בשנת 1977 פינק פלויד כבר היו אחת הלהקות הגדולות והרווחיות בעולם, מה שעמד בסתירה מול ההצהרה האנטי קפיטליסטית של האלבום Animals. בעקבות האלבום, הלהקה יצאה למסע ההופעות In the Flesh ומצאה את עצמה באצטדיוני ענק. אלא שפינק פלויד העדיפו תמיד הופעות קטנות יותר ואינטימיות. הם הרגישו שהם מאבדים קשר עם כל הקהל שנמצא אחרי השורות הראשונות. התחושה של חברי הלהקה ובעיקר של רוג'ר ווטרס הייתה שהם מאבדים כל ערך אמנותי, שהמהות של ההופעות היא כסף בלבד ושחומה וירטואלית הולכת ונבנית ביניהם לבין הקהל.

ההופעה האחרונה בסיבוב ההופעות המתיש התקיימה בשישה ביולי 1977 באצטדיון אולימפיק במונטריאול. 80 אלף איש הגיעו למקום, חלקם חיכו שם כמה שעות קודם לכן והאווירה הייתה קשה ומתוחה. בקדמת הבמה התמקמה קבוצה קולנית שלא הפסיקה להציק ללהקה ולצעוק בקשות של שירים.

המתופף, ניק מייסון, מספר באוטוביוגרפיה שלו שללהקה לא הייתה דרך לדעת מה קורה בכל האצטדיון. מבחינתם החבורה הקולנית הזו שיקפה את הלך הרוח ולכן הם הסיקו שהמצב רע והקהל לא מרוצה. מרוב צעקות וזיקוקים שאנשים הבריחו לאצטדיון הלהקה בקושי שמעה את עצמה והתקשתה לנגן כראוי. עד כדי כך שבסופה דיוויד גילמור סירב לעלות להדרן. באמצע ההופעה, מישהו מאותה חבורה בקדמת הבמה, צעק לעבר ווטרס "Careful with that ax, roger". זה היה הקש ששבר את גב הגמל וגרם לווטרס לאבד את זה ופשוט לירוק על הבחור.

התקרית הזו זעזעה את רוג'ר ווטרס קשות. אחריה הכה בו לראשונה הרעיון למופע שבו הקהל מנותק לא רק מנטלית מהלהקה - אלא גם פיזית. כך נולד במוחו אלבום קונספט חדש שילווה בסרט ובמסע הופעות תיאטרלי שבו בכל הופעה תבנה חומה בין הקהל ללהקה. אלבום שיעסוק בניכור של היוצר מהקהל עם אמירה נוקבת על האופן שבו האדם מאבד את התמימות ובונה מגננות אחרי שהחיים פוגעים בו שוב ושוב עד שהוא הופך אפטי ומנוכר או בקיצור Comfortably Numb.

האלבום יצא ב-30 בנובמבר 1979, השבוע לפני 40 שנה וזכה להצלחה גדולה. אבל אותו אלבום על ניכור היה גם האלבום שהרחיב את הניכור בתוך פינק פלויד. ווטרס השתלט על תהליך היצירה, חברי הלהקה כמעט לא תרמו לאלבום והקלידן ריצ'ארד רייט אפילו פוטר מהלהקה תוך כדי העבודה עליו. האלבום, הסרט והמופע היו הצלחה גדולה שמהדהדת עד היום אבל כשהאבק של בניית החומה והפלתה שקע לא נותר דבר מפינק פלויד המקורית והקרע היה גדול מדי.

תומר מולוידזון חזר 40 שנה אחורה אל The Wall, אחד הפרויקטים השאפתניים והמגלומנים בהיסטוריה של המוזיקה.