רעיונות מדעיים ענקיים לא מגיעים לעולם לבד. כשזה משהו ממש ממש גדול, הרעיון צריך עוד משהו, עוד דחיפה קטנה. הוא ממש זקוק לנסיבות שיאפשרו לו להיחקק בתודעה שלנו. ארכמידס התיישב באמבטיה. ניוטון חטף מכה בראש מתפוח. ד״ר ג׳יימס האנסן הזיע. וגלי הזיעה שלו הכניסו רעיון חשוב מאוד אל התודעה שלנו.

האנסן הזיע בגל חום משוגע שהכה בוושינגטון הבירה. זה היה חום לא שגרתי בשנה חמה בצורה לא שגרתית. בסוף שנות השמונים, ארצות הברית עברה את אחת מתקופות הבצורת הנוראות ביותר בתולדותיה. חלקים מנהר המיסיסיפי חרבו. הנזק מהבצורת ההיא מוערך בכ-120 מיליארד דולר. ובעיצומו של חום הגיהנום הנורא הזה, חום שמערפל את התודעה ומקשה על הנשימה, האנסן, אז המדען הראשי של נאס״א, הוזמן לדבר בפני הקונגרס האמריקאי. רגעים ספורים לפני שהתחיל לדבר, מערכת המיזוג קרסה.

סנאטור: this hearing on the technologies to remediate global climate warming...

בתמונות מאותו היום האנסן מזיע ומזיע, ומזיעים סביבו חברי הקונגרס והסנאטורים שהתאספו לשמוע אותו. משהו במרחץ הזיעה הזה סייע לחברי הקונגרס לעכל רעיון ש, ממש כמו כוח הכבידה או תנועת כדור הארץ, היה כל כך מוזר עד שאפילו היום יש מי שמסרב להאמין בו. האנסן אמר לחברי הקונגרס הלומי החום שכדור הארץ מתחמם, מתלהט אפילו, ושבקצב הזה החיים על פניו יהפכו לכמעט בלתי אפשריים. השינוי הזה, ההתחממות הזאת, אמר האנסן, היא מעשה ידי אדם.

מאז עברו שלושים שנה, והחום רק הולך וגובר.

ג'יימס האנסן בעדותו בקונגרס האמריקאי, יוני 1988 (צילום: ויקיפדיה)

היי אני דנה פרנק אתם על חיות כיס. למה אנחנו לא מצליחים לפתור את בעיית האקלים?

30 שנה אחרי האנסן, יש קונצנזוס מדעי שההתחממות הגלובלית היא הבעיה הכי חשובה שעומדת לפתחנו. זהו האתגר הכי גדול של הדור שלנו ושל המאה כולה. וזה כבר ממש לא בתאוריה. זה כאן. התחזיות של האנסן התגשמו כמעט אחת לאחת. בכל שנה מזג האוויר מתחרפן יותר מבשנה שקדמה. ובכל זאת, נדמה שתמיד יש משהו חשוב יותר. משהו גדול יותר, משהו דרמטי יותר, שבולע את סדר היום הציבורי ומכתיב את החדשות.

קחו למשל את כותרות העיתונים מתשעה באוקטובר האחרון. בכולם, הכותרת הראשית מדווחת על החיפושים הנמשכים אחר המחבל שרצח שני בני אדם באזור התעשייה ברקן יממה קודם לכן. פייר אינאף. בידיעות אחרונות, הכותרות במחצית השניה של העמוד מספרות על בני נוער שעומדים להצביע בפעם הראשונה בבחירות המקומיות. בישראל היום מדברים על רובוט שיודע לזהות פלפלים בשלים. בהארץ יש מעקב על מקרה לארה אל קאסם ומשהו על ביטוח רפואי לילדי מהגרים. במעריב, בחלק התחתון של העמוד הראשון, ממש ליד הפינה, כתוב משהו. כתוב שם - 12 שנים להציל את העולם.

כותרת המשנה אומרת כך: על רקע הצונאמי באינדונזיה, דו״ח דרמטי של האו״ם קוצב למנהיגים שנים ספורות לבלימת עליית הטמפרטורה כדי להימנע מנזקים קיצוניים.

הדו״ח - שהוציאה הסוכנות הבין ממשלית של האו״ם למעקב אחרי האקלים - IPCC - אומר דבר כזה דבר: חבר׳ה, עד עכשיו דיברנו על עלייה של שתי טמפרטורות כנקודת האל חזור שצריך למנוע בכל מחיר. על זה חתמנו בהסכם פריז: כדור הארץ התחמם, זו כבר עובדה, אבל בואו לא ניתן לו להתחמם יותר מדי.

מואב ורדי: עד היום נהגו להתייחס למספר 2 מעלות מעל הטמפ הקדם תעשייתית כמספר שממנו צריך להיזהר. היום אנחנו נמצאים מעלה אחת מעל הטמפ הקדם תעשייתית.

זה מואב ורדי, ראש תחום חוץ של כאן חדשות. אגב, זאת עלייה של שתי מעלות בטמפרטורה הממוצעת בכל המדינות בכל היבשות בכל העונות. זה נשמע מעט, אבל המשמעות היא שבמקומות רבים, הטמפרטורה הממוצעת בקיץ תעלה מ-30 מעלות לארבעים.

אז במשך שנים כל העולם היה עסוק - יחסית -  במטרה הזאת: לא לעלות בשתי מעלות. שתי מעלות הן יום הדין. אבל אז הדו״ח הנוכחי בדק מה קורה בדרך לשם. מה יקרה כשנהיה מעלה וחצי ביחס למצב לפני המהפכה התעשייתית.

במילה אחת - קטסטרופה.

מואב: ומה שראו המדענים זה שהתוצאות יהיו הרסניות מאוד כבר ב-2030-2050 כלומר מעוד 12 שנה נחווה גלי חום בלתי נסבלים, סופות חום, שטפונות, שוניות האלמוגים יעלמו, התנאים יהפכו להיות יותר ויותר קשים על פנים כד"והא.

בצורת, אובדן מי שתיה, אובדן שטחי מחיה שלמים כתוצאה מעליית פני הים, גלי פליטים של מאות מיליוני אנשים. האקלים יהיה לא רק מאוד לא נוח ולא מתאים לסוודרים, אלא לא יאפשר גידול מזון במקומות רבים. ואנחנו נגיע לשם. זה יקרה בסביבות השנה 2040. בשלב שבו חלקנו עדיין נשלם משכנתא. כלומר, בתנאי שלא נחיה באיזה עולם דמוי מקס הזועם שבו יתקיימו מלחמות בין שבטים על מי שתייה. אם אנחנו רוצים לעצור את זה, אנחנו צריכים להעביר כ-80% מייצור האנרגיה שלנו מדלק מבוסס מאובנים לאנרגיות מתחדשות - כמו רוח, שמש ומים. וזה אמיתי לגמרי וקורה ממש ממש עכשיו. ואנשים קצת מתחילים להיכנס לפאניקה. זתומרת, הם אומרים שהם בפאניקה ברשתות החברתיות.

עכשיו, פאניקה ברשתות החברתיות זה טוב ויפה, אבל זה לא ממש משפיע על המצב.

אז מה עושים?

מואב:  הם לא הולכים לקיצון. הם אומרים בואו נתמקד בלעצור את התחממות לא עכשיו אלא בעוד חצי מעלה. המשמעות היא צעדים די דרסטיים. למשל - פליטת גזי החממה צריכה לרדת ב-45% עד 2030 וב-100% עד 2050. זה דרמטי. השימוש בפחם כמקור לחשמל היום עומד על 40%, יצטרך לרדת לאחוזים בודדים בלבד. שימוש באנרגיה ירוקה מתחדשת בעיקר רוח ושמש יצטרך לעלות מ-20% היום ל-67%. לא פחות. לכל הדברים האלה יהיו מחירים עצומים- גם כלכליים, כמובן, אנשים יאבדו את עבודתם. אבל המחיר של לא לעשות כלום הוא כנראה גבוה הרבה יותר

אה, זה לא בעיה. מפחיתים את פליטת הפחמן הדו-חמצני ועוברים לתחבורה ציבורית ולשימוש באנרגיות מתחדשות. לכולם ברור מה צריך לעשות. יש לנו את היכולת, יש לנו את הטכנולוגיה, ישיבה של שעתיים-שלוש גם אפשר לארגן לו"ז.

רק שלמרבה האימה, הולך ומתברר שאנחנו לא ממש עומדים לעשות את זה.

יש לנו את היכולת, יש לנו את הטכנולוגיה, אנחנו מבינים בדיוק מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה. אבל אנחנו פשוט לא מסובבים את ההגה. אנחנו לא עושים את זה למרות שעד שנת 2030 לא נשנה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו מייצרים וצורכים אנרגיה, לא תהיה לנו עוד הזדמנות.

למה?

דן אריאלי: כן הבעיה של התחממות גלובלית זה אולי הבעיה הכי קשה מבחינת הטבע האנושי.

דן אריאלי. אנחנו זקוקים לחייזרים (צילום: מרים אלסטר)

זה פרופסור דן אריאלי, איש הכלכלה ההתנהגותית - אדם שיושב בצומת שבין פסיכולוגיה לכלכלה ומשם מכוון את התנועה בכל מיני חברות ענקיות וממשלות וגופים בין ממשלתיים. ודן אריאלי, תופתעו לשמוע, חושב שהבעיה היא בצומת שבין הכלכלה לפסיכולוגיה.

דן אריאלי:  אם היית מחפשת מה הבעיה שמגלמת בתוכה את האפאטיה האנושית המקסימלית היית .. למה? זה יקרה בעוד הרבה זמן, לאנשים אחרים קודם, אנחנו לא באמת רואים את זה מתקדם, ההתקדמות היא מאוד איטית, אנחנו לא רואים אף אחד ספציפי סובל, זה לא שזה סבל ספציפי, ומה שלא נעשה זה טיפה בים. והשילוב של כל אלה הוא מאוד מאוד קשה. אם היינו חושבים שיש חבר'ה במאדים שרוצים לבשל אותנו 21:52  והם מבשלים אותנו לאט לאט, היינו כבר, את יודעת, מוציאים כסף ומפתחים טילים - אם היינו חושבים שיש רוע, שזה מכוון על ידי רוע. או כוונה - היינו ישר עושים משהו.

ההיסטוריה נתנה לנו הזדמנות להעמיד את התאוריה של אריאלי במבחן התוצאה. זוכרים שחייזרים ממאדים תקפו אותנו? אני מקווה שלא, כי זה לא קרה, לכו תהיו מוזרים באינטרנט של מישהו אחר. אבל כן הייתה לנו בעיה אחרת -

https://www.youtube.com/embed/1HCu6lA3lVY

זה אריאל זילבר מתוך הרצועה המוזיקלית של הטלוויזיה החינוכית. אגב, יותר מכמה שהשיר מדהים, הקליפ פשוט לא מהעולם הזה. זה קליפ שבהתחלה שלו רואים את זילבר יושב מול כמה ילדים כשהוא לבוש כמו חקלאי, אחר כך הוא האדם הקדמון, עם הילדים, בג'ונגל, משם עובר לשחזור של תיבת נוח ומסתיים בריקוד האוזון סביב פחית ספריי ענקית. כן - ספריי.

החור באוזון או הדלדלות האוזון היו ה- נושא ה-חם של שנות ה-80. כולם דיברו על זה. רק שבמקרה הזה, המאבק אשכרה עבד.

האוזון הוא גז המהווה חלק מהאטמוספירה שלנו. הוא ממלא תפקיד חשוב בסינון הקרינה האולטרה סגולה, המזיקה מאוד, המגיעה מהשמש. הוא חיוני לקיום חיים על כדור הארץ. ובשנת 1983 התגלה שחלק מהשכבה הזו הולך ומתדלדל. זה קרה בגלל גזים שהיו בשימוש תעשייתי נרחב - בעיקר CFC ופחמן ארבע כלורי.

ב-1987 נחתם הסכם מונטריאול שאסר על שימוש בגזים שפגעו באוזון. הלחץ של תעשיינים שהשתמשו בגזים האלה, בעיקר בתרסיסים, אבל גם במזגנים, למשל, היה עצום. אבל הקהילה המדעית ניצחה וההסכם - הראשון מסוגו בעולם - נחתם. כל זה קרה כי בני תמותה כמוני וכמוכם, אנשים שקשה להם מאוד להבין מהו אוזון, הצליחו להבין שני דברים. אחד, אם משתמשים בספריי לשיער, וזה האייטיז, היה הרבה ספריי לשיער, אין אוזון. שתיים, אם אין אוזון, יש סרטן העור. כששמים את שני הדברים אחד מול השני, די ברור במה רוב האנשים יבחרו. ובאמת, במאבק הזה ניצחנו. החור באוזון הולך ונסגר, ועד 2050 - אם נהיה בסביבה - לא יהיה אותו בכלל יותר.

אבל ההתחממות הגלובלית הרבה יותר חמקמקה. הנזקים שלה די שקופים עבורנו - או רחוקים מאוד -  וגם את הזיהום לא ממש קל לראות. אבל בואו ננסה להקשיב לו.

בואו נהיה שנייה אחת בשקט.

(שקט)

מבעד לנשימות שלנו, אפשר לשמוע משהו אחר. למשל, מכוניות ברחוב או בכביש מסביבנו. למשל, רשרוש של מנורות, של מזגנים, של מקררים. אלה גזי חממה. הם נפלטים לאטמוספירה כתוצאה משריפה של דלק. אנחנו פולטים אותם. ואנחנו ממשיכים, וממשיכים, וממשיכים. אף אחד גם לא מנסה לעצור אותנו. לזה התכוון ה-IPCC בדו״ח כשכתבו שאנחנו צריכים  "שינויים מהירים וחסרי תקדים בכל ההיבטים של החברה".

אם הגזים האלה שהמכונית שלנו פולטת היו בצבע בולט ומרושע, או אם היינו רואים קשר ישיר בין הדברים - למשל, שהאוויר מתקרר באופן מיידי כשאנחנו רוכבים על אופניים - היינו זורמים עם זה.

אבל המאבק הזה הרבה יותר איטי וממושך.

בניגוד לחור באוזון, לתקיפת חייזרים, או לפרויקט הגרעין של איראן - קשה עד בלתי אפשרי להפוך את ההתחממות הגלובלית לסיפור חדשותי. זה מצליח פה ושם - נניח, כשמישהו מצליח לצלם דב קוטב רעב ורזה מנסה לקפוץ בין הקרחונים הנמסים של הקוטב הצפוני, או כשקו החוף של עיירה בגרינלנד מתחיל להתכרסם בגלל עליית מפלס האוקיינוסים. אבל רוב הזמן, זה סיפור שכולו מספרים וסטטיסטיקות, שהאיומים בו הם בין מעלות וחצאי מעלות. זה קצת עצוב לחשוב כמה היינו יכולים לכסח את החייזרים הרעים ממאדים, אם הם רק היו אחראים למצב הזה.

ואם אתם חושבים עכשיו - שיואו, חייב להיות איזה רשע מרושע שאפשר להפנות אליו אצבע מאשימה - אז יש. אבל זה קצת יותר מורכב מזה.

פרופסור רבינוביץ: ב-200 השנים האחרונות, 45% מהפחמן שהצטבר באטמוספירה הגיע מארה"ב.

זה פרופסור דני רבינוביץ מאוניברסיטת תל אביב. הוא חוקר ופעיל סביבה, והיה יו״ר גרינפיס במזרח התיכון, והיום הוא ראש האגודה הישראלית לחיים וסביבה. הוא חוקר בין השאר את האחריות של אוכלוסיות שונות לזיהום. עוד לפני רבינוביץ, היו המון מחקרים השוואתיים בין מדינות. המסקנה היא שמדינות עשירות מזהמות יותר ממדינות עניות, וארה"ב יותר מכולן.

אז כשפרופסור רבינוביץ ניגש למחקר שלו, הוא בדק מה קורה בתוך מדינות. איזו אוכלוסיה מזהמת יותר מאחרות.

פרופסור רבינוביץ:  גילינו שהפער בין העשירון התחתון לעשירון העליון בישראל הוא שבמשק בית בעשירון העליון - אדם אחראי לפליטת פי 25 co2 מאשר אדם שחי בעשירון התחתון.

במלים אחרות: יש סקטור מרושע שאפשר להלביש עליו את ההתחממות הגלובלית. העשירים. וגם מעמד הביניים. כל מי שיש לו בתים גדולים, מכוניות פרטיות, ובעיקר - טיסות. העניין הוא שגם אם כל העשירים בעולם יעלמו עכשיו, המצב לא ישתנה משמעותית. הם עדיין מעט מאוד אנשים. אבל אתם זוכרים מה שדן אריאלי אמר? על זה שקשה לנו לחשוב על ההתחממות הגלובלית?

דן אריאלי: למה? זה יקרה בעוד הרבה זמן, לאנשים אחרים קודם

המקומות שנפגעים ראשונים ממשברי אקלים הם מדינות עניות וקטנות - או איזורים עניים בתוך מדינות עשירות. תחשבו למשל על ההתמודדות של אינדונזיה עם הצונאמי, או של פורטו ריקו עם המונסון.

וגם בתוך מדינות עשירות, האנשים הפגיעים ביותר למשברי האקלים הם העניים. מי שגר בבתים רעועים, שעובד בחוץ, שרגיש לכל עלייה במחירי המזון, ושאין לו לאן לברוח. תחשבו על תושבי ניו אורלינס בזמן סופת קתרינה, לעומת תושבי ניו יורק בסנדי. מעמד הביניים עמיד יותר. ומי שמנהל את העולם, המנהיגים שמחליטים על איך נתנהג מול ההתחממות הגלובלית, הם אנשים ממעמד הביניים ומעלה. כמו, למשל, דונלד טראמפ. העושר שלהם מאוד מאוד משמעותי.

אבל כאמור, זה לא רק העשירים. יש חלק מסוים בעולם שלנו שאשכרה מעריך חוסר אחריות סביבתית.

אלי קוק: ביום שדונלד טרמפ יצא מהסכם פריז, וכל העולם צעק עליו וקילל אותו, הדאו ג'ונס עלה ב-130 נק'. הבורסה האמריקאית אהבה את זה. וברור שהבורסה תאהב את זה  כי הבורסה האמריקאית, בכלל הבורסה היא סוג של סוציופת או סוציומט. לא אכפת לו מאנשים בבנגלדש או מזנים שונים של חיות. אכפת לו מהבוטם ליין

אדמת בצורת באיזור ים המלח (צילום: חיים שוחט, פלאש 90)

זה ד״ר אלי קוק, הוא היסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי. יכול להיות שאתם זוכרים אותו מפרק 72 של חיות כיס, דברים שאין להם מחיר. ולד״ר קוק יש הסבר אחר ללמה כל כך קשה לנו לפתור את ההתחממות הגלובלית.

ב-2006 התכנסו כלכלנים בולטים בבריטניה למחקר המשמעותי ביותר של האספקט הכלכלי של ההתחממות הגלובלית. קראו לזה דה שטרן ריוויו. המסקנה הייתה שלמנוע את ההתחממות יעלה בערך אחוז אחד מהתמ״ג העולמי מדי שנה. אגב, זה היה נכון לשעתו. מאז, ב-2008 שטרן עצמו אמר שצריך לעלות לשני אחוזים. בכל מקרה, אם לא נשקיע, ההתחממות עצמה תגרום לירידה של 5% מהתמ״ג מדי שנה.

אלי קוק: זה נשמע בהתחלה - נו בריינר, אחוז אחד עכשיו בשביל להציל את העולם? סבבה. אבל אז באו אנשים משמאל ומימין והתחילו לעשות חישובים. למשל, סטיבן מרגלין, שהיה הפרופ' שלי בהרווארד, הוא עבר על המספרים והוא הגיע למסקנה שהשקעה של התשואה של להציל את העולם זה משהו כמו 6%. זה לא כזה גבוה. ומבחינה כלכלית, ייתכן יש דברים טובים יותר.

למעשה, עדיף היה להשקיע במקדונלדס. מניה של מקדונלדס עלתה ב-2006 25$. היום היא עולה 177$. ואם בשלב הזה אתם צורחים מהההההההה את מדברת מה הטעם להשקיע במקדונלדס אם אין עולם בכלל - ברכותיי. הגעתם לדד אנד. יש דברים שהכלכלה לא מסוגלת לחשוב עליהם. ובמילים של כלכלנים, יש לזה שם יותר קשוח:

אלי קוק: התחממות גלובלית זה הכשל שוק הכי גדול בהיסטוריה

כשל שוק זה מין מונח כלכלי שכיף לזרוק על כל מיני דברים, למשל אם נתקעתם בוויכוח בכביש. אבל מה זה בעצם אומר? הנה הסבר של כלכלן הבית של "חיות כיס", אסף צימרינג:

אסף צימרינג: לא חייבים, כן? אבל אם כבר קונים את המיינסטרים של הניתוח הכלכלי, אז יש טיעון חזק לפיו כל מיני דברים טובים יכולים לקרות אם נותנים למערכת המחירים לעבוד בלי הפרעה אבל יש כל מיני מצבים שבהם גם אם נותנים למערכת המחירים לעשות מה שהיא רוצה התוצאות לא יהיו משהו. יש משפחה שלמה של מצבים כאלה שנקראים כשלי שוק. הדוגמה הכי מובהקת לכשל שוק היא כאשר קיימות החצנות שליליות.

מה הן החצנות שליליות? מצב שבו אני פוגעת ברווחה של אנשים אחרים ולא משלמת על זה. אפשר להשוות את זה למצב שבו אני קונה דירה. שוק הדירות בישראל מאוד צפוף, ואם אני קונה דירה, אני דופקת מישהו אחר - כי לקחתי לו דירה. אני פוגעת במשאבים שעומדים לרשות אנשים אחרים. אבל במקרה של דיור, מערכת המחירים יודעת להעניש אותנו על הנזק שאנחנו גורמים - דרך עליית מחירים. מצד שני, אם אני מחליטה להיכנס לנתיבי איילון בשעה 7:30 בבוקר ומצטרפת לפקק - אני גם פוגעת באנשים אחרים, אבל על זה אני לא משלמת בכלל.

צימרינג: כשאני לא משלם על הנזק שאני גורם כמעט מובטח שהתוצאה לא תהיה רצויה ושאגרום יותר מדי נזק מהסוג הזה.

אז למה ההתחממות הגלובלית היא כשל שוק? כי מצד אחד, פליטת גזי חממה הם תוצאה של כמעט כל דבר שמכניס כסף לחברות גדולות בעולם. מצד שני, המחיר של פליטת גזי חממה - ההתחממות הגלובלית - לא מגיע אל החברות. למשל, חברת חשמל יכולה להיות חברה מאוד מאוד רווחית כי על הנזק האמיתי שהיא גורמת לסביבה - לא היא משלמת. אבל יש מי שמנסה לגרום לחברות האלה לשלם.

שיטפון באשדוד, נובמבר 2015 (צילום: אדי ישראל, פלאש 90)

בתשעה באוקטובר, ממש ביום שהתפרסם דו"ח האו"ם המבאס, הוענק פרס נובל בכלכלה לאחד, פרופסור וויליאם נורדהאוס, שעבודת חייו היא ניסיון לפתור את כשל השוק הזה.

צימרינג: איך מתקנים כשלי שוק כאלה?

אופציה אחת היא להחזיר את מערכת המחירים לפעולה. לתת תג מחיר לכל נזק שאנחנו עושים.

צימרינג: כלומר בגלל שכל הבעיה היא שלא היה מחיר להחצנה השלילית אפשר פשוט להצמיד לה מחיר בדכ בצורת מס. רוצה  לנסוע באיילון בבוקר ולהגדיל את הפקק? אין בעיה, חמישה שקלים בבקשה. רוצה לפלוט טון של פחמן דו חמצני לאטומספירה? אין בעיה, 8 שקל בבקשה. מערכת המחירים תדאג לשאר

הרעיון המרכזי של נורדהאוס, עליו הוא התחיל לעבוד בשנות השבעים, עוד לפני שהתחממות גלובלית נעשתה טרנדית, זה למסות פליטות פחמן דו חמצני.

באופן הזה, הנזק של פליטת הפחמן חוזר לחברה שפלטה אותו. ובמלים אחרות - יש לך תמריץ לא לזהם. בריטניה, למשל, החליטה להעלות את המיסוי לטון של פליטת פחמן דו חמצני משבעה אירו ב-2012 ל-35 אירו ב-2016. עצם ההעלאה גרמה לירידה של 58% בהיקף פליטת הפחמן הדו חמצני. בגרמניה ב-2017, 35% מהאנרגיה הופקה ממקורות מתחדשים, בעיקר מרוח ומשמש. מחירי החשמל ירדו דרסטית, וגרמניה התחילה לייצא חשמל.

הבעיה היא שלשינוי כזה יש מחיר פוליטי.

אלי קוק: היו המון מחקרים בארהב שהראו שמה שקובע בסופו של דבר בקלפי זה מה מחירי הדלק שבוע לפני ההצבעה. אנחנו לא ממש מכירים את זה בישראל כי אין לנו תרבות נסיעה. אבל בארה"ב, כשהמחיר הוא 2$ לגלון, זה כזה - הכל נהדר! אני מרגיש טוב! אני מבקר את סבתא שלי שגרה 5 שעות מכאן! 39:11  ותקופות שמחירי הדלק מגיע ל-4$ זה אסון.

דנה: המעבר לאנרגיה מתחדשת יהיה יקר. אין דרך לעקוף את זה, והשווקים אולי לא אוהבים את זה - אבל אם אנחנו רוצים שהשוק לא יתאדה ויעלם, אנחנו צריכים להכריח אותם.

אלי קוק: הפתרון של המרכז הוא בוא ניצור תמריצים חדשים בשוק שיגרמו למשקיעים לפעול. לא יודע, איך אפשר לגרום לוורן באפט להזיז את הפורטפוליו העצום שלו לאנרגיה ירוקה. אבל גם, לעשות את זה זה התערבות ממשלתית מסיבית.

אין סיכוי שהוא יקום בבוקר ויגיד לעצמו מה עם הנכדים שלי?

זה שאלה מעולה. זה לא רק עניין - יכול להיות שאדם אחד ירצה לעשות את זה. אבל קפיטליזם זה לא אדם אחד. זה המערכת. והתמריצים הם הרבה פעמים מערכתיים - זה קרנות גידור ענקיות, פנסיות. הלחץ הוא להביא תשואה וצמיחה. ואם אני לא מביא צמיחה כראש ממשלה לא אהיה ראש ממשלה יותר לכן מאוד קשה לי לדמיין שאדם אחד קם ועושה את זה. לדעתי זה יצטרך להיות מערכתי

אנחנו יודעים בברור שרמת החיים תרד, לפחות בקצת. נצטרך לחשוב פעמיים לפני שנעשה דברים כמו לקנות מכונית או לטוס לחופשה. אבל אם אנחנו רוצים לשלוט במצב, נצטרך לעשות משהו קרוב לבלתי אפשרי: להתעניין בנושא. ממש עכשיו.

 

פרופסור רבינוביץ: זאת באמת שאלה של עיתויים. של מתי לוחצים על הבלמים ואיזה מאמץ זה מצריך מהמנוע כדי להאט. אבל אם אתה מניח לרכב להתדרדר באין מפריע ולצבור מהירות במהלך הירידה הזאת ואתה מתחיל להפעיל את הבלמים שלך רק אחרי 5 קמ ולא בקמ הראשון אתה יכול למצוא את עצמך במצב שאתה יוצא משליטה. אני חושב שכבר יצאנו משליטה אם המגמה שלנו הייתה להישאר בעליה של פחות משתי מעלות  זה כבר מאוחר מדי. והשאלה היא כמה מהר הקהילה הבינל תתעשת ואיזה מכניזמים היא תצליח למצוא כדי לעשות את השינוי בצורה הכי דרסטית.


___

אתם האזנתם לחיות כיס. את הפרק הזה ערכו רום אטיק וצליל אברהם. עורך הסאונד שלנו הוא אסף רפפורט. אגב, כולנו נמצאים בקבוצת הפייסבוק המדהימה של חיות כיס. אם יש לכם מחשבות בעקבות הפרק של היום אתם ממש מוזמנים לבוא ולספר לנו שם.

אפשר להאזין לנו באתר כאן, בכל אפליקציות הפודקאסטים וגם בספוטיפיי. אני דנה פרנק, תודה שהאזנתם.