הוא היה חבר קרוב של ניק דרייק, כתב עם לי סקרץ' פרי ועבד עם אמנים כמו פיל קולינס, אריק קלפטון ודיוויד גילמור, ולפני הכל הוא היה מוזיקאי מוכשר בפני עצמו ולא מספיק מוכר. המסע שלו נפרש על פני יותר מארבעה עשורים וחוצה ז'אנרים שונים – משירי פולק ובלוז, דרך ג'אז ומוזיקה ניסיונית ועד לרגאיי. היו גם מי שכינו אותו "אבי הטריפ-הופ". את קולו הוא הפך לכלי נגינה ואת הגיטרה שלו - למאה גיטרות.

בשנת 2009 הוא הלך לעולמו בגיל 60 – בדרך הוא עבר תאונה, איבד את אשתו, איבד רגל, התמודד עם קשים כלכליים והוריד את מפלס האלכוהול העולמי. John Martyn חי על הקצוות והמוזיקה שלו נמצאת שם - מהרוך והחן ועד האגרסיביות והסכנה.

במלאת 10 שנים למותו של ג'ון מרטין הקדיש גיל מטוס לזכרו את ספיישל של חצות וחזר אל 10 השנים הראשונות בקרירה שלו, השנים שבהן ראו אור אלבומיו הגדולים כמו: Solid Air, Bless the Weather ו-One World.