בשנת 2016 פרץ לראשונה בישראל מחסור בחמאה, והוא נמשך, עם הפסקות, עד היום, ולא צפוי להיפתר. שוק החלב בישראל אמנם מתוכנן לחלוטין, אבל גם במדינות שבהן השוק חופשי יותר, ואין פיקוח מחירים - יש מחסור בחמאה. סיפור על בעיה כלכלית ואקלימית שהשוק לא יכול לפתור

פרקים נוספים בנושא:

חיות כיס 10: מחפשים את סוארי - על פיקוח מחירים בישראל

כל הפרקים בסדרת חיות ביס:

חיות כיס 89: מלחמות הבצל

חיות כיס 100: פרק הטחינה הגדול

חיות כיס 108: הצבא צועד על קיבתו

חיות כיס - גרסת הטקסט

זה בשביל התוצאות בגוגל, אל תקראו את זה, אתם מפספסים את הפואנטה

דנה: אהלן, אתם מאזינים לחיות כיס, הפודקאסט הכלכלי של כאן. אני דנה פרנק,

שאול: ואני שאול אמסטרדמסקי,

דנה: והפרק של היום הוא עוד פרק בסדרה המתגלגלת שלנו ״חיות ביס״, על אוכל, כלכלה, פוליטיקה והקשרים ביניהם. הפרק הזה נולד בעקבות שאלה אחת שמדי פעם חזרה על עצמה בקבוצת ״חיות כיס״ בפייסבוק - 

שאול: בתשעה ביוני, בשעה ארבע וארבעים בצהריים, רותם שי כתבה בקבוצה: ״אני ממש ממש מחפשת חמאה. חסר לי בערך 100 גרם בשביל לסיים להכין פה איזה פאי פקאן. חיפשתי בשלושה סופרים ואין, ולא יודעים מתי יהיה. המוכרים אמרו שתנובה עושה פרנציפים או משהו כזה. מה קרה לחמאה?״

דנה: אני לא יודעת מה נסגר עם פאי הפקאן של רותם, אבל זה לא נעצר כאן. בשישה עשר באוגוסט, בשעה ארבע חמישים ושלוש לפנות בוקר (!), אורנית כהן גינדי כתבה: ״הי, אני יודעת שאתם בעניין של פוסטים של יותר משלוש מלים, אבל בחייאת, מה הסיפור עם החמאה?״

שאול: ובעשרים באוגוסט, באחת עשרה בבוקר, מירב אהרוני פשוט סיכמה את כל העניין במשפט תמציתי אחד - ״היי, אשמח לשמוע לאן נעלמה כל החמאה״.

דנה: כשהתחלנו לעבוד על הפרק הזה חשבנו שהתשובה תהיה נורא פשוטה.

שאול: אבל אז, כשהעמקנו, בתוך מחילת הארנב הזו של החמאה, גילינו שהסיפור הזה הרבה הרבה יותר מורכב, והרבה הרבה יותר מעניין. כי המחסור הזה בחמאה, ממש לא מוגבל למדינת ישראל, שבה שוק החלב ומוצריו אינו חופשי אלא מתוכנן לחלוטין בידי הממשלה. מחסורים בחמאה פרצו גם במדינות שבהן השוק חופשי יותר. כי מתברר, תאמינו או לא, שיש דברים שקצת יותר גדולים מהשוק. דברים שחוצים גבולות, מדינות ואידאולוגיות כלכליות. דברים כמו משבר האקלים, למשל, או שינויים בהעדפות צרכני המזון.

דנה: אז היום בחיות כיס - המלחמה האיומה על החמאה.

1. כולם רוצים חמאה

דנה: אחד הדברים הראשונים שעוררו את חשדי לגבי החמאה הוא שפשוט נדמה שכולם מדברים על זה. ובאמת, מדובר בממרח. כאילו, מה הדרמה?

שאול: תראי, כולם אוהבים חמאה. זה די מפתיע, אבל יותר ויותר אנשים אוכלים יותר ויותר חמאה כל שנה. לפי נתוני סטורנקסט, שבודקת את נתוני המכירות ברשתות השיווק, בין 2017 ל-2018 צריכת החמאה עלתה ב-8%. שמנת מתוקה, אגב, עלתה ב-7%. החלב הרגיל, בקרטון, עלה באחוז וחצי - פחות או יותר כמו קצב גידול האוכלוסייה. העלייה בצריכת מוצרי החלב עתירי השומן נמשכת כבר חמש שנים ברצף. וכן, זה בהחלט מפתיע, אבל זה לא מאפיין רק את ישראל. בכל העולם משתמשים יותר ויותר בשומן, ויש לזה שתי סיבות. לראשונה אפשר לקרוא אפקט מאסטר שף: פתאום כולם מבשלים בבית, ואופים בבית, וכל הפאי פקאן הזה דורש עוד הרבה מאוד חמאה. הסיבה השנייה היא טרנד עולמי של חזרה לשומן מהחי. 

דנה: עד לשנות ה-70 השימוש בשומן מן החי היה פופולרי מאוד. אבל אז שורה של מחקרים קבעו שהשומן הזה הוא הגורם מספר אחת למחלות לב, וכמעט בבת אחת העולם המערבי עבר משימוש בשומן הזה לשומן מן הצומח. בעשורים האחרונים, בעקבות שורת מחקרים חדשים, הטרנד העולמי התהפך חזרה. יותר ויותר צרכנים דורשים שומן מן החי, ולכן יותר יצרניות מזון מבקשות להשתמש בו. תחשבו, למשל, על מאפים שהייתם קונים בסופרמרקט או במאפיות פשוטות כאלה לפני 15 ו-20 שנה, ואז תחשבו על המאפה האחרון שאכלתם. פעם, להכל היה טעם של מרגרינה, אבל ככל ששומן הטראנס הוקע מהעולם, המרגרינה התחלפה בחמאה. 

שאול: והעלייה הזאת בביקוש הביאה למחסור קל בחמאה בשנת 2016, שהפך למחסור קצת יותר כבד בשנת 2017 - משהו כמו כמה מאות טונות, אפילו אלף. 

2. תנובה מעלה הילוך אך לשווא

דנה: בשלב הזה, השוק הישראלי התחלק לשלושה גורמים משמעותיים. תנובה החזיקה כ-76% ממנו, טרה - כעשרה וחצי אחוזים ויתר החמאה שקנינו בסופר הגיעה מייבוא. בסוף 2017 היה ברור שיש מחסור בחמאה שלא נסגר מעצמו. הביקוש למוצרים עתירי שומן, כולל חמאה, המשיך לעלות. כאן צריך להזכיר משהו: כל הסיפור הזה, החלב? החומר גלם? הוא לא מגיע בלחיצת כפתור. הוא מגיע מפרות, ופרות הן בעלי חיים. כדי לעשות שינוי בכמות החמאה בסופר, צריך להיערך במשך חודשים. עשרות רפתנים צריכים להוסיף פרות לעדרים שלהם. בקיץ 17, מועצת החלב החליטה להעלות את ייצור החלב במאוד מאוד: ב-60 מיליון ליטר.  וב-2018 באמת תנובה יצרה הרבה הרבה יותר חמאה. 

שאול: כל מוצרי החלב שחברות כמו שתנובה, שטראוס וטרה מייצרות מתחיל באותו חומר הגלם: חלב. בחלב יש המון רכיבים - ויטמינים, חומצות, חלבונים, שומן. למחלבות אכפת בעיקר מהשומן. הוא החלק השימושי ביותר בחלב. מייצרים ממנו כמעט הכל - חמאה, כמובן, מכילה 81% שומן. או קוטג׳, שמכיל חמישה אחוזי שומן, או שמנת מתוקה בקרטון שמכילה 38%. מעדנים? גבינות שמנת? הרשימה היא אינסופית. לכן, המחלבות רוצות כמה שיותר שומן. אבל בחלב יש רק 40% שומן, וזה מה יש. זה לא שאפשר לייצר חלב עם 100% שומן, זה מגיע מבעל חיים, זה לא עניין של לסובב כפתור. 

כשתנובה או שטראוס או טרה מפרידות את השומן מהחלב ומייצרות ממנו את כל המוצרים היקרים והנחשקים האלה, נשאר המון חלב רזה. 60% מחומר הגלם שהיה לנו בהתחלה, כן? ליטרים על גבי ליטרים של חלב רזה. וחלב, יש לו עניין: הוא מתקלקל מאוד מהר. מה עושים? 

המצב הזה מכניס את הרפתנים לבעיה. בגלל שתנובה או כל מחלבה אחרת קונה מהם רק את השומן, ולא את כל הליטר חלב, הם תקועים עם עודפים של 60% חלב רזה על כל ליטר חלב. בעיה. במצב הזה, רפתנים רבים היו אומרים - ׳אין מצב שאני יכול להרוויח ככה, אני יוצא מהעסק׳. לוואקום הזה נכנסת מועצת החלב.

דנה: מועצת החלב היא כמו מועדון החברים של יצרני החלב, רק שזה מועדון חברים שהמעמד שלו אשכרה מוסדר בחוק, חוק משק החלב. הרפתנים משלמים למועצה סוג דמי חבר. 

המועצה משתמשת בכסף הזה בשביל לתת להם רשת ביטחון. עודפי חלב שהרפתנים לא מצליחים למכור, היא קונה. את העודפים שהיא קנתה המועצה שולחת לתנובה, ותנובה מייבשת את החלב הרזה והופכת אותו לאבקת חלב. מה עושים עם זה? מועצת החלב מנסה למכור את אבקת החלב לכל מיני חברות - לחברות ממתקים כמו עלית ולחברות שמייצרות מזון לבעלי חיים, ולפעמים לפעמים המועצה מצליחה למכור גם בחוצלארץ, למי שמחפשים אבקת חלב כשרה. 

אבל איך שלא נהפוך את זה, לאבקות החלב יש ביקוש מוגבל, ולשומן יש ביקוש שרק הולך ועולה משנה לשנה. ובכל זאת, בלי למכור את אבקת החלב או את החלב הרזה, כל הייצור נעשה מאוד לא משתלם עבור הרפתנים. 

שאול: בשנה טובה, שבה שוק החלב מאוזן, המחלבות אמורות להישאר עם 3,500 עד 4,000 טון של אבקת חלב. בסוף 2018, בגלל הביקוש הגדול לשומן חלב, מועצת החלב הגיע למצב שהיא הייתה צריכה למכור 9000 טון אבקת חלב שהצטברה מייבוש עודפי החלב. 

דנה: הם לא הצליחו למכור כמות כזאת של אבקת חלב, ונשארו עם כמות מטורפת של עודפים. בנובמבר 2018, הרפתנים הבינו שהם לא יצליחו להתמודד עם עוד שנה של עודף באבקת חלב, ולכן הם התחילו להקטין את הייצור. כן, הם שחטו פרות כדי לייצר פחות.

מבחינת תנובה, זה לא היה כל כך נוח. חלב מייצרים בחורף, כי בקיץ לפרות חם והחלב שלהן פחות שמן. לכן נובמבר הוא בדרך כלל החודש שבו מלאי שומן החלב מתאושש אחרי הקיץ ומתחילים למלא את המחסנים בחמאה. וב-2018, נובמבר היה בדיוק החודש שבו היצרנים לא עמדו בביקוש. במקום לפתוח את השנה במלאי של חמאה ולספק את השוק - בינואר 19 מדפי החמאה בסופרים התחילו להתרוקן.

3. טרה מחליטה להיעלם

דנה: בנוסף לכל הבלאגן הזה עם תנובה והרפתנים, קרה עוד משהו. במהלך 2018 המחלבה הנוספת שמייצרת חמאה בישראל - טרה - פשוט היפסיקה לעשות את זה. ואנחנו לא מדברים על איזו חבילת חמאה אחת או שתיים, אלא על 118 אלף טון שנעלמו פתאום מהשוק הביתי. בטרה אומרים שהם לא היפסיקו לייצר חמאה אלא עברו למכור אותה בשווקים אחרים, כמו למשל לגורמים בשוק המוסדי: לבתי החולים, למוסדות החינוך, לצה"ל, אתם יודעים. למוסדות.

וכך, אחרי שלוש שנים שהיצע החמאה בישראל פיגר אחרי הביקוש בקטנה, מתישהו במהלך השנה שעברה הבאר התרוקנה לגמרי. דווקא כשתנובה האמינה שהיא רואה את הסוף המחסור נעשה ממש, אבל ממש מורגש. 

שאול: כדי להבין למה טרה הפסיקה לייצר חמאה, צריך לקחת רגע ולהבין איך בנוי שוק החלב בישראל. 

שוק החלב הישראלי הוא שוק מאוד מאוד מאוד ריכוזי. בישראל יש שלוש יצרניות מוצרי חלב מרכזיות: תנובה, שטראוס וטרה. מתוכן, רק שתיים מייצרות חמאה - תנובה וטרה (שטראוס מייבאת חמאה). ומתוכן, תנובה אחראית ליותר מ-90% מהחמאה המיוצרת בישראל היום.

מהסיבה הזו בדיוק, מחיר החמאה נמצא בפיקוח ממשלתי, כלומר שהממשלה קובעת לתנובה וליתר השחקניות בשוק הזה מה יהיה המחיר המקסימלי שבו ניתן יהיה למכור חמאה. ולא רק חמאה, כל מיני מוצרי צריכה בסיסיים. הרציונל מאחורי פיקוח המחירים הזה הוא כזה: מאחר שמדובר במוצר צריכה בסיסי ולא במוצר מותרות, יש חשש די הגיוני שעם מונופול כל כך חזק, המחירים עלולים לקפוץ מבלי שלצרכנים תהיה אלטרנטיבה אמיתית. בפרק 10 של חיות כיס, ״מחפשים את סוארי״, צללנו לעומק נוסחת הפיקוח על המחירים ודיברנו בהרחבה על החסרונות בשיטה הזו, אז אם בא לכם להרחיב כדאי לכם להאזין לו.

בתחילת 2018, ועדת המחירים שקובעת מה יהיו המחירים של המוצרים שנמצאים בפיקוח, המליצה לשרי האוצר והחקלאות להעלות את מחיר מוצרי החלב שבפיקוח בשיעור של 3.4%.

דנה: המילה ״המליצה״ היא מילה קצת מטעה בסיפור הזה. ועדת המחירים היא ועדה של פקידים. אחת לכמה זמן היא בוחנת את השינוי במרכיבי העלות של מוצרים מסוימים - כמו חמאה - ובעצם מחשבת את המחיר שאמור להיות המחיר החדש של אותו מוצר. במקרה של החמאה ושל מוצרי חלב אחרים, כל מיני דברים התייקרו. דברים כמו המחיר שבו המחלבות קונות את החלב מהרפתנים, ועלות העבודה. השינויים האלה חייבו לייקר את מחירי מוצרי החלב שבפיקוח, כפי שהמליצה הוועדה לשרים.

שר החקלאות אורי אריאל חתם על צו העלאת המחירים, אבל שר האוצר משה כחלון סירב. זה נוגד את הטיקט שלו של יוקר המחיה, אז זה לא התאים לו.

הסיפור נגרר ונגרר, ובשלב מסוים תנובה עתרה לבג״ץ, ואחרי הרבה מאוד זמן, כולל זמן שבו כחלון חויב לחתום על הצו ובכל זאת לא עשה זאת, בסוף מאי השנה, תוך שהוא מביע את מחאתו על כך שבג״ץ כופף את ידו, שר האוצר כחלון חתם על הצו, והמחירים עלו. 3.94 שקלים ל-100 גרם חמאה במקום 3.80. עליה של 14 אגורות.

שאול: אבל עד אז, לאורך שנה שלמה ויותר, מחיר החמאה היה נמוך ממה שוועדת המחירים עצמה קבעה שהוא צריך להיות. והשנה הזאת שברה את טרה. בזמן שהיא משתמשת בשומן היקר כדי להכין חמאה ולמכור אותה במחיר מפוקח, היא יכולה לייצר מוצרי מזון אחרים. יוגורטים, למשל, או גבינות שמנות, או מוצרים אחרים שלא נמצאים בפיקוח מחירים ואפשר לעשות עליהם רווח גדול יותר.

אף אחד מהחברה לא הסכים לדבר איתנו לציטוט, אבל מאחורי הקלעים, נראה שנמאס להם לחכות שמחירי החמאה בסופר יעלו - הם עזבו את הסופרים, ועברו לתחום המוסדי.

4. נייבא!

שאול: לכאורה, אפשר היה לסגור את המחסור הזה, את הפער בין ההיצע לביקוש, באופן די פשוט - לייבא חמאה מחו״ל. רק שמסתבר שזה לא עד כדי כך פשוט.

תיאורטית, כל מי שרוצה, ועומד בכללים של משרד הבריאות וכו׳, יכול לייבא חמאה לישראל. זה רק יהיה לו מאוד לא משתלם כי על כל קילו חמאה שהוא ייבא, הוא יצטרך לשלם מכס, מה שנקרא מכסי מגן, של 140%-160%, כלומר יותר מלהכפיל את מחיר החמאה. במצב כזה, איך בדיוק הוא יוכל להתחרות בחמאה המקומית של תנובה?

דנה: המכס הזה הוא לא מקרי, הממשלה שמה אותו שם בדיוק בשביל להפוך את ייבוא החמאה ללא משתלם, בשביל להגן על החקלאים הישראלים. א-מה-מה, ברגע שנוצר מחסור חמור בחמאה והייצור הישראלי לא מצליח להדביק את הביקוש, אין שום סיבה להגן על החקלאים ואפשר לאפשר ייבוא חמאה בלי מכס. לכן, כשנוצר מחסור, הממשלה מחלקת מכסות ייבוא ללא מכס. וזה בדיוק מה שהממשלה עשתה גם בסיפור הזה של החמאה. או ליתר דיוק, ניסתה לעשות, אבל קצת מאוחר.

במחלבות ידעו כבר בסוף 2018 שהמחסור עומד לבוא, אבל בממשלה לא זזו. חרף בקשות מצד תנובה להגביר את הייבוא, ולהגדיל את המכסה של החמאה שאפשר לייבא ללא מכס, זה לקח לממשלה עד אפריל להתעשת, עד חג הפסח. אז, כשכבר היה ברור שהמחסור בחמאה הוא לא סתם תלונה של צרכנים מפונקים אלא משהו אמיתי, רק אז הממשלה החליטה להגדיל את ייבוא החמאה לישראל ללא מכס ב-3,000 טון נוספים. 

רק שהמחסור בחמאה הוא לא רק בעיה שלנו. 

5. בעיה עולמית

דנה: סימן האזהרה הראשון הגיע בערב חג המולד של 2011, בנורבגיה. 

דנה: ערב חג המולד גילו הנורבגים שאין להם יותר חמאה. ברצינות, על המדפים בסופר לא נשאר כלום, אפילו לא קמצוץ. וזה חבל, כי את מאכל חג המולד הנורבגי המסורתי - Serinakaker - שזה בעצם עוגיות חמאה כאלה חמודות, פשוט לא ניתן להכין בלי חמאה, כי, ובכן, אלה עוגיות חמאה!

בנורבגיה פשטה פאניקה. פאניקת חמאה - smor panikk, בנורבגית. היכן שאפשר עוד היה למצוא קצת חמאה, המחירים היו לא נורמליים. חמישים דולר לחבילת חמאה קטנה של 250 גרם, ואפילו יותר. אתם צריכים ממש ממש ממש לאהוב את עוגיות חג המולד שלכם בשביל להיות מוכנים לשלם כל כך הרבה עבור חמאה.

המשבר הזה בנורבגיה נולד כתוצאה ממפגש בין כמה כוחות. שורש הבעיה היה בשינויי האקלים. הקיץ ההוא בנורבגיה היה גשום במיוחד, ותנובת הפרות היתה דלה מבעבר. לכן היצע החלב היה קטן יותר, מה שהיקטין את היכולת לייצר חמאה.

מצד שני, צד הביקוש, הנורבגים התחילו להחליף את התפריט שלהם. הם עברו לאכול מזון עתיר שומן, והביקוש לחמאה עלה ועלה. וכשהעלייה בביקוש פגשה את הירידה בהיצע, נוצר מחסור. היה אפשר לגשר על המחסור הזה אילו היה ניתן לייבא חמאה מחו״ל. אבל נורבגיה, כמו ישראל, מנסה להגן על החקלאים שלה ולכן היא מטילה מכס גבוה מאוד על חלב ומוצרי חלב מיובאים מחו״ל, עד שהיא הופכת את היבוא ללא כדאי. 90% מהחמאה שנמכרת בנורבגיה מיוצרת בנורבגיה. 

וכך, המחסור בחמאה בנורבגיה תפס את הממשלה בלתי מוכנה, ופאניקת החמאה הגדולה השתוללה.

שאול: הסיפור הזה היה יכול להישמע אנקדוטלי, אבל הוא לא, והוא לא מוגבל רק למדינות כמו נורבגיה וישראל שבהן שוק החלב מתוכנן מאוד. המחסור בחמאה היכה מאז בשתי מדינות נוספות, באוסטרליה ובצרפת. בשתיהן זה קרה במהלך סתיו-חורף 2017. 

בשנה שקדמה לה, 2016, הפרות הפיקו פחות חלב בגלל שינויי האקלים. וכשיש פחות חלב, יש פחות חמאה. וגם במקרים האלה, הירידה בהיצע פגשה עלייה בביקוש, ועוד כל מיני דברים כמו מלחמות בין סופרמרקטים ליצרני החלב שהסלימו את המשבר. בחודשים מסוימים, בין שליש למחצית מהסופרמרקטים לא מכרו חמאה בכלל. בצרפת, המדינה שצורכת יותר חמאה פר נפש מכל מדינה אחרת בעולם. 

בלגאן.

דנה: סיפרנו לכם על נורבגיה וצרפת ואוסטרליה בשביל להמחיש משהו שקורה בשוק החמאה העולמי   - יש דבר כזה! - בשנים האחרונות המחיר עולה, והרבה. 

לפי מועצת החלב, מחיר החמאה בשוק מוצרי החלב העולמי עלה בשלושים אחוזים בשלוש השנים האחרונות. במהלך 2019 העליה הזו התמתנה קצת, וכעת טון חמאה עולה בערך 4,000 דולר, ועדיין זה מחיר גבוה יותר בהשוואה ללפני כמה שנים. 

אז גם אחרי שהממשלה החליטה באפריל לאפשר לייבא לישראל 3,000 טון חמאה בלי מכס, והיבואנים יצאו לשוק החמאה העולמי מלאי רצון לשופינג חמאתי, הם גילו שהמחירים יותר גבוהים ממה שהם צפו. וזה היה רק חלק מהבעיה. 

שאול: שבוע אחרי שהמכרז לייבוא חמאה יצא לדרך, משרד הכלכלה עצר אותו, ושינה בו משהו מאוד בסיסי. הדבר הזה היה - המחיר שיבואני החמאה יוכלו להציע במכרז. הוא קבע שהמחיר המקסימלי שיבואני החמאה יוכלו להציע במכרז יהיה… המחיר המפוקח של הממשלה על החמאה שמיוצרת בישראל! נניח שאני יבואן ואני רואה שיש מחסור בחמאה, ושמשרד הכלכלה פתח מכסות לייבוא חמאה בלי מכס, ואני אומר, יאללה, הזדמנות, אני אייבא חמאה ואמכור אותה. אבל בכמה אני יכול למכור? לפי משרד הכלכלה - רק במחיר המפוקח של 3.94 שקלים או פחות מזה.

דנה: תחשבו רגע מה זה אומר. החמאה בעולם כרגע גם ככה יקרה, כי כמו שאמרנו, יש פחות היצע. עכשיו היבואנים צריכים לקנות את החמאה היקרה הזאת, להעביר אותה תהליך כשרות, להוביל אותה לפה בקירור, ואז למכור אותה לצרכן בישראל ב-3.94 שקלים. וזה פשוט לא משתלם. וגם מי שעושים את זה, עושים את זה במחירי הפסד. 

שאול: במשרד הכלכלה הסבירו לנו שהם עשו את זה כדי להגן עלינו, הצרכנים. הסיבה שיש מכס גבוה כל כך על חמאה בישראל היא כדי שאנחנו לא נשלם על חמאה מחיר גבוה. אז אם הם יסירו את המכס, יאפשרו ליבואנים לייבא בזול, ואז למכור ביוקר - מי שנהנה מההטבה הם לא הצרכנים, אלא היבואנים, וזו לא היתה הכוונה. אם היבואנים רוצים למכור חמאה ביוקר, הם יכולים תמיד לייבא ולשלם את המכס של 140-160%, ולגבות איזה מחיר שהם רוצים, ומי שרוצה ישלם.

שאול: בקיצור, בשורה התחתונה, הממשלה ניסתה לסגור את הפער בין ההיצע לביקוש על ידי הסרת החסמים שמונעים ייבוא, אבל אז הטילה חסמים אחרים על הייבוא הזה, והתוצאה - הפער בין הביקוש להיצע לא נסגר, וחמאה אין.

 4. סיום

דנה: עכשיו בואו נעשה ניסוי. מה היה קורה לו מחר בבוקר המדינה היתה מחליטה להפסיק להתערב בשוק החלב בישראל ומסירה את החסמים שהיא כופה על השוק הזה. מחירים מפוקחים, מכסים, מכסות, הכל נעלם. מה היה קורה? האם המחסור בחמאה היה נפתר?

שאול: מאחר ששוק מוצרי החלב בישראל הוא מאוד מאוד ריכוזי, והכוח של תנובה מאוד חזק, יש סיכוי לא רע שלפחות בטווח הקצר תנובה היתה תופסת את מקומה של המדינה, ומתכננת את השוק בעצמה.במצב כזה תנובה תשלוט שליטה מוחלטת בשוק החלב. היא תחליט מי ייצר מה, כמה, וכמה כל דבר יעלה בכל שלב בשרשרת הייצור.

תסריטים פחות קיצוניים, כאלה שבהם המדינה ממשיכה לתכנן את השוק אבל טיפה מסירה את המגבלות שלה, יכולים בסופו של דבר להביא לכך שתהיה יותר חמאה על המדפים, בעיקר חמאה מיובאת, אבל במחיר יותר גבוה. האם המצב הזה טוב יותר לצכנים? לא יודע, אני מניח שזה תלוי עד כמה אתם אוהבים חמאה.

אבל, אפשר לחשוב על תסריט אחר. תסריט שבו המדינה מסירה חלקית את ידיה מהשוק הזה. מה יקרה, למשל, אם המדינה פשוט תסיר את מכסי המגן על החמאה? רק על החמאה, לא על גבינות ומוצרים אחרים - רק חמאה. שבכל רגע נתון כל יבואן שירצה - משופרסל ועד ויליפוד - יוכל לייבא חמאה. חמאה שתתחרה במונפול החמאה של תנובה, באיזה מחיר שהיבואנים ימצאו לנכון לתמחר אותה.

האם המחסור בחמאה ייפתר? קרוב לוודאי שכן, תוך זמן לא רב. אבל מחיר החמאה הזו, המיובאת, יהיה גבוה, כנראה הרבה יותר גבוה מ-3.94, המחיר של החמאה המפוקחת. מעבר לכך שתנובה תתנגד לזה, האם במצב הזה הצרכנים ירוויחו?

מה שסביר להניח שיקרה במצב הזה הוא הדבר הבא. על המדף בסופר יהיו שני מוצרים. שניהם יהיו חמאה. שניהם יהיו ככל הנראה דומים אחד לשני מבחינת האיכות. אבל אחד מהם, החמאה הישראלית של תנובה, תעלה 3.94 שקלים, המחיר המפוקח. והאחר יהיה במחיר של השוק החופשי. תנובה תייצר כמה חמאה שהיא תחליט שמשתלם לה לייצר, ואת שאר המחסור תשלים החמאה היקרה. ואז מי יקבל את המוצר הזול יותר? פשוט מי שיגיע לסופר ראשון. קשה להגיד שזה פתרון אידיאלי.

 בהנחה שהחמאה המיובאת הזו לא תהיה חמאת פרמיום, אלא סתם חמאה פשוטה, מי שיגיע ראשון לסופר ויקח את החמאה הזולה יותר ירוויח, ומי שיגיע אחרון, יידפק. קשה להגיד שזה פתרון אידאלי.

המדינה יכולה להחליט על משהו אחר. ובנוסף - היא מוציאה את החמאה מרשימת המוצרים שנמצאים בפיקוח מחירים. שהשוק ייקבע כמה צריכה לעלות חבילה של 100 גרם חמאה.

במצב כזה, מאחר שתנובה היא מונופול בחמאה, היא תוכל בקלות להעלות מחירים מבלי שהצרכנים יוכלו להתנגד. 

יכול להיות שזה לא ילך לה כל כך בקלות, כיוון שמי שבסופו של דבר מעלה את המחיר לצרכן זו לא תנובה, אלא רשתות השיווק. שופרסל ורמי לוי והרשתות האחרות כבר עברו כמה מחאות צרכנים בחיים שלהן, והם לא ירצו להסתבך עם העלאת מחירים אגרסיבית, אז הן יתמקחו עם תנובה ויאיימו עליה בייבוא וימתנו קצת את עליית המחירים.

אבל, בגלל שמי שצריך להעלות את המחירים בפועל הן רשתות השיווק - שופרסל, רמי לוי וכו׳ - והן לא ממש רוצות לעשות את זה כי הן לא רוצות את מחאת החמאה על הראש שלהן, הן יוכלו לשחוק קצת את הכוח של תנובה ומעט למתן את עליית המחירים. בפרט אם הן יוכלו לאיים על תנובה בכל רגע נתון שאם היא תעלה את המחירים, הן פשוט ייבאו חמאה מתחרה במחיר זול יותר.

במצב כזה, ייתכן מאוד שהמחסור בחמאה ייפתר, אבל עדיין סביר להניח שמחיר החמאה יהיה גבוה יותר, והפעם לכולם. האם המצב הזה טוב יותר מהמצב הנוכחי, שבו החמאה זולה אבל קשה להשגה? אני לא יודע. תלוי עד כמה אתם אוהבים חמאה, אני מניח.

דנה: בכל מקרה, אנחנו עוד לא שם, ואפילו לא קרובים לשם. יש כוחות פוליטיים חזקים מאוד שמחזיקים את כל המכסים האלה במקומם, ואת פיקוח המחירים במקומו. זה לא שמישהו בממשלה שוקל לבטל אותם, ולא, משה פייגלין, אתה עדיין לא חלק מהממשלה.

ובכל מקרה, אפילו אם הממשלה היתה מתהפכת על הראש והופכת את שוק החלב הישראלי לקפיטליסטי ביותר במערב, נדמה שיש כאן משהו גדול יותר. 

כל משבר החמאה הזה הוא עוד הבהוב של משבר האקלים הגלובלי. זה משבר כל כך גדול שאנחנו מתקשים לעיתים לזהות את המופעים שלו בחיי היומיום, אבל זה ללא ספק אחד מהם. לולא שינויי האקלים, הפרות, הצרפתיות, והנורבגיות והאוסטרליות, היו ממשיכות להניב חלב ושומן חלב כרגיל, והמחסור העולמי לא היה נוצר. לפחות לא בחלקו. זאת המשמעות של משבר האקלים -  יש כוחות שהם פשוט יותר חזקים מרגולטור כזה או אחר. 

בינתיים המחסור הזה עוד איתנו, והביקוש לחמאה ולמוצרי חלב שמנים רק עולה. לפי ההערכות המחלבות איתן דיברנו, אם הממשלה לא תפתח כעת עוד מכסות ייבוא, והרבה, ובמחיר גבוה יותר, המחסור בחמאה לא צפוי להיעלם ב-2019, ולמעשה - תחזיקו חזק - עלול להימשך עמוק לתוך 2020.

*

דנה: זה היה פרק נוסף בסדרה שלנו ״חיות ביס״, סדרה על אוכל, כלכלה, ואני מתפתה להגיד שאר ירקות אבל אני אתעלה על עצמי ולא אגיד. פרקים קודמים בסדרה עסקו בטחינה, באיך הצבא האמריקני משפיע על מה שאתם אוכלים, ועל החיים כבצל. כולם זמינים לכם באתר כאן, ובאפליקציות הפודקאסטים החביבות עליכם, יחד עם שאר הפרקים של חיות כיס.

שאול: הפיק וערך את הפרק הזה העורך והמפיק שלנו רום אטיק, על הסאונד היה אסף רפפורט. במערכת חיות כיס חברה גם צליל אברהם. הפרק הזה התחיל משאלות של חברי קבוצת הפייסבוק שלנו, מה שמוכיח שכדאי להיות חבר בקבוצה. היכנסו עכשיו לפייסבוק וחפשו אותנו.

דנה: תודה רבה שאול אמסטרדמסקי,

שאול: תודה רבה דנה פרנק, 

דנה: ותודה רבה לכם שהאזנתם.