צילום: Shutterstock

אני פוגש ביום יום הרבה אנשים ששומרים על כל כללי הריחוק, ואז אני בא לבית הכנסת ורואה אנשים שומרי תורה ומצוות שלא מקפידים על הכללים, לא שמים מסכה ולא מתרחקים אחד מהשני. איפה עובר המקום שבו אדם צריך לשמור על עצמו ואיפה הוא משליך על הקב״ה את האירוע ואומר שאם זה מה שצריך לקרות, אני משאיר את זה בידיו?

הלכות חגי תשרי בצל קורונה | היגיינה ושמירה על הוראות הבטיחות

הרב יובל שרלו: התוספות בבבא קמא בדף כג ע״א אומרים: יותר יש לו לאדם להיזהר שלא יזיק לאחרים מאשר שלא יוזק בעצמו. זה היסוד הבסיסי ביותר של ההלכה. תוספות אומרים את זה כמובן לא על רקע מסיכות אלא על רק על רקע דיני נזיקין באופן כללי.

צריך לזכור שהמסכות נועדו בראש ובראשונה לכך שהאדם קודם כל לא יזיק לאחרים, ולכן אני לא מצליח להבין את אלה שמעיזים לבוא בקהל ולקחת את הסיכון שמה הם יזיקו לאחרים. זה ממש דיני נפשות.

אני אינני יכול להבין איך הם עומדים בתפילה מול ריבונו של עולם לאור כל דברי הנביאים שדיברו על אי התקבלות הקורבנות והתפילות בשעה שאתה מתנהג בצורה לא מוסרית כלפי מישהו אחר. זה דבר שלא ניתן להבין.

לכן קודם צריך להטמיע את חובת עטיית המסיכות. הרי איזה פנים יהיו לך אם בגללך, ואפילו מבלי שאתה יודע שאתה נשא, הרי יכול להיות שאתה א-סימפטומי, תדביק אנשים אחרים? איך תוכל לעמוד מול הקב״ה?

אם זו היתה רק שאלה של סיכון עצמי, הייתי דן בסוגיה עד כמה מותר לאדם לחיות חיים נורמליים שיש בהם סיכון מסוים, אבל כאשר מדובר על פגיעה באחרים, את זה לא ניתן להבין כלל וכלל.