-
צילום: נתי שוחט, פלאש 90

מהפאב לספסל: כך שינתה הקורונה את עולם הדייטים

מאז שהנגיף השתלט על חיינו, המפגש האישי הפך למצולם, הפאב הפך לספסל בפארק והחשש מהידבקות הגדיל את הריחוק - חיי הרווקות הסתבכו. תומר וכריס, זוג שדכנים, התאימו את עצמם לתקופה ומזכירים שגם בזמן המגפה – הרומנטיקה לא מתה: "זה הכריח אותנו להיות יצירתיים יותר"
יורי שניידר
13 בפברואר 2021
22:56
עודכן ב 07:14

דמיינו את זה: חורף, פאב רועש, משקאות ונשנושים, צריך להתקרב כדי לדבר - ולא יורד עליכם גשם. מאז שהנגיף השתלט על חיינו, כל אלו הפכו לזיכרונות רחוקים. המפגש האישי הפך למצולם, הלוקיישן עבר לספסל בפארק והחשש מהידבקות הגדיל את הריחוק.

חיי הרווקות בהחלט הפכו למסובכים יותר. כמו ברוב תחומי החיים, גם בעולם ההיכרויות והדייטינג הקורונה מחייבת מחשבה מחוץ לקופסה. אבל רגע לפני הוולנטיינ'ס, שיחול מחר (ראשון), יש גם את מי שמזכירים שלמרות המציאות החדשה של הקורונה – האהבה והרומנטיקה עוד לא מתו.

"אנחנו תמיד בעד דייטים מיוחדים ושונים", אומרת כריס גבאי. היא ובן זוגה תומר מגדירים את עצמם כ"שדכנים מודרנים", הם פעילים בתחום מאז 2016. ב-2010 הקים תומר את קבוצת הפייסבוק "צעירי רמת גן-גבעתיים". זה לא שהקורונה לא תפסה אותם בהפתעה, אבל כריס ותומר תמיד הקפידו לחשוב מחוץ לקופסה בנוגע לשידוכים והיכרויות, ומאז שהחלו לעסוק בתחום הם תמיד השתכללו, וכך גם התאימו את עצמם לסיטואציה החדשה והקצת הזויה.

דייטים בסגר

אז איפה נפגשים כשאין לאן לצאת? מה עושים כשהפאבים והמסעדות סגורים? לפי תומר, הספסל בפארק או ברחוב הפך ללוקיישן המרכזי והמובן מאליו, על אף שלא כל כך פשוט לייצר שם חיבור ומשיכה - מטרה מאתגרת גם בימים שלפני המגפה.

אבל לא רק ישיבה על הספסל ברחוב, מפתה ככל שתהיה, היא אופציה. "אפשר לעשות ריצה או הליכה יחד", אומרת כריס. "למרות שאנחנו לא ממליצים להזיע דווקא בדייטים הראשונים". ומה הלהיט החדש (והמפתיע) של התקופה? דייט בסופר. נשמע מוזר, אבל כשרשימת הפעילויות המותרות מצטמצמת - גם לדייטים פחות שגרתיים יש יתרונות. "בסיטואציות כאלה אפשר לפגוש בן אדם בדיוק כמו שהוא בחיי היומיום שלו", אומר תומר.

עוד אפשרויות שעלו הן התנדבות משותפת, ואפילו דייטים בהפגנות (רק אם זה מתאים לשני הצדדים). במגזר הדתי אף קמו קבוצות פייסבוק וווטסאפ של אנשים שתורמים את החצר שלהם לטובת דייטים.

ומה לגבי דייט בבית? הנושא הזה לרוב מאוד טעון. היום יש לזה יותר לגיטימציה כי אין לזוגות לאן לצאת. למי שיש מרפסת גדולה או גג - זה יכול להקל על הלחץ שבפגישה בבית.

לא הכול חייב להיות באפליקציות

אבל עוד לפני הדייט עצמו, האתגר הגדול הוא בכלל ההיכרות הראשונית שהפכה למשימה לא קלה בין סגר לסגר. אתרי היכרויות ואפליקציות היו כלי פופולרי בעולם הדייטינג הרבה לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. אבל ממש לא כולם מסתדרים עם העובדה שהאינטרנט הפך כמעט לפתרון בלעדי. "כבר לא מרגיש שיש מולך בן אדם. אין מחויבות, אין באמת רצון להכיר, זה יותר רצון לפסול - כמו רשימת מכולת", מספר בייאוש עומר בראל, רווק מתל אביב.

טענות דומות מגיעות פעם אחר פעם אל כריס ותומר: אפליקציות השידוכים לא עובדות. יש הרבה שטוענים שלאתרים יש אינטרס שהמשתמשים לא יצליחו, כי ככה ישלמו לאתר או לאפליקציה לאורך תקופה ארוכה יותר. לדברי תומר, לא בטוח שזו תיאוריה מדויקת, אבל היא לא מנותקת מהמציאות.

"נוצרת בעיה נוספת שמתעוררת באפליקציות: הן מעודדות שטחיות", מסבירים תומר וכריס. "הדבר הפך אותנו למאוד סלקטיביים בבחירות שלנו בנוגע לבני ובנות הזוג"

זוג השדכנים מסביר כי סיבה נוספת לאי-הצלחה באפליקציות קשורה להתנהלות של בחירה מרובה. "כשאדם יכול לבחור בין הרבה אופציות – הוא לא יבחר בכלל", אומר תומר. "כשיש מבחר אין-סופי, כולם רוצים את הכי טוב – וזה הרבה פחות נגיש. נכון שהטעם של כל אחד סובייקטיבי, אבל יש אנשים שזוכים להמון ביקוש ויש כאלה שזוכים למעט. המבוקשים זוכים גם לכך שהבחירה תהיה בידיים שלהם".

וכשיש כל כך הרבה אופציות – ההתמקדות היא בחיצוניות. "נוצרת בעיה נוספת שמתעוררת באפליקציות: הן מעודדות שטחיות", מסבירים תומר וכריס. "הדבר הפך אותנו למאוד סלקטיביים בבחירות שלנו בנוגע לבני ובנות הזוג". וכאן נכנסת שוב המחשבה מחוץ לקופסה.

את הניסיונות לספק לרווקים ולרווקות דרכים חדשות ומקוריות להיפגש, שואבים תומר וכריס מחייהם האישיים. הם אמנם הכירו בסיטואציה שעד לפני כשנה נראתה מאוד טריוויאלית – מסיבה. אבל הדרך לשם לא הייתה קלה. "הייתי רווק עד גיל 37 ולא הבנתי מה אני עושה לא נכון", אומר תומר. "יצאתי עם הרבה בנות וגיליתי שאלה שאני הכי מתאים להן, הן הבנות שחולקות איתי ערכים משותפים. לכן החלטנו להקים פרויקט שידוכים על בסיס ערכים".

וכך, מתאימים כריס ותומר את שיטות השידוך המיוחדות שלהם מלפני פרוץ המגפה גם לזמנים הלא שגרתיים, ומאמצים לחיקם את מאפייני התקופה - כמו הזום למשל. "לפני הקורונה רצינו לעשות דייט בחשכה כדי לתת לכל אחד להכיר בלי לראות איך נראה הצד השני", מספרים זוג השדכנים, ומסבירים שככה אפשר להגדיל את האופציה למצוא חיבור, גם אם זה אדם שלא נמשכנו אליו במבט ראשוני. "בזום אפשר לכבות את המצלמה וליצור מצב דומה. אחרי הדייט בחושך, היה לנו זוג שנשאר לדבר עד לשעות הקטנות של הלילה. לא בטוח שהם היו שמים לב אחד לשנייה בצורה כזאת אם הדייט היה אחר".

ולא הכול קשה ומסובך. הקורונה גם הפכה חלק מהדברים לפשוטים יותר. הריחוק החברתי והזום הביאו לשינוי בסביבת העבודה של כריס ותומר, כאשר מקום המגורים של אלו שמחפשים שידוך כבר הפך לפחות רלוונטי: "אנחנו מוצאים את עצמנו בפגישות עם אנשים מאילת ומראש פינה. היום הרבה יותר קל לנו לשדך אנשים שגרים רחוק – הטווחים התרחבו. גם הביקוש לשדכנים עלה בצורה משמעותית".