחים שנפגעו לשווא. על ילדים שהתעוררו באמצע השינה לרעשי קול נפץ הרימונים. ממשיכים לשדר עסקים כרגיל. המפכ״ל חדש, דפוסי ההתנהגות נותרו ישנים. אולי בהמשך יגיע השינוי.