סגר שלישי קורונה חרדים, אכיפה בשכונת סנהדריה
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

סיפור חוק הקנסות - תמצית כל מה שרע בניהול המגפה

קו ישיר עובר בין מי שהרשה לעצמו לערוך הלוויה המונית, לבין מי שבמשך חודשים התעקש שלא להעביר את חוק הקנסות. וגם: מהו האתגר החרדי שניצב בפני כל מי ששואף להקים ממשלה בישראל | הזווית
הזווית
01 בפברואר 2021
20:50

הסיפור של חוק הקנסות - תמצית מה שרע בניהול המגפה | קרן נויבך

שלושה חודשים וחצי אחרי שהבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו לציבור את העלאת הקנסות על הפרות המוניות של תקנות הקורונה, אישרה הכנסת אתמול סוף סוף את החוק. זה לכאורה אישור טכני. מהו אישור החוק מול תמונות ההלוויות ההמוניות למשל, שראינו אתמול בירושלים?

אבל קו ישיר עובר בין מי שהרשה לעצמו לערוך הלוויה המונית, לבין מי שבמשך חודשים התעקש שלא להעביר את חוק הקנסות. הסיפור של החוק הזה הוא כל מה שרע בניהול מגפת הקורונה בשנה האחרונה: חוסר הענייניות, השיקולים הפוליטיים, הבריחה מאחריות ומשיכת הזמן, וכמובן היציאה לפעולה הרבה אחרי שהנזק כבר נעשה. הרבה-הרבה אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה ונפוצו לכל רוח. בדיוק כמו סגירת נתב"ג, הרבה אחרי שהמוטציות למיניהן התפשטו והביאו לעליה משמעותית בתחלואה. בדיוק כמו אפס המחשבה שמוקדש לאופן שבו תיפתח עכשיו שוב, מחדש, מערכת החינוך.

הדבר המטריד הוא שנראה שלאף אחד בממשלה, זו האחראית על ניהול המגפה, לא ממש אכפת מאיתנו  -הציבור. נתניהו מונחה על ידי שיקולי המשפט שלו והקואליציה העתידית שירצה להקים אחרי הבחירות הבאות. גנץ בניסיונות הישרדות שמביאים אותו לצעדים לא ברורים. והציבור מנסה למזער את הנזקים שנגרמים לו – הבריאותיים, הנפשיים והכלכליים.

♦♦♦

אם חוק הגיוס חל על כולם, אולי גם הגבלות הקורונה? | רן בנימיני

שני דברים קרו לילה: הממשלה החליטה להאריך את הסגר לפחות עד יום שישי בשבע בבוקר. הדבר השני הוא פקיעת תוקפו של חוק הגיוס. המדינה לא ביקשה הפעם עוד הארכה, כלומר חובת הגיוס חלה מהלילה על כולם, כולל על החרדים. מי יודע, אולי אחרי ההלוויות ההמוניות אתמול בירושלים, עם עשרות אלפי משתתפים, המדינה עוד עלולה להחליט שגם הגבלות הקורונה יחולו על כולם.

♦♦♦

הציבור לא רוצה את החרדים בממשלה ובכל זאת הם שם | שמואל רוזנר

הציבור הישראלי לא רוצה את החרדים בקואליציה. זה לא דבר דרמטי – עולם כמנהגו נוהג. הציבור לא רצה אותם אף פעם בממשלה, מאז שהפכו לשחקן חזק בפוליטיקה הישראלית. אבל ברוב המקרים הם שם.

האתגר החרדי מורכב. יש לו היבט כלכלי משמעותי, היבט עקרוני - העובדה שהם מקיימים אוטונומיה מחוץ לכלל, והיבט תרבותי כמו ענייני חמץ בפסח או ענייני הגיור. לציבור הלא חרדי יש הרבה עניינים לא פתורים מול החרדים, ולכן הוא לא רוצה אותם בממשלה. כי שם יש להם כוח.

מצד שני, קשה להקים קואליציה ללא המפלגות החרדיות. הערבים והחרדים מונים כ-30 מנדטים ביחד. מי שירצה להקים ממשלה בלעדיהם יידרש לרוב של 61 מנדטים מתוך 90 המנדטים שיישארו. כל עוד לחרדים יש כ-15 מנדטים שרק דואגים להיות בקואליציה, ומולם אין 15 מנדטים שאומרים שקואליציה בלי החרדים זה הדבר החשוב להם ביותר – המצב הזה צפוי להישאר.

♦♦♦

פוליטיקאים מאמינים רק לדברים הטובים שאומרים עליהם | קלמן-ליברמן

הפרישה של אבי ניסנקורן היא התפתחות טובה למערכת הפוליטית בכלל ולגוש השמאל-מרכז בפרט. הגוש הזה כל כך צפוף, שכל מי שיוצא ממנו מסייע למי שנשאר לעשות סדר. זה משחק סכום אפס. זה לא שמישהו מביא איתו עוד ימנים. הוא לא מוליד מנדטים יש מאין. צריך להצטמצם. יש יותר מדי והעלילה נהייתה מוזרה מדי. יותר מדי דמויות ויותר מדי טוויסטים.

ויהיו עוד מתמודדים שילכו הביתה. אלה שיש להם אפס עגול בסקרים. תמיד תוהים למה אנשים רצים עד הסוף כשהסקרים מראים להם אפס? אנשים מאמינים רק לדברים טובים שהם שומעים על עצמם. מי שבסקרים יש לו מעל ומעבר למה שההיגיון מעריך שיהיה לו - מאמין לסקרים. כשמישהו אומר לך שאתה יפה אתה לא חושב אם אולי זה לא מדוייק ואולי אתה גם קצת מכוער, אתה מאמין לזה. מספיק שאיש אחד תופס אותך ברחוב ואומר לך: "שמע, אתה הולך להיות ראש הממשלה הבא", גם כשיש לך אפס בסקרים אתה נשען עליו, אפילו אם אתה לא יודע מי הוא.