לפני שאתם מאזינים לפרק הזה, כדאי מאוד להאזין לפרקים הקודמים בסדרה -

חיות כיס 95: הגירושים הכי מסובכים בעולם, חלק א'

חיות כיס 96: הגירושים הכי מסובכים בעולם, חלק ב'

חיות כיס - גרסת הטקסט

היי, אתם על חיות כיס, אני צליל אברהם. לפני שבועיים וחצי, ב-31 בינואר 2020, ב-23:00 בלילה זמן גריניץ', זה קרה

ITV NEWS: "(גונג) זה נעשה. אנחנו בחוץ. מחוץ לאיחוד האירופי. אז מה זה אומר…?"

בשידור החי ב-ITV ניוז הראו את בית ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 כשמוקרן עליו השעון שעל הביג בן. בסקיי ניוז העבירו את השידור החי למצוקי דובר הצופים אל תעלת למאנש, הנקודה בה מתחברת בריטניה לאירופה היבשתית. המצוקים המשיכו לעמוד באותו מקום שבו הם עומדים 300 מיליון שנה.

צליל: מה קרה באותו רגע?

פרופ' שרון פרדו: באופן פרדוקסלי לא הרבה. חוץ ממסיבת הפרידה שנייג'ל פרג' ארגן במרכז לונדון עם שירה היסטרית של גד סייב דה קווין, הרבה לא קורה. הכל נותר על כנו כאשר בפרק הזמן הזה יש אתגר אחד מרכזי. לאחר שהתגרשנו אנחנו צריכים להחליט על מה אנחנו עושים עם הילדים.

צליל: אז השבוע בחיות כיס - פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי, היום שאחרי. ועל זה נדבר עם כוכב הפרקים הקודמים שלנו ומי שהמשיך לעדכן אותי בשוטף כל השנה, פרופ' שרון פרדו מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באונ' בן גוריון בנגב, וחוקר בכיר במרכז סימון וייל ללימודים אירופיים.
ולפני שאנחנו מתחילים, עוד משהו קטן: אם יש לכם ילדים קטנים ואתם שומעים איתם חיות כיס באוטו, אז זה בסדר גמור. אבל אם לא שמעתם את שני הפרקים הקודמים שלנו על ברקזיט, הגירושים הכי מסובכים בעולם חלק א' וחלק ב', פרקים 95 ו-96 של חיות כיס, אין לכם צ'אנס להבין מה קורה פה, אלא אם כן אתם צירים באיחוד האירופי או משהו. לכו, תאזינו לפרקים ההם, תחזרו אלינו. ואם כן הקשבתם להם - הנה תזכורת קטנה.

בריטניה הצטרפה לאיחוד האירופי בשנת 1973 באמביוולנטיות ובלב כבד. הממלכה העתיקה שניצחה את הנאצים ראתה את עצמה כמעצמה ולא כאחת מעשרות חברות שוות בברית. 

מרגרט תאצ'ר: "אירופה תהיה חזקה יותר כיוון שיש בה את צרפת כצרפת, ספרד כספרד, בריטניה כבריטניה"

היתרונות הכלכליים של שוק אירופי אחיד ומעבר חופשי של סחורות, אנשים וכסף בכל אירופה שכנעו אותה לבסוף. אבל היא נותרה תמיד אמביוולנטית לגבי זה, ועם רגל אחת בחוץ. לאחר עשרות שנים של מאבקים עעפנימיים, ב-21 ביוני 2016, התקבלה במשאל עם החלטה מפתיעה, לעזוב את האיחוד האירופי.

חדשות ה-bbc: "הבריטים אמרו את דברם והתשובה היא - אנחנו בחוץ".

אבל איך עוזבים את האיחוד האירופי? אף חיה לא ידעה. אף מדינה אחרת לא עשתה זאת בעבר, ולא היה פרוטוקול. הכלכלה והמשפט הבריטים היו כרוכים כצמות האירופית. משא ומתן על הפרישה היה פרויקט בירוקרטי ופוליטי סבוך מאוד. והמוקש הגדול ביותר היה צפון אירלנד.

צפון אירלנד הוא חבל ארץ השייך לבריטניה וחיות בו שתי קבוצות: פרוטסטנטים המזדהים ברובם כבריטים, וקתולים המזדהים ברובם כאירים. כל קבוצה רוצה שחבל הארץ ישתייך למדינה שאיתה היא מזדהה. חבל הארץ נקרע בסכסוך מדמם בין שתי הקבוצות במשך עשרות שנים, עד שבשנת 1998 נחתם הסכם שלום. לפי ההסכם, צפון אירלנד היא בריטית - אבל הגבול בינה לבין אירלנד פתוח, וכל אירי יכול לעבור בין המדינות כרצונו.

אבל עכשיו יש בעיה: אירלנד היא חברה באיחוד האירופי ובריטניה רוצה לפרוש. כדי שבריטניה תוכל להיפרד מהאיחוד האירופי יהיה עליה לסגור את הגבול הזה, כדי שתוכל לפקח על מעבר סחורות, אנשים וכסף. וסגירת הגבול היא הפרה של הסכם השלום יקר הערך.

פרופ' גיא ביינר: הרפובליקה של אירלנד דורשת שהגבול בין אירלנד לצפון אירלנד יאפשר את המשך קיום ההסכם על כל הסעיפים שלו".

מה עושים? פתרון אפשרי אחד היה: להשאיר את הגבול פתוח ולקבוע מכסים אחידים בין האיחוד האירופי לצפון אירלנד, ככה שבפועל - צפון אירלנד תישאר חברה באיחוד האירופי. רק במעבר מצפון אירלנד לשאר חלקי בריטניה יהיה גבול. אבל לפתרון הזה לא הסכימו אותם צפון אירים פרוטסטנטים, שרואים את עצמם בריטים לכל דבר. המשמעות היתה מבחינתם שבריטניה נפרדת מהם, ומחלקת את הממלכה המאוחדת. ובלי הסכמה שלהם, לא יכלה ראש ממשלת בריטניה להעביר את ההסכם בפרלמנט.
תרזה מיי הציעה פתרון אחר - לא רק צפון אירלנד, אלא בריטניה כולה, תישאר בשוק האירופי האחיד ובאיחוד המכסים, ובעצם לא יהיה גבול קשיח בינה לבין האיחוד האירופי. אבל זה אומר שהברקזיט יהיה בעיקר על הנייר.

שרון פרדו: "אין באמת ברקזיט!"

גם את ההסכם הזה היא לא הצליחה לאשר בפרלמנט.

אז מה קרה מאז?
תרזה מיי לא הצליחה לאשר את הסכם הברקזיט בפרלמנט הבריטי גם בפעם השלישית. ב-24 במאי 201, לבושה בחליפה אדומה, ונראית מבוגרת בהרבה משנראתה שנה קודם לכן, היא היא יצאה לנאום מחוץ לבית ברחוב דאונינג.
תרזה מיי: "אני מודיעה על התפטרותי"

והמפלגה השמרנית בחרה ראש ממשלה חדש.

בוריס ג'ונסון: "אחרי צהריים טובים. נפגשתי עכשיו עם הוד מלכותה שביקשה ממני להקים ממשלה, ואני הסכמתי".

צליל: "תרזה מיי בעצם התפטרה אחרי שהיא לא הצליח להעביר את שלה בפרלמנט, והמפלגה השמרנית בחרה מקרבה את בוריס ג'ונסון המכונה בו ג'ו בעל הלוק הטראמפי למדי".
שרון: "וההתנהלות הטראמפית והפוליטיקה הטראמפית".
צליל: "מנהיג ברוח הזמן".
שרון: "לחלוטין".

צליל: אבל גם לו זה לא הלך כל כך בקלות.

שרון: "יום לאחר מכן הוא מתמנה לראש ממשלת בריטניה ויורש פרלמנט מפולג לחלוטין שאין לו בו רוב והוא מפסיד הצבעה אחר הצבעה. הוא אמר שהוא יעשה מו"מ על הסכם חדש. הדבר המרתק הוא שכולם אמרו - בריסל לא תסכים. ולבריסל לא היה עניים לשאת ולתת עם ר"מ שאין לו רוב בפרלמנט. כלומר כל הסדר שנגיע איתך עליו הרי שאין לך רוב בפרלמנט להעביר אותו. מכאן שמה שלא נישא וניתן איתך, הרי שבסופו של דבר יירד לטמיון".

צליל: "אז איך הוא יצא מזה?"

שרון: "ולכן מה שהוא רוצה לעשות כל העת הוא לצאת לבחירות".

צליל: לג'ונסון היתה תכנית: הצפון אירים לא נותנים לו להעביר את ההסכם? אין בעיה, הוא יילך לעוד בחירות ויגיע לרוב בלעדיהם. אבל גם זה לא הלך בהתחלה כל כך בקלות.

שרון: "אלא שמפלגת הלייבור בראשותו של ג'רמי קורבין אומרת לא, אנחנו לא ניתן לך לצאת לבחירות כל עוד לא תתחייב בפנינו שאתה מבקש קודם כל הארכה, 2, אתה לא שולל את האופציה של נו דיל. ובעצם הוא היה ממולכד בתוך סיטואציה שבה הוא בגדול לא שולל את האופציה של נו דיל, שתיים - הוא מסרב לבקש הארכה מבריסל. מכאן שהוא לא מצליח לקבל את רצונו".

צליל: ב-20 באוקטובר 2019 קבע הפרלמנט הבריטי שג'ונסון חייב לבקש מהאיחוד האירופי דחייה נוספת לפני שהוא מציג הסכם נוסף לפרלמנט. ואז קרה דבר מדהים.

שרון: אז בעצם הפרלמנט הבריטי מעביר חוק שדורש מבוריס ג'ונסון לבקש הארכה מבריסל. בוריס ג'ונסון אומר, אני איתן בדעתי שאני לא אעביר מכתב שכזה, אני מעדיף להימצא בשוחה מת מאשר להעביר דרישה לבריסל - "האריכו את מועד היציאה".

צליל: רגע. הפרלמנט אומר לו בעצם - "אתה קודם תשיג אישור להארכה ואחר כך אנחנו נצביע על ההסכם שלך".

שרון: "אחר כך אנחנו נדון בהסכם שלך. קודם תשיג הארכה. הוא לא רוצה ללכת לבריסל לבקש. 

צליל: למה, זה עניין של אגו?

 שרון: לחלוטין. אגב, יש פה גם עניין נוסף. התחושה שלו היתה שככל שהוא יתקרב למועד הוא יקבל דיל טוב יותר מבריסל. אני חושב שזה אולי החלק המרכזי. קודם כל יש עניין של יחסי ציבור וכו'. אבל מעל לכל התחושה שלו היתה שהיה ואני אגיע לדקה ה-99 זה יהיה הרגע שבו בריסל תיתן לי דיל טוב יותר.

ובאמת, ב-17 באוקטובר, אנחנו פחות משבועיים לפני מועד הפרישה הצפוי, אז באמת בוריס ג'ונסון מצליח להגיע להסדר שכזה.

צליל: אז הפרלמנט אומר לו, קודם תבקש הארכה, ואז הוא שולח את שני המכתבים

שרון: בדיוק. מכתב אחד בעצם אומר, "אני על פי החוק מבקש הארכה למועד הפרישה של הממלכה המאוחדת". מכתב שני - "אני לא מתכוון ואני מבקש מכם שלא לאשר הארכה שכזאת".

צליל: זה כאילו ד"ר בוריס ומר ג'ונסון.

שרון: לחלוטין.

צליל: החוק אומר שעליי לבקש הארכה אבל אל תאשרו לי בבקשה.

צליל: בסופו של דבר הבקשה הלא מאוד כנה של ג'ונסון התקבלה על ידי האיחוד האירופי. הפרישה נדחתה שוב, ל-31 בינואר 2020.

ואז בוריס ג'ונסון הולך לבחירות -

שרון: ומנצח ברוב שלא נראה מאז המחצית הראשונה של המאה ה-20. בוריס ג'ונסון כובש את בריטניה, כובש את לבבות הבריטים שאומרים בואו נגמור עם הסיוט הזה, שנקרא ברקזיט. הדבר המדהים הוא שהוא באמת זוכה בבחירות ברוב עצום בעיקר אגב במחוזות שבהם המפלגה הקונסרבטיבית לא זכתה עשרות שנים

צליל: איזה למשל?
שרון: מחוזות בצפון הממלכה, מחוזות ביורקשייר, מחוזות של כפרים, מקומות שעשרות שנים, דורות על גבי דורות, מצביעים למפלגת הלייבור והם הצביעו עבור הקונסרבטיבים.
צליל: אז אלה אותם אנשים שתרזה מיי דיברה עליהם, שהם קשי יום, פועלים בפריפריה שהרגישו שהדיל של הגלובליזציה משאיר אותם מאחור, שהעולם הולך ומתעשר והם לא רואים מזה כלום.
שרון: נכון. ואנחנו יכולים לתת דוגמה אפילו - דייגים,  דייגים בריטים שחלקם הגדול תומכי לייבור הצביעו בעד עזיבת הממלכה את האיחוד האירופי.
צליל: זה מזכיר את עובדי תעשיית הרכב והפלדה האמריקאית שהצביעו לטראמפ
שרון: חד משמעית.
צליל: מה שאני הבנתי זה שהציבור הבריטי כל כך תשוש מהדבר הזה שייתכן שמתחילה לחלחל שם ההבנה שההצבעה על ברקזיט נעשתה בלי שאנשים באמת הבינו על מה הם מצביעים ושלו הם היו מבינים מה המשמעות הם היו מצביעים להישאר באיחוד. אבל הבחירות האלה רומזות שלא. שהם אמרו יאללה, בואו נלך על זה.
שרון: אני חושב שהמחנה של להישאר הפיץ את זה.
צליל: גם אנחנו.
שרון: לא, נשענו על סקרים. המספרים בסקרים לא זזים. המספרים של 52-48 אחוז, זה לא משתנה.
צליל: קורבין התרסק שם ממש.
שרון: קורבין התרסק ואני חושב שזה לא הוא באופן אישי, מפלגת הלייבור התרסקה. שדים ושלדים רבים רדפו את מפלגת הלייבור, קודם הסוגיה של האנטישמיות. המפלגה לא הצליחה לנקות את עצמה. ג'רמי קורבין גינה באופן רפה ביותר את האנטישמיות בשורותיו. היתה תקלה גם נוספת של הגדרת האנטישמיות
צליל: זה מעסיק את הבוחר הבריטי?
שרון. לא, אבל זה אפשר לתקוף את קורבין על גזענות בשורותיו. הוא גמגם - ניצחתם, מה תעשו. הוא אמר - נלך למשאל עם. בעברו הוא היה אחד המתנגדים המשמעותיים ביותר לאיחוד האירופי. הוא נשען אל ידי איגודי העובדים חלקם מתנגדי הישארות, תומכי ברקזיט.
צליל: הוא טשטש עמדות
שרון: לחלוטין, לא היה לו סדר יום פוליטי ברור לגבי ברקזיט והבחירות האלה נסובו אך ורק סביב סוגיית הברקזיט
צליל: ב-9 בינואר, שלושה שבועות לפני תאריך הפרישה, הפרלמנט הבריטי אישר את הברקזיט. יש הסכם, מה יש בהסכם הזה?
שרון: ההסכם הזה הוא הסכם מרתק כי הוא במידה רבה תרמית גדולה. ההסכם הזה הוא בעצם 95 אחוז מההסכם של, הייתי אומר 99 אחוז, מההסכם של תרזה מיי שהפרלמנט הבריטי הצביע עליו 3 פעמים ואמר לא, לא, לא. פתאום הפרלמנט הבריטי אומר כן, כן, כן.
צליל: הסכם שאמרת עליו בשיחתנו הקודמת, אין באמת ברקזיט
שרון: אין באמת ברקזיט וצריך לומר שגם בהסכם המחודש, ותיכף נסביר את הפרטים הקטנים קצת יותר שלו, אין באמת את אותו ברקזיט שתומכי הברקזיט כמו נייג'ל פרג' רצו והתכוונו. אם אנחנו נחזור לפתרון הבקסטופ המפורסם בואו נזכור מהו הבקסטופ.
שרון: בואי נצייר את המפה: מצד ימין אנחנו רואים את הממלכה הלא מאוחדת, ואת סקוטלנד מביטה עלינו עם ליבה האמיץ.
צליל: מה שאנחנו חושבים עליו כשאנחנו חושבים על בריטניה. האי הזה
שרון: בדיוק. מצדה השמאלי שם במפה, של הממלכה הלא מאוחדת, צופה על סקוטלנד צפון אירלנד. מעבר למה שמכונה התעלה הצפונית אנחנו בים האירי. ואז הקצה של האי הנוסף זוהי צפון אירלנד. צפון אירלנד כולה היא חלק פיזית גאוגרפית מאירלנד. מה שאמרה תרזה מיי, הגבול, המכסים, מעטפת המכס, תעבור ממש בגבול הפיזי הגיאוגרפי שנמצא בין צפון אירלנד לאירלנד ואנחנו כיחידה אחת, צפון אירלנד, וויילס, סקוטלנד, אנגליה, כולנו בעצם בפתרון הבקסטופ, בפועל נותרים בתוך מרחב המכסים הזה. עם התמונה הזאת בראש בא בוריס ג'ונסון ואומר אני מזיז את הגבול לים. דהיינו רשמית וסימבולית צפון אירלנד נותרת בתוך מרחב המכסים הבריטי אלא שבפועל לא כך יהיה המצב. הגבול יהיה בים, דהיינו צפון אירלנד תיוותר בתוך מרחב המכסים המשותף עם הרפובליקה האירית ובפועל נשארת במרחב המכסים של האיחוד האירופי.
צליל: ואז קורה אותו מצב, שהבריטים תושבי צפון אירלנד מאוד לא רצו שבו אם בריטי מצפון אירלנד נוסע לתוך האי הבריטי הגדול הוא צריך לעבור גבול.
שרון: שוב, באופן רשמי זה לא אמור לקרות משום שהם באותו מרחב משותף, הבעיה תהיה לא עם תנועה חופשית של אנשים היא הרבה יותר תהיה עם תנועה חופשית של סחורות. אבל בואי רגע רק ננסה, נסיים להסביר. ג'ונסון דחוף את הגבול אל מחוץ לאי האירי אל הים האירי. בפועל צפון אירלנד נותרת במרחב המכסים של האיחוד האירופי ביחד עם הרפובליקה האירית וכל זו כדי שלא נצטרך בעצם לכונן גבול עם בדיקות מכסיות ובדיקות דרכונים. והוא אומר מי שיחליט על הארכת ההסכם הזה, שהוא קודם יהיה לארבע שנים, תהיה בכלל האספה המכוננת של צפון אירלנד. אם זה ימצא חן בעיניה היא תוכל להאריך את זה בארבע שנים נוספות. אם היא תרצה היא בכלל תוכל להאריך את זה בעוד ארבע שנים נוספות. ההחלטה לא תהיה של לונדון אלא של צפון אירלנד.
צליל: שזה ברוח הסכם יום שישי הטוב.
שרון: וכאן הוא עושה דבר מדהים, הוא בפועל מותיר את צפון אירלנד בתוך האיחוד האירופי מבחינה מכסים למרות שסימבולית היא חלק בלתי נפרד. אם תרזה מיי אני לא משאירה את צפון אירלנד לבדה אלא כולנו נסוגים יחדיו, כאשר ה-DUP אמרה - לעולם לא תשאירו אותנו לבדנו, בפועל זה מה שעושה בוריס ג'ונסון, הוא בפועל מפלג את הממלכה המאוחדת. ובעצם ההסכם שלו גרוע עוד יותר!
צליל: רגע, שנייה. זה פתרון יפה. זה פתרון יצירתי ויפה
שרון: שוב, מבחינה מעשית אין כל ספק שאין פתרון אחר. זה אולי הפתרון המיטבי. זה פתרון שנוגד את הרזון ד'אטר של המפלגה הקונסרבטיבית, של ה-DUP ושל תומכי הברקזיט. הוא מפרק בפועל את הממלכה המאוחדת. הוא בעצם יוצר סיטואציה שבה בפועל צפון אירלנד איננה עוד חלק, לפחות מבחינה מכסית, מהממלכה המאוחדת. הוא גם יותר אגב תקדים מסוכן עבורו למה יקרה עם סקוטלנד.
צליל: למה הוא הצליח ותרזה מיי לא?
שרון: אני חושב שהסיבה היחידה שהוא הצליח היא קודם כל כי הוא הביא פתרון יותר גרוע כי לבריסל לא היתה בעיה. הוא מצליח קודם כל כי מבחינת האירופים הם לא נתנו לו כלום. הוא מנציח את הסיטואציה, את תקופת המעבר, לעולמים, תקופת המעבר שתרזה מיי התייחסה א ליה כתקופת מעבר, הוא בעצם מנציח  את זה לארבע שנים, ולשמונה שנים, ואחרי כן ניתן יהיה להאריך את זה עד אין קץ. הוא מצליח בעיקר קודם כל לאור העייפות שקיימת בציבור הבריטי, אני מזכיר שהוא לא הצליח להעביר את זה בפרלמנט של תרזה מיי, רק בפרלמנט המחודש, רק בגלל הבחירות המחודשות, אגב הוא גם מוציא החוצה מהמפלגה כל מי שהצביע נגד, במפלגה הקונסרבטיבית, 21 חברי מפלגה בכירים ביותר נזרקים החוצה, מי שרוצה להתמודד מטעם המפלגה הקונסרבטיבית מצהיר אמונים! שהוא יהיה מחוייב להסדר שיגיע אליו בוריס ג'ונסון וכל האנשים הללו בסופו של יום כשהם נבחרים הם מצביעים ברוח המפקד.
צליל: אני מתפעלת מכישוריו הפוליטיים
שרון: אין כל ספק. הוא פוליטיקאי חד, חריף, שיודע לדבר אל העם, ומעל לכל יודע לעטוף במעטפת בונבוניירה גם כשלונות פוליטיים. וב-23 בינואר זה הופך להיות החוק אחרי שהמלכה חותמת על האקט. ושבוע לאחר מכן גם הפרלמנט האירופי מאשר את ההסדר הזה.
צליל: וב-31 בינואר -
שרון: בשעה 11 שעון הממלכה המאוחדת
צליל: בזמן שכולנו פה מדברים על נעמה יששכר ועל פוטין וטראמפ
שרון: הממלכה המאוחדת עוזבת את האיחוד האירופי.
ואו. זה קרה.
אף אחד לא האמין שזה יקרה לפני שלוש שנים וחצי והנה יום הדין הגיע.
צליל: מה קרה באותו רגע?
שרון: באופן פרדוקסלי לא הרבה. חוץ ממסיבת הפרידה שנייג'ל פרג' ארגן במרכז לונדון עם שירה היסטרית של גד סייב דה קווין, הרבה לא קורה. ולמה לא קורה? משום שההסדר שאליו תרזה מיי הגיעה הוא שאנחנו נכנסים לתקופת מעבר עד סוף דצמבר 2020. תקופה שבפועל הכל נותר על כנו
צליל: אז בינתיים הסחורות עוברות כרגיל, מהגרים יוצאים ונכנסים כרגיל, כסף עובר בין שני הצדדים, הכל כמו שהיה ב-30 בינואר?
שרון: הכל נותר על כנו כאשר בפרק הזמן הזה יש אתגר אחד מרכזי. לאחר שהתגרשנו אנחנו צריכים להחליט על מה אנחנו עושים עם הילדים. ועם הנכסים.
צליל: אז בעצם נפרדנו לא התגרשנו
שרון: אנחנו כרגע פרודים. פרודים. הגירושים עצמם יתקיימו עקרונית רק בסוף דצמבר 2020, רק אם לא תהיה תקופת הארכה נוספת.

צליל: מה קורה בכלכלה הבריטית מאז? הרי כבר שנה שעברה הערכת הצמיחה היתה הנמוכה ביותר באיחוד האירופי.
שרון: אז בואו ניתן קצת נתונים כלכליים. ראשית כדי שנבהיר עד כמה כלכלת בריטניה תלויה בכלכלה האירופית, הנתונים אומרים הכל. מבחינת ייצוא בריטי לאיחוד האירופי הרי ש-45 אחוז מסך כל הייצוא הבריטי מגיע אל השווקים האירופיים, אל האיחוד האירופי. 53 אחוז מהייבוא הבריטי מגיע מהאיחוד האירופי. הכלכלה לצערנו הרב מראה נתונים קשים ביותר. ראשית אנחנו רואים שאם הצמיחה בשנת 2015 עמדה על 2.4% בשנת 2018 הצמיחה עומדת על 1.5%, הערכת הממשלה אגב שבהינתן שברקזיט יקרה וברקזיט אחר קרה, שהצמיחה ב-15 השנים הקרובות תהיה 6.7%.
צליל: לאורך כל ה-15 שנים?
שרון: 15 שנים סך כל הצמיחה תהיה 6.7%
צליל: זה נשמע מעט מאוד
שרון: קשה מאוד. בנוסף אם אנחנו מסתכלים קצת על הפאונד הבריטי הרי שביום משאל העם, ה-23 ביוני 2016 ביחס לדולר הוא עמד על 1.48 דולר, יום למחרת כבר נפל ל-1.36, ספטמבר 2019 הוא עומד על 1.19, הוא זינק מעט ל-1.29 אבל בסך הכל אנחנו רואים שהוא, הפאונד נשחק ב-20 אחוז מאז ההחלטה על הברקזיט. חברות בינלאומיות עוזבות את הסיטי אוף לונדון. מוסדות אירופיים עוזבים את הממלכה. 95 אחוז ירידה בבקשה של אנשים לבוא ולעבוד במללכה המאוחדת . 95 אחוז, אחת המדינות האטרקטיביות ביותר מבחינת למשל אקדמיה, אנשים לא רוצים לבוא ולעבוד. זה נתון שהוא אומר בעצם הכל על מידת האטרקטיביות של הכלכלה הבריטית עבור אנשים, עבור עובדים
צליל: ואז דיברנו גם על זה שהכלכלה הבריטית תלויה בפועלים זרים, בעובדים בתחום החקלאות שיגיעו ממזרח אירופה,
שרון: לא רק חקלאות, היא תלויה בכלל. לא ניתן היום למצוא שרברב
צליל: הם הפסיקו להגיע?
שרון: בדיוק. הם עוזבים את הממלכה. הבעת אי אמון כלכלית גלובלית בממלכה המאוחדת, בהשכלה הגבוהה המאוחדת, התרסקות של מערכות מחקר בריטיות, אוניברסיטאות שהופכות להיות הרבה פחות אטרקטיביות גם לחוקרים וגם לסטודנטים ומוסדות אירופים שנוטשים אחד אחרי השני
צליל: מה הם מרוויחים מזה?
שרון: אני חושב שאחד הדברים שאנחנו צריכים לסגור הוא הפנדלום של לאומנות
צליל: זאת מילה שאתה תצטרך להסביר
שרון: נאמר את זה אחרת: מערכת היחסים של האיחוד האירופי והממלכה המאוחדת מעולם לא היתה טובה. ניתן לומר שהממלכה היתה פחות או יותר באורביט שונה. ואחד הדברים ואולי הטרגדיה הגדולה של מערכת היחסים הזאת היא שפוליטיקאים בריטים משמאל ומימין הבינו מהר מאוד שכדי להיות רלוונטיים בדיון הבריטי, כדאי להיות אירוסקפטי. אירוסקפטיות הפכה להיות מכשיר מרכזי לקידום אג'נדות של פוליטיקאים אני מזכיר את הפרקים הקודמים שלנו שבהם דנו בכך שמרגרט תאצ'ר יצרה את התחושה שניתן להרוג דרקונים באירופה. זה דיון שנסוב סביב הגדולה והאימפריאליזם הבריטי. סביב הלאומנות הבריטית ובריטניה באמת ובתמים חשה שמקומה הוא מקום אחר, היא המנצחת הגדולה של מלחמת העולם השניה. היא אותה מדינה שהביאה שלום ליבשת האירופית. היא חשה שהיא לא במקום דומה לאסטוניה, לפולין, לשוודיה ולמדינות אחרות. היא באמת חשה באמת ובתמים שונה מהותית בדי-אן-איי שלה משאר מדינות אירופה.
צליל: אנחנו שואפים למצב שבו אנחנו מראים איך הכלכלה מניעה דברים מאחורי הקלעים אבל זה מקרה שבו הלאומיות ניצחה את האינטרס הכלכלי. הלאומיות חשובה יותר מכלכלה.
שרון: צריך לזכור שבתחילת הדרך, כך לפחות חשבו הבוחרים הבריטים, וזו גם התחושה שהמנהיגות הבריטית נתנה, שהם נכנסו לארגון כלכלי. במידה מסוימת הם לא קראו נכון את המפה. הם לא הבינו מה המשמעות של הכניסה לארגון הכלכלי הזה. הם לא קראו היטב את ההיסטוריה של פרויקט האינטגרציה האירופית שבפועל שם לו למטרה, שמו להם למטרה להגיע לאיחוד פוליטי, אפילו הייתי אומר, לפדרציה אירופית, באמצעים כלכליים. הבריטים ובמידה מסוימת הציבור הבריטי צודק, הוא לפחות רומה על ידי המנהיגות שלו, לא ע"י המנהיגות האירופית, שאנחנו בארגון כלכלי. אבל זה לא ארגון כלכלי. זה קודם כל ארגון פוליטי. שמשתמש באמצעים כלכליים להעמקת האינטגרציה. נכון שיש לנו קולות שונים בתוך הארגון הזה אבל הוא קודם כל ארגון פוליטי ששם לו למטרה לכונן שלום ביבשת, בקרב הרוצחת הסדרתית באמצעים כלכליים. והבריטים נכנסו לארגון כלכלי שבאמצע הדרך הם הבינו שיש לו שאיפות פוליטיות הרבה יותר משמעותיות. לאורך כל הדרך הם ניסו להרגיש קצת יותר בנוח, לעצב את הארגון הזה באופן שדומה לסדר היום שהם היו רוצים ללא הצלחה רבה. והלאומנות הבריטית גברה ללא כל ספק על האינטרסים הכלכליים הבריטים משום שהאקט שבריטניה עשתה הוא התאבדות בשידור חי.
צליל: נקרא קצת שאלות של המאזינים?
שרון: בהחלט.

צליל: פרופ' שרון פרדו, פרופ' למדע המדינה במחלקה לפוליטיקה וממשל באונ' בן גוריון בנגב וחוקר בכיר במרכז סימון וייל ללימודים אירופיים באונ' בן גוריון בנגב. תמיד תענוג, גאד סייב דה קווין

שרון: תודה רבה לך צליל ונתראה בינואר 2021

צליל: ראה את זה סגור.

אנחנו היינו חיות כיס. את הפרק הזה ערך רום אטיק, על הסאונד אסף רפפורט. תודה רבה לרחל רפאלי על הסיוע בעריכה. גם דנה פרנק ושאול אמסטרדמסקי חברים שלנו. אתם מוזמנים להיכנס לקבוצת הפייסבוק שלנו לדבר על ברקזיט, וגם לקבוצת הפייסבוק החדשה של כאן הסכתים לדבר על הסכתים בכלל. אני צליל אברהם, תודה רבה שהאזנתם