בנימין נתניהו, בני גנץ, סגר
צילום: אורן בן חקון, נתי שוחט, לירון מולדובן, פלאש

מוטציית "הרגע האחרון" תקפה אותנו השבוע פעמיים

הסגר הוארך ברגע האחרון, למה זה לא מרגיז אותנו? כי פשוט – התרגלנו
ירון דקל, פרשנות
06 בפברואר 2021
09:36
עודכן ב 15:36

השבוע שוב תקפה אותנו מוטציית "הרגע האחרון". המוטציה שהחליפה את התכנון לטווח הארוך. זו שכולנו מכירים. מוטציית "הרגע האחרון" תקפה אותנו השבוע פעמיים, וכמו בעבר, גרמה לנו לחשוב שהממשלה הנוכחית, והעומד בראשה, פשוט לא מסוגלים אחרת.


המונח, תכנון לטווח ארוך פשוט לא קיים במקומותינו. דוגמאות הרי לא חסרות. סגירת נמל התעופה בן גוריון כמשל. הרי אפשר היה לתכנן את זה שבועות. מייד כששמעו על המוטציה הבריטית. אבל ההחלטה – צ'יק צ'אק. ביום ראשון מחליטים, ובשני בחצות סוגרים. התראה של יממה, ושנגיד תודה.

דוגמה שנייה? בבקשה - הסגר אמור היה להסתיים השבוע, ביום ראשון בחצות הלילה. שתי דקות לפני תום המועד, החליטה הממשלה להאריכו בחמישה ימים, עד שישי בבוקר. יום שישי התקרב, אין מה לעשות בסוף הוא מגיע, והחלטה לא באה. רק בחמישי בלילה, ברגע האחרון ממש, קיבלה הממשלה החלטה. ולעזאזל כל מי שצריך להיערך.

הורים, מורים, עובדים. חיילים. מי שחפץ סתם לנסוע למשפחה לערב שבת. האמת – כולנו. ולמה זה לא מרגיז אותנו כבר? הרי זה יכול להיות אחרת. החלטות בזמן, עם טווח סביר ונורמאלי להיערך. לתכנן. לחשוב קדימה. האמת – זה כנראה לא מוציא אף אחד לרחובות כי פשוט – התרגלנו.