יוסל, שאיבד את אשתו וששת ילדיו, מתאר בצוואתו את מצב הגטו בשעותיו האחרונות וחושף את תחושותיו לגבי המוות הקרב. הצוואה נכתבה לבני אדם אך יש בה גם פניה כואבת לאלוהים – פניה מתריסה ואוהבת כאחד. 

 את הסיפור כתב צבי קוליץ בארגנטינה ב1946. לאחר מספר שנים הוא נחשב בטעות לתיעוד היסטורי ורק בשנות ה-90 האמת התגלתה. 

לסיפורו של הסיפור באתר יד ושם