שבועיים אחרי שהתפוצצה מכונית תופת בלונדונדרי, צפון אירלנד, האמת שריחפה כל הזמן מעל הברקזיט הפכה למציאות מוצקה שלא ניתן להתעלם ממנה: פרידת בריטניה מאירופה היא פלונטר בירוקרטי שאיש לא יודע איך לצאת ממנו. פרק ראשון מתוך שניים, ובו נדבר על יחסי האהבה-שנאה בין בריטניה לאירופה, ונבין למה הבלגן הזה התפוצץ דווקא עכשיו

אתר ה"גרדיאן" על ברקזיט

לקרוא פודקאסט זה כמו לשמוע סרט

אבל אם מעדיפים לקרוא, גרסת הטקסט לפניכם

היי, אתם מאזינים לחיות כיס, אני צליל אברהם.

בהתחלה זה נראה כמו צילום שגרתי של מצלמת רחוב. רחוב בריטי צר, חשוך, פנסי הרחוב מאירים כביש רטוב מגשם. מכונית עוצרת בצד, מכבה אורות. ואז הנהג יוצא ממנה, ובורח בחושך. אחר כך המסך נשטף באור לבן, מעוור, ואז התמונה שוב מצטללת. במקום בו היתה המכונית בוערת עכשיו אש.

ה"IRA החדש", ארגון טרור קטן שהתפצל מהמחתרת האירית, לקח אחריות על פיצוץ מכונית התופת בעיר לונדנדרי שבצפון אירלנד, ביום ראשון ה-20 בינואר, לפני שבועיים וחצי. זה היה פיגוע הטרור הראשון בצפון אירלנד מזה שנתיים. 21 שנה עברו מאז שנחתם שם הסכם השלום. אז למה עכשיו?

מגיש חדשות: "ג'ון, למה אתה חושב שזה קורה עכשיו?"

מרואיין: "זה קשור לבעיית הברקזיט ומה שיקרה בגבול האירי בעקבות הדיונים האלה".


מאה שנה היה סכסוך לאומי בצפון אירלנד, ו-20 שנה יש שלום. שלום יקר ערך, שהושג במאמץ בינלאומי אדיר, תוך גלי טרור עקובים מדם ולאחר שנים של ניסיונות. מה שטוען היום שוב את המתיחות בחבל הארץ הזה הוא לא בן אדם, לא מפלגה או צבא, אלא מסמך בן 585 עמודים של ניסוחים יבשים, מורכבים, במשפט בינלאומי. רוח בלהות מהלכת על אירופה. רוח הבלהות של הברקזיט.

אז השבוע בחיות כיס - פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי, או בשם הקיצור שלה: ברקזיט. Britain Exit from the European Union. זה סיפור בן 50 שנה של מאבק בין לאומיות לכסף; 50 שנה שלאורכן אילוצים כלכליים הכריעו פעם אחר פעם את הזהות הלאומית, עד שבסופו של דבר הרגשות הלאומיים התפרצו בבת אחת, במקום היחיד שבו לא ניתן ליישב את הסתירה בשום תעלול דיפלומטי. וזה סיפור על פרישה שתקועה בלימבו משפטי וכלכלי שאין לו תקדים, אין לו פרוטוקול, מאות אנשים בבריסל ובלונדון מנסים כרגע לפתור אותו - ואף אחד לא יודע איך. איך בריטניה הגיעה למצב הזה -

מרגרט תאצ'ר:

"NO, no, no!”

מה הקשר בין הברקזיט לאירלנד, ומה בדיוק אומרת הבאזזוורד הזאת -

"איך קוראים לזה? דור סטפ?" * "שכחתי את השם שלו… תיכף אני אסתכל" * "מילה חדשה, בקסטופ" * "הבקסטופ של הבקסטופ"

וגם איך הכל נמצא כרגע על הכתפיים של אישה אחת.

תרזה מיי: "That cannot be the end of the story"

"מיי הצליחה להפוך סיוט למציאות".

ואז אולי נבין איך הבריטים נקלעו לגירושים הכי מסובכים בעולם.

ולחברי קבוצת חיות כיס שביקשו פרק על ברקזיט: אין לכם מושג למה הכנסתם את עצמכם.

1. בריטניה לא חברה

הגירושים בין בריטניה לאירופה, מסתבר, לא היו פתאומיים. הכתובת היתה על הקיר. הנישואים בין הממלכה המאוחדת לאירופה נולדו מתוך פחד.

בשנת 1945 תושבי אירופה הסתכלו על החורבן שהביאו על עצמם בשתי מלחמות העולם, והמתינו בחרדה למה שנראה להם בלתי נמנע: מלחמת עולם שלישית. קשה עוד יותר. הן חשבו שהדרך הטובה ביותר להביא שלום היא ליצור מערכת קשרים כלכלית כל כך יעילה שלאף אחד לא יהיה אינטרס להתיר אותה.

כך הן הקימו את קהילת הפחם והפלדה, שהפכה כעבור כמה שנים לקהילה כלכלית אירופית משותפת, ולשוק האירופי המאחיד: הבסיס לאיחוד האירופי של היום. המטרה של יצירת קבילה כזו היתה אחת: למנוע מלחמה. אם האינטרסים הכלכליים של מדינות מערב אירופה יהיו אותם האינטרסים, לאף אחת מהן לא יהיה אינטרס לחרחר מלחמת נוספת.

פרופ' נלי מונין היא מומחית למשפט האיחוד האירופי ולסחר בינלאומי, והיתה הציר הכלכלי של ישראל באיחוד האירופי.

פרופ' מונין: "שני הראשונים מראים את המניע שעמד מאחורי הברית הזאת. שהיה לייצר ברית עם אינטרסים כלכליים שתמנע את המלחמה העולמית הבאה. וגם ליצור פורומים, פורום הפחם והפלדה ופורום האטום, שיאפשרו לכל אחד לפקח על השני. קיבלו את גרמניה כדי לתת לה חיבוק דב ולוודא שתשחק לפי הכללים".

הקהילה הכלכלית האירופית אמרה כזה דבר: אנחנו, כל המדינות שחברות בברית הזאת? מבחינת העולם  אנחנו נהיה מדינה אחת. אם מישהו רוצה לסחור איתנו, לייבא או לייצא - הוא מדבר עם כולנו ביחד. המכס יהיה זהה. ובין המדינות האלה לבין עצמן - סחר חופשי ללא חסמים.

אבל למרות שזו היתה ברית כלכלית, כבר מהרגע שבו נולדה היה למקימיה חזון גדול יותר עבורה: להתאחד, ולהתאחד, להתקרב ולהתגבש, ולהפוך בסוף, יום אחד, לארצות הברית של אירופה.

פרופ' מונין: "האיחוד האירופי כגוף, המטרה של מוסדות האיחוד האירופי היא לחזק את האיחוד האירופי. החלום ארוך הטווח שלהם הוא פדרציה של 100%. זה תהליך. כל משבר - האיחוד מינף אותו כדי להגיד אם היינו יותר מאוחדים זה לא היה קורה. כל המשברים הסתיימו בסוף באמנות".

החברות בקהילה האירופית היו: צרפת, מערב גרמניה, איטליה, בלגיה, לוקסמבורג והולנד. בריטניה לא היתה שם. למה? זה זמן טוב לדבר על מנטליות, ובשביל זה אני רוצה להכיר לכם אדם מאוד צבעוני שפגשתי השבוע.

"שמי שרון פרדו, אני פרופ' במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב וחוקר בכיר במרכז סימון וייל למחקר וללימודי אירופה בת זמננו. בשפילד, כאשר אני למדתי משפטים לתואר הראשון והשני שלי, כאשר התחלנו ללמוד מבוא למשפט האיחוד האירופי, הרצאה ראשונה נכנסת המרצה ואומרת - בוקר טוב, היום נלמד את שיטת המשפט שלהם. שלהם - כלומר של אירופה. ואז היא גם יורקת על הבמה. הפרויקט לא אהוב ולא אהוד".

אתם מבינים - אנחנו בישראל מסתכלים מערבה על צרפת וגרמניה ואיטליה ובריטניה והכל נראה לנו כמו... "אירופה". אבל הבריטים? גם להם הכל נראה כמו אירופה. הכל חוץ מהם. הם לא אחת מתוך חבר מדינות שחולקות גבולות ונוף. בריטניה היא מעצמה מבודדת. היא יושבת על אי, מוקפת בים, ושומרת בקנאות על הגבולות והריבונות שלה כבר אלף שנים. הבריטים מסתכלים לכיוון דרום מזרח ואומרים - אה, היבשת. אה, הם רוצים להקים "קהילה אירופית" כדי לא להרוג אחד את השני. טוב זה… זה לא אנחנו. אנחנו זה משהו אחר. אנחנו ניצחנו את הנאצים.

לא רק בריטניה תופסת את עצמה כשונה מכל מדינות אירופה - גם הן תופסות אותה כנטע זר. בריטניה היא אימפריה. היא לא יכולה לשחק עם כל הילדים כמו כולם. היא… תנסה להשתלט.

אבל האינטרס הכלכלי גבר על הקנאות של בריטניה לריבונות שלה. היא ראתה באירופה שוק שאליו היא תוכל לייצא את התוצרת שלה, ובשנות ה-50 וה-60 היא ביקשה להצטרף לקהילה האירופית. זה לא כל כך הלך.

פרופ' פרדו: דה גול אמר על גופתי המתה. הוא חשב שבריטניה לא מסוגלת להתנהל בתוך מסגרת שכזאת. היא אימפריה לשעבר, אימפריה ימית בעלת מורשת טרנס אטלנטית. היא לא תוכל להיכנס והיא חזקה מדי. ואכן על גופתו המתה בסופו של יום הממלכה מצליחה להיכנס".

זה מה שקרה ב-1973. משבר מחירי נפט עולמי הכביד על רבות ממדינות המערב, דה גול מת, ובריטניה סוף סוף התקבלה לקהילה האירופית.

אבל המעבר הזה לא עבר לבריטים חלק בגרון. כבר שנתיים אחרי ההצטרפות, ב-1975, ראש ממשלת בריטניה, הרולד וילסון, הלך לשאול את הבריטים - כן אן לא לאיחוד האירופי.

פרדו: "67.23% מהציבור הבריטי תמכו בהישארותה של בריטניה בשוק האירופי המשותף. המסר ברור: כן לבריטניה באירופה".

ההתלבטות הזו חזרה על עצמה עוד עשרות פעמים בשנים שלאחר מכן. כן, שוק משותף ואיחוד מכסים הם רעיונות טובין, אבם, הבריטים קנאים לריבונות ולעצמאות שלהם. הם יכולים להיות חברים כשצריך, אבל הם לא אוהבים את אירופה, בוודאי לא את בריסל, את המוסדות שלה ואת והיורוקרטים שלה, המלאים בחשיבות עצמית. תשמעו את הקטע הזה מ-yes minister.

"אתה יודע מה אומרים על השוק המשותף. יש שם את יכולת ארגון של האיטלקים, את הגמישות של הגרמנים, ואת הצניעות של הצרפתים. ומעל כל זה הדמיון של הבלגים, הנדיבות של ההולנדים והאינטליגנציה של האירים. הם חיים על שמפניה וקוויאר".

ואז, בסוף שנות ה-70, הגיעה אשת הברזל מרגרט תאצ׳ר

תאצ'ר: "הוד מעלתה המלכה ביקשה ממני להרכיב את הממשלה הבאה, ואני הסכמתי".

לתאצ'ר, ראש ממשלת בריטניה בין 1979 ל-1990, היה קונפליקט: מצד אחד, היא היתה ונשארה הסמן הימני ביותר של הכלכלה הפוליטית. הסרת חסמי סחר, ביטול מכסים, לאפשר לכלכלה הבריטית לסחור עם כל אירופה בחופשיות וככה לצמוח מעבר לאי שבו היא נמצאת - כל אלה היו כמו חלום בשבילה. אבל, היא לא רצתה שגרמניה וצרפת, המקימות המרכזיות של הקהילה האירופית, יובילו את העסק.

בשנת 1985 הן רצו לקחת את הקהילה הכלכלית שהקימו קדימה - להפוך את אירופה לאיחוד אחד גדול. לא רק איחוד מכסים. שוק משותף אמיתי. תנועה חופשית של סחורות, שירותים, הון ואנשים. פדרציה שבה אין גבולות, וכל אחד יכול לעבוד וללמוד, לסחור ולקנות איפה שהוא רוצה. ארצות הברית של אירופה. זה רעיון נהדר מבחינה כלכלית, אבל זה כבר לא רק רעיון כלכלי. זו משימה זהותית. וזה כבר לא נראה לתאצ'ר בכלל.

בשנת 1988 תאצ'ר נסעה לבלגיה.

פרדו: כאן המקום לציין אולי את אחד הנאומים החשובים ביותר בתולדות האיחוד האירופי והתנועה האירוסקפטית באירופה וזה נאומה של מרגרט תאצ'ר בקולג' של אירופה בעיר ברוז' שבבלגיה.

תאצ'ר: "ראש הממשלה, הרקטור, ראש ממשלת האיחוד, גבירותיי ורבותיי".

מרגרט תאצ'ר יוצאת נגד המודל של "סופר-סטייט", של מדינה איתנה על לאומית אירופית שתשלוט במדינות הלאום האירופיות. היא אומרת: הפרויקט הזה לא שווה דבר אם גרמניה לא תיוותר גרמניה, צרפת לא תיוותר צרפת, אם נאבד את הזהויות שלנו. אין דבר כזה זהות על לאומית.

תאצ'ר: "אירופה תהיה חזקה יותר בדיוק בגלל שישנה בה צרפת כצרפת, ספרד כספרד, בריטניה כבריטניה. זו תהיה טעות לנסות להתיך אותן לזהות אירופית אחת".

צליל: בנאום מפורסם אחר שנשאה תאצ'ר באותה תקופה, בפרלמנט, היא הבהירה שהעקרונות החדשים והמתקדמים של השוק האירופי האחיד - מטבע משותף, הנהגה משותפת, מעבר חופשי של אנשים ושל הון - זה מבחינת חציית קו אדום. לזה היא אומרת -

תאצ'ר: "No, no, no"

הריב על כמה אחיד יהיה השוק האירופי האחיד נמשך עוד כמה שנים. בשנות ה-90 ממשיכה של תאצ'ר, ג'ון מייג'ור, מצא פתרון.

פרדו: "לאמנת מאסטריכט מגיע מייג'ור כמנצח. הוא ממציא מונח שיכה בממלכה האירופית עד זוב דם: רעיון הפטורים. אם הפרויקט רוצה להעמיק, בבקשה. שהמדינות שרוצות להעמיק יעמיקו. בריטניה לא. בריטניה תקבל פטור. מטבע משותף? אני לא בעניין. ביטול גבולות? בריטניה תקבל לה פטור. רווחה חברתית? בבקשה. בריטניה תקבל פטור. וכאן אולי נמצא החטא הגדול שיכה פעם אחר פעם הממלכה המאוחדת. בריטניה מקבלת אפשרות להוציא ידיים החוצה".

הפטורים היו בדיוק מה שבריטניה צריכה. הם אפשרו לבריטניה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. להשתתף בשוק האירופי האחיד אבל לא להחליף את המטבע שלה, את חוקי העבודה וההגירה שלה. היא נשארה בת חוקגת באיחוד האירופי.

ב-1997 הרוחות השתנו.

שנות ה-90 היו עידן של פריחה כלכלית, וראש הממשלה מהניו-לייבור, טוני בלייר, עשה לבריטניה מיתוג מחדש. כל העולם אהב את בריטניה. בריטניה חתמה על הסכם השלום עם אירלנד; בריטניה ניצחה באירוויזיון, ולנסיכה דיאנה היו מעריצים בכל העולם. לאיחוד האירופי ולממלכה היה ירח דבש. ובלייר, שהיה פרו אירופי, נסע לוועידת אמסטרדם, להשתתף בהעמקת האיחוד הפוליטי בין מדינות האיחוד האירופי.

פרדו: "כחלק מהמינגלינג של ראשי המדינות, באמסטרדם התנהג כהולנדי, ראשי המדינות רוכבים על אופניים ומתחיל מרוץ אופניים. בלייר מיד הבין שהלמוט קול לא בתמונה, בגלל גודלו הפיזי הוא גם מאוד לא אהב את רעיון מרוץ האופניים",

צליל: הלמוט קול היה אז קנצלר גרמניה

פרדו: "טוני בלייר לוקח ברצינות את מרוץ האופניים ומנצח. התקשורת הבריטית יוצאת מגדרה: בלייר מוביל את האיחוד האירופי. השאלה האמיתית היא האם בלייר אכן היה מנהיג האיחוד האירופי? ללא ספק לא".

ירח הדבש הזה הסתיים תוך כמה שנים.

זו הנקודה שבה הסיפור הזה עובר מהצלע הראשונה שלו - מערכת היחסים האמביוולנטית בין בריטניה לבין אירופה - לצלע השניה שלו - מערכת היחסים בין הבריטים לבין עצמם.

2. שתי המלים הראשונות בדרכון

וזה הזמן להכיר מפלגת שוליים בריטית, קטנה, פופליסטית, מעוטת מצביעים, שתשנה את מהלך ההיסטוריה: ה-UKIP.

United Kingdom Independence Party.

פרדו: "מפלגה שיש לה מטרה אחת בלבד: משאל עם על האירו, וגם שאלה נוספת לגבי הישארות באינטגרציה".

המייסד של המפלגה הזו, אדם בשם ג'יימס גולדסמית, מאוד ברור לגבי המטרה שלו:

פרדו: "הוא אומר: למפלגה שלי יש זכות קיום של 30 ימים. נקום, לאחר 30 ימים נקיים משאל עם ונפרק את המפלגה לאחר משאל העם".

המפלגה הזו קמה בשנת 1993, והיא נשארה שולית במשך הרבה מאוד שנים.

בשנת 1997 היא קיבלה 0.3% מקולות הבוחרים.

בבחירות 2001 היא קיבלה 1.5% מהקולות.

ב-2005 - 2.2% מהקולות.

ב-2010 - 3.1% מהקולות.

וב-2015 - 12.6% מהקולות.

למה?

כי בריטניה של 2015 היא כבר ממש, אבל ממש לא בריטניה של 1997.

ההבטחה הכלכלית של האיחוד האירופי, שכולם יצמחו יחד והכל יהיה נהדר וכולנו נחיה בשלום עולמי, ההבטחה הזו התחיל להכזיב עם תחילת שנות ה-2000.

ב-2004 האיחוד האירופי הרחיב את גבולות עוד יותר וצירף לשורותיו עוד תשע מדינות מזרח אירופית. 3 מיליון תושבי איחוד היגרו לבריטניה כדי לעבוד בה. זה היה בסדר. בריטניה היתה זקוקה לידיים עובדות, בעיקר בעבודות כפיים בשכר נמוך. היא אפשרה למהגרים להיכנס למרות שאם היא היתה רוצה היא יכלה להשתמש בפטורים שקיבלה ולהגביל את הכניסה שלהם. אבל אז הכל התרסק.

אחרי המשבר הכלכלי של 2008 האבטלה בבריטניה נסקה, הבורסות קרסו, הממשלה הבריטית התחילה לקדם תכניות צנע כלכליות, לקצץ את התקציב ולהטיל גזרות על הציבור. לבריטים לא היתה עבודה. מצב הרוח הלאומי שלהם היה על הפנים.

פרדו: "זה כמעט מתכון לקולות פופוליסטיים שישלטו ברמה. הדבר המעניין הוא שאדם אחד ידע להיכנס לשיח הרדוד והפופוליסטי הזה וזהו נייג'ל פרג'"

נייג'ל פראג': "אני פה כדי לדבר עוד על משאל העם".

צליל: נייג'ל פרג' הוא זה שמוביל את ה-UKIP להישג של 12% מהקולות ב-2012.

אני רוצה להשמיע לכם את הנאום הזה של פראג' כי הוא פשוט הוא נאום מדהים שמנהיגים בכל העולם ככל הנראה צפו בו ולמדו ממנו היטב את יסודות ההסתה האפקטיבית. משבר הדיור בבריטניה, הוא אומר, מחמיר בגלל הצורך לבנות בתים למהגרים. מערכת הבריאות עמוסה במהגרות שמגיעות ללדת. מערכת החינוך הולכת ונעשית צפופה בילדים שלהם.

בשיא הנאום הוא שולף את הדרכון הבריטי שלו.

פראג': "זה הדרכון הבריטי ומה שתי המלים הראשונות המודפסות עליו? האיחוד האירופי. אנחנו אזרחים של האיחוד האירופי, והדרכון שלנו זמין ל-580 מיליון איש".

ואז מגיעות ההבטחות:

מחוץ לשוק האירופי המשותף, הוא מבטיח, מצבנו יהיה טוב יותר. האוכל יהיה זול יותר. שירותי הבריאות שלנו ישתפרו. לא משנה מה יקרה, לאיזה הסכם נגיע, מצבה של בריטניה ישתפר מחוץ לאיחוד.

פראג' אפילו מתייחס לתרבות שממנה באים המהגרים. לא אלה שבאים ממזרח אירופה אלא מהגרים מאפריקה וממדינות ערב, או ממדינות כמו טורקיה למשל. במדינות האלה הוא אומר, נשים הן אזרחיות סוג ב'. אם אנחנו רוצים לשמור על בריטניה כמדינה מודרנית וליברלית, הוא אומר, אנחנו לא יכולים לתת להם דרכונים בריטים. פראג' אומר במלים מפורשות - כל הבעיות שלנו הן באשמת המהגרים.  

פראג': "אנחנו חייבים לגרום לאנשים להבין שמשאל העם הזה הוא על האפשרות שלנו לקחת שליטה על הגבולות, החוקים שלנו והחיים שלנו. זו ההזדמנות האחרונה שיש לנו לחזור להיות מדינה נורמלית".

שרון מסביר שהרבה מהדברים שפרג' אומר כאן לא נכונים. למשל, פרג' מבלבל בין פליטים ממדינות אפריקה ומהמזרח התיכון, שאותם בריטניה לא חייבת לקבל כלל, לבין תנועה החופשית של אזרחי האיחוד האירופי. תנועה חופשית של פועלים ממזרח אירופה שבריטניה פתחה את שעריה עבורה בגלל צורך בידיים עובדות, לתעשייה הבריטית, לתיירות ולחקלאות - ענפים שכבר עכשיו מורגש בהם מחסור בעובדים.

בריטניה אכן משלמת לאיחוד האירופי דמי חבר של מיליארדים, אבל את חלקם היא מקבלת בחזרה, הודות להתעקשות של מרגרט תאצ'ר.

מערכת הבריאות הבריטית לא קורסת תחת עומק המהגרים, היא במשבר עמוק כבר שנים רבות. הבריטים הם אלה שחוצים את התעלה כדי ללכת לרופא בצרפת, וקשה לראות איך פרידה מאיחוד האירופי תשפר את השירותים הרפואיים בבריטניה. זו אחת ההבטחות שבמפלגה השמרנית בבריטניה מבינים היום שיצטרכו להסביר היום לציבור שלא היו נוכנות.

והטענות של פרג' שהאוכל יהיה זול יותר? הן לא ברורות לאור העובדה שבלי השוק האירופי האחיד בריטניה תחזור להיות כלכלת אי ותאבד את יתרון הגודל.

אבל העובדות כבר לא משנות בשלב הזה. הסיפור תופס.

פרדו: "הטבלואידים הבריטים נכנסים לשיח האירוסקפטי מהר מאוד, מרגישים שהפוליטיקאים רימו אותם, שהפרויקט מנסה לגזול את הריבונות הבריטית ולפגוע במעמדה המאוחדת ובמעמדה הכלכלי האיתן. ובעצם הטבלואידים הבריטים מפיצים מיליוני שקרים במהלך 45 שנות יחסי בריטניה והאיחוד האירופי."

ב-2013 ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, מחליט לסיים עם הסיפור הזה אחת ולתמיד. במקום לנהל ויכוח אינסופי עם היורוסקפטים, הוא אומר, בוא נעשה את זה. בו נקיים משאל עם על ההישארות באיחוד האירופי.

פרדו: "למעשה דיוויד קמרון מאבד עשתונות והוא בטוח שהוא לוקח בהליכה את משאל העם. לאקי הוא שמי השני ואני אנצח כפי שניצחתי בעבר. חלק מהזחיחות הקמרונית של לאקי הוא שמי השני ואני אנצח כפי שניצחתי בעבר."

הוא טעה. ב-23 ביוני 2016 הציבור הבריטי הצביע: Leave

התגובה הראשונה בבריטניה היתה הלם. בעיקר הלם של צעירים, שכועסים שמבוגרים שונאי זרים שרפו עבורם את הגשרים לחיים של צעירים באיחוד האירופי, סגרו בפניהם את האפשרות לעבוד וללמוד בכל מקום. בהפגנה בלונדון כמה מהם הניפו שלטים: "אתם גונבים מאיתנו את העתיד שלנו".

יום למחרת הברקזיט ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, התפטר.

אז איך עוזבים את האיחוד האירופי? אמנת ליסבון, החוקה של האיחוד האירופי, אומרת כך: כל מדינה חברה יכולה להחליט לפרוש מהאיחוד. הסכם הפרישה יסוכם בין הצדדים, והמדינה הפורשת תעזוב בתוך שנתיים מהודעתה על פרישה. וזהו. מעבר לזה - אף אחד לא יודע מה קורה עכשיו.

פרופ' מונין: "אין לזה פרוטוקול ואין ניסיון".

ומול הניסיון להתחיל להבין איך יושבים למשא ומתן כזה, מי ינהל אותו ואיך מתחילים בתהליך גירושים כזה, רחוק רחוק בצפון, מתגלה מוקש נוסף. כי אחת הבעיות הכי גדולות של בריטניה? שבניגוד לאיך שהיא רואה את עצמה - היא לא באמת אי.

"בריטניה בדמיון של הציבור, אין שום בעיה להתנתק מאירופה כי אין להם גבול יבשתי עם אירופה. כי אין להם. כי צפון אירלנד היא בגבול עם אירלנד שהיא מאוד אירופאית. זה מראה כמה ברקזיט היה עניין חובבני ופופוליסטי. פוליטיקאים מכרו את ברקזיט ואמרו לא תהיה שום בעיה לעשות את זה, בלי לקלוט בכלל שצפון אירלנד היא מוקש עצום"

צפון אירלנד היא המקום בו האינטרס הכלכלי והאינטרס הלאומי כבר לא יכולים לחיות ביחד. היא המקום שבו צריך לבחור. והיא המקום שבו הכל עלול להתפוצץ. ועל זה בחלק הבא.


*

אנחנו חיות כיס, וזה היה החלק הראשון ב"הגירושים הכי מסובכים בעולם" - הראשון בין שני פרקים על הסיפור של ברקזיט. את הפרק הזה ערכו רום אטיק ושאול אמסטרדמסקי, עורך הסאונד הוא אסף רפפורט, במערכת חיות כיס חברה גם דנה פרנק. תודה רבה לפרופ' שרון פרדו על הייעוץ והעזרה בהכנת הפרק. את כל הסרטונים וקטעי הארכיון שבפרק אתם יכולים לראות בעמוד של הפרק באתר כאן, ואפשר לשמוע את כל הפרקים שלנו בכל אפליקציית פודקאסטים ובספוטיפיי, וגם לדבר איתנו בקבוצת חיות כיס בפייסבוק. אני צליל אברהם, תודה רבה שהאזנתם, ינצור האל את המלכה.