אנואר סאדאת - אויבים

אויבים | אנואר סאדאת - פרופיל

מדי שבוע נחשוף פרופיל מקיף על מנהיג ערבי שעומד במוקד הסדרה "אויבים". והפעם: גיבור המלחמה המצרי, שהתגלה כמנהיג אמיץ החותר לשלום
מערכת כאן
09 בפברואר 2021
08:18
שם: מוחמד אנואר א-סאדאת
תפקיד: נשיא מצרים השמיני
תאריך לידה: 25.12.1918 בכפר כפר מית אבו אל-כום, מצרים
תאריך פטירה: 6.10.1981 בקהיר, מצרים

אויבים | פרופילים
סדאם חוסיין | יאסר ערפאתגמאל עבד אל נאצרחאפז אל אסד | אנואר סאדאתרוחאללה ח'ומייני

אנואר סאדאת נולד וגדל ב-מית אבו אל-כום, כפר שקט בעומק הדלתא של הנילוס, למשפחה ענייה עם 12 אחים ואחיות. אביו, ששירת כאיש צבא, היה היחיד מבני הכפר ששלט בקרוא וכתוב.

סאדאת חי חיים פשוטים ועזר למשפחתו כרועה צאן ובעבודות משק הבית החקלאיות. ב-1925 אביו העביר את המשפחה לפרברי קהיר. כשסיים את התיכון הצטרף לאקדמיה הצבאית, שם גם הכיר את ידידיו למהפכת הקצינים ובראשם את גאמל עבד אל נאצר. לטענת סאדאת, בשיחותיהם הקבועות במעונות נשתל הזרע שיוביל למהפכת הקצינים ב-1952. סאדאת חלם להביס את הבריטים ושאב השראה רבה מניצחונותיו של היטלר.

ב-1942, כוחותיו של גנרל רומל הנאצי התקרבו מיום ליום למצרים ואיתם הלכה וגברה הסלידה המצרית מהשלטון הבריטי במדינה. סאדאת הכתיב הסכם מסגרת שתכנן להגיש לרומל, בו הוא מפרט כי הוא חלק מקבוצת קצינים בעלי השפעה בצבא מצרים וכמו הנאצים עצמם, גם הם מעוניינים להתנגד לבריטים. הוא הציע שאם יאפשרו למצרים אוטונומיה עצמאית, הם יצטרפו לצבא הגרמני ויילחמו בבריטים ביחד. המכתב הועלה על מטוס על-ידי אחד הקצינים בדרכו לגנרל הנאצי, אך יורט כשהיה באוויר ע"י הבריטים.

סאדאת נתפס על ידי הבריטים ונכלא לבית הכלא לזרים, בית סוהר בריטי עם תנאים משופרים לאסירים הקשורים למאבק המלחמתי הבריטי. הוא החל ללמוד, שיפר את האנגלית שלו, קרא ספרים רבים והגה את הרעיון להדפיס עיתון מקומי עבור הכפר שלו כשנתמלא געגועים. בכלא עבד סאדאת ימים ולילות על התמקחויות משפטיות עם מנהלי הכלא וחוקריו.

אנואר סאדאת. מתוך "אויבים".

בתקופת שהותו בכלא פיתח סאדאת גישה חדשה לחיים: הוא האמין בכוחה של האהבה לנצח כל מכשול וטען לא פעם שהאהבה היא הכוח המניע לכל. בנוסף, פיתח סאדאת אישיות עצמאית שלטענתו חשובה מכל המרכיבים והמשתנים האחרים בחייו. כך לדוגמה אמר שהנשיאות (נשיאות מצרים) אינה חשובה יותר מאנואר סאדאת האדם. הוא טען שההצלחה החיצונית יוצרת ריחוק בין האדם לעצמו וזה מאבק קבוע. הוא התקרב למיסטיקה וטען שהסבל הגדול שהיה מנת חלקו, לימד אותו שיעור בעל ערך לאורך שנות המאסר שלו.

תקופה המשבר של סאדאת במאסר אירעה במהלך מלחמת צבאות ערב נגד ישראל ב-1948. להרגשתו, המלך עבדאללה שחתם על הסכם שביתת נשק עם ישראל היה בוגד ופחדן שיש להענישו. באותה שנה, סאדאת זוכה מאישומיו אחרי משפט שנמשך 8 חודשים ויצא לחופשי. ב-1950 הוחזר סאדאת לשירות הכוחות המזוינים בדרגת סרן, אך נחשב לקצין זוטר בזמן שעמיתיו היו בדרגות בכירות ממנו באותה תקופה. 8 שנים לאחר שעזב את ארגון הקצינים החופשיים אותו הקים, הוחזר סאדאת למועצה המכוננת שלו ע"י נאצר. כולם הרגישו שזה הזמן להפוך את הארגון לרשמי ולהוציאו מהצללים.

בינואר 1952 זכו הקצינים החופשיים להישג משמעותי בשורות הצבא כאשר אנשי שלומם הצליחו לזכות בשליטה במועדון הקצינים של הצבא. המלך פארוק ביטל את תוצאות הבחירות ומינה את אנשיו במקום אלו שנבחרו. בליל יום שלישי, ה-22 ביולי 1952, החל ביצוע המהפכה: מפקדת הצבא הראשית נתפסה בידי כוחות התנועה וחלק מראשי הצבא נלכדו. בבוקר שלמחרת, ה-23 ביולי, השתלטו כוחות הצבא בפיקודם של הקצינים החופשיים על נקודות מפתח בקהיר. בשעה 7:30 בבוקר, בשידור רדיו לאומה, הכריז אנואר סאדאת בשמו של מוחמד נגיב על המהפכה: השלטון במצרים עבר, מבחינה מעשית, לידי הקצינים החופשיים.

ב-1954 סאדאת נכנס לראשונה לפוליטיקה במוצהר, והתמנה לשר בממשלתו של נאצר. בינואר 1955 הוקם הקונגרס המוסלמי וסאדאת מונה לתפקיד המזכיר הכללי. ב-1960 חטף סאדאת התקף לב, שלטענתו נגרם כתוצאה מעומס של פעילותו בשנים האחרונות. למרות זאת, בקיץ של אותה שנה הוא כבר עמד על רגליו שוב ונבחר לכהן כיושב ראש האסיפה הלאומית הפדרלית הסורית-מצרית.

אנואר סאדאת. מתוך "אויבים".

ב-1967 קיבל נאצר החלטה לסגור את מעבר סואץ, כשכוחות ישראלים תקפו את המצרים במה שעתיד להיקרא מלחמת ששת הימים. סאדאת היה בטוח שהישראלים עומדים לחטוף מכה שלא ישכחו לעולם, אך למרות התדריכים האסטרטגיים שניבאו תבוסה לאויב, הוא גילה מהר מאוד שחיל האוויר המצרי הושמד כליל על ידי הצבא הישראלי. בימים שלאחר מכן, מאחר שלא החזיק בתפקיד שיכל היה להועיל ללחימה - הסתגר סאדאת בביתו: הוא לקח קשה את תוצאות המלחמה ונשבר כשהתהלך ברחובות מוקף בהמונים שהריעו למשמע דיווחים כוזבים על נצחונות שנמסרו בכלי התקשורת המצרית, בשעה שהוא עצמו יודע את האמת המרה.

ב-9 ביוני, ארבעה ימים אחרי פרוץ המלחמה, סאדאת ההמום האזין להודעה ברדיו מהפיקוד הכללי, לפיה הישראלים עברו אל הגדה המערבית של התעלה. מבחינתו זאת היתה הודאה בתבוסה ובאוזלת היד המצרית. בעודו חד מושפל לקח סאדאת את רובה הצלפים שלו, השאיל מכונית פיאט קטנה מסוכנות הביון ונסע לנהל את הקרב. הוא הודיע לכל צירי האסיפה הכללית שהיו בעלי עבר צבאי שכל אחד מהם חייב לגייס 150-200 איש ולהכין אותם להלחם בישראלים במקומות שיקבע.

בדצמבר 1969, בטרם יציאתו של נאצר למרוקו, הפחד מהפיכה לא שכך במצרים. נאצר, שסמך על סאדאת, ביקש ממנו להישבע לסגן הנשיא על מנת שידאג לענייניו בהיעדרו. סאדאת סרב, אך הסכים לאחר בקשותיו התקיפות של עמיתו, והושבע ביום למחרת בביתו של נאצר. ב-1970 נפטר נאצר במפתיע, וסאדאת נבחר לכהן כנשיא מצרים. פעולתו הראשונה כנשיא היתה ביטול גורף של ציתותי הטלפון לאזרחים פרטיים. לטענתו, העוול החמור ביותר שנגרם לאדם המצרי היה טיפוח הפחד.

בפברואר 1971 הפתיע סאדאת את העם המצרי ואת העולם כולו בנכונותו להתקדם לקראת צעדים בוני אמון בגזרה המדינית: הוא הכריז בפרלמנט על יוזמה, לפיה אם ישראל תחזיר את כוחותיה בסיני אל המעברים, הוא יהיה מוכן לפתוח את תעלת סואץ מחדש, להכריז על הפסקת אש ולחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ארה"ב. ישראל פקפקה בכוונותיו וקריאתו לשלום לא נענתה.

אנואר סאדאת. מתוך "אויבים".

את 1973 הקדיש סאדאת הנשיא להכנות למלחמה מול ישראל. הוא גייס את תמיכתן של למעלה ממאה מדינות לגינויים והתקפות על ישראל והכין את הצבא ליום פקודה. באותה תקופה, כל מה שהוא ראה לנגד עיניו היתה ההשפלה שספגה מצרים ב- 67'. סאדאת הפנה חלק ניכר בתקציב המצרי למאמץ המלחמתי, קבע יעד לפתיחת המלחמה באוקטובר והחל בתוכנית אסטרטגית להטעיה ישראלית. אחרי שתי פקודות גיוס הצבא המצרי, שבעקבותיו נהגה ישראל בהתאם, בפעם השלישית והקובעת הצבא הישראלי לא נערך לכוחות האויב. ב-5 באוקטובר הגיעו מטוסי תובלה סובייטים ופינו ממצרים נתינים סובייטים, רגע לפני שהמצרים תקפו את ישראל בתיאום עם הסורים, במערכה שהפכה למלחמת יום הכיפורים.

הצלחת המערכה היתה כל כך גדולה, שבימים הראשונים היה סאדאת באופוריה של שקט נפשי. אך ההצלחה לוותה בטרגדיה משפחתית: אחיו, עאטף, ששירת כטייס בחיל האוויר המצרי, נהרג ביום הראשון של מלחמת יום הכיפורים. עד מהרה הוא הבין שהמלחמה משתנה ונוטה במהירות לטובת ישראל, ולכן בבוקר ה-19 לאוקטובר, כתב סאדאת מכתב אל שותפו הסורי חאפז אל-אסד ובו הוא מודיע שהחליט להסכים להפסקת האש, שנכנסה לתוקף ב-22 באוקטובר.

ב-1975 חנך סאדאת בהתרגשות גדולה את תעלת סואץ המצרית מחדש. לטענתו, הוא הרגיש שהשיב את הכבוד למצרים והיה בטוח בעצמו וביכולתיו. באותה שנה נתגלו באיזור גופתיהם של 39 חיילים ישראלים, על מאורע זה כתב בספרו: "על פי העיקרון היהודי של קביעת מחיר לכל דבר, החלו הישראלים לשאת ולתת את המחיר שישלמו על חלליהם". למרות זאת, הוא החליט להחזיר את החללים לישראל ללא תמורה. כשנשאל מדוע עשה זאת, שנתיים אחרי מלחמת יום הכיפורים, אמר בקצרה: "למען השלום. אני מאמין שלמען השלום רשאי כל אדם, ואפילו חייב, לעשות כל מה שבגדר יכולתו. אין לך בעולם הזה דבר נעלה יותר מן השלום".

כיצד המודיעין הישראלי נערך לביקורו של סאדאת בישראל? מתוך "אויבים" >>

עם בחירתו של ג'ימי קרטר לנשיאות ארה"ב, הגיע אליו סאדאת עם יוזמת השלום. ב-9 בנובמבר 1977, בנאום בו פתח את מושב הפרלמנט המצרי, הודיע סאדאת לעם המצרי שיהיה מוכן להגיע לכנסת ישראל במטרה להציג את יוזמת השלום שלו. כעבור זמן קצר שלח לו בגין הזמנה ואמר שהוא מוכן לפגוש אותו "בכל עת, בכל יום".

בביקורו בישראל נתקבל סאדאת בחום ובלבבות פתוחים. הוא הרגיש שהביקור מקרב את השלום וממוטט את חומת השנאה שצמחה במשך דורות. בכנסת אמר סאדאת שהוא מתעקש על נסיגה מלאה מן השטחים הכבושים ואמר לחברי הסיעות השונות שעליהם לקבל החלטות קשות על מנת לעשות צעד אמיץ שאין לו תקדים בהיסטוריה.

במצרים היו להסכם עם ישראל מתנגדים רבים, במיוחד בקרב החוגים האיסלמיים הקיצוניים יותר. במקביל, סאדאת הביא עליו זעם רב כשהחל לייחס לעצמו תכונות משיחיות וכינה את עצמו בתור "פרעה המודרני". ב-6 באוקטובר 1981, במהלך תהלוכה צבאית לרגל יום השנה לניצחון אוקטובר (מלחמת יום הכיפורים), הגיחו לפתע קבוצת חיילים במצעד והחלו לירות לעבר סאדאת שנהרג במקום. לצידו ישב חוסני מובארק, שמונה אחריו לנשיא מצרים הבא.

בחזרה לעמוד הראשי >>

אויבים | פרופילים
סדאם חוסיין | יאסר ערפאתגמאל עבד אל נאצרחאפז אל אסד | אנואר סאדאתרוחאללה ח'ומייני

תגיות:
מצרים