25 שנים לפסקול הסרט סינגלס שהן 25 שנים לצאת סרט הקאלט סינגלס של הבמאי קמרון קוראו לאקרנים. זה מחזיר אותי בזמן לאחת התקופות היפות בהיסטוריה של הרוק וגם לאפיזודה קטנה אישית שלי, כי בערך חודשיים אחרי שיצא הסרט, עליתי על טיסה לארה"ב לתקופה של למעלה משנה, שבה חרשתי את המדינה לאורכה ולרוחבה ובמהלכה שמעתי (וגם ראיתי) לא מעט מלהקות סצנת הגראנג' בתקופת הפריחה הקצרה של הז'אנר.

בשיאה של סצנת הגראנג', יצא סרטו של קמרון קרואו, סינגלס, ששיקף את התקופה המוזיקלית והחברתית בקרב צעירים בעיר סיאטל. הסרט עוסק ברווקים וברווקות, דור האיקס בשנות ה-20 לחייהם, בדגש על חיבור מוזיקלי לסצנת הגראנג' שהתחילה בעיר ועד מהרה (ובניגוד לכל התחזיות) הגיעה כמעט לכל מקום בעולם. בעיניי לפחות מדובר בשילוב האולטימטיבי שכן תמיד האמנתי שהחיבור הטוב ביותר בין אנשים, אחד העוגנים הכי חשובים ובסיסיים במערכת יחסים, הוא העוגן המוזיקלי. הרגשתי שקרואו הולך עם התחושה הזו (שהיה לי ברור שאינני היחיד ששותף לה) עד הסוף. הוא שילב את הפן המוזיקלי בסרט (ואגב לא בפעם האחרונה) כמעט מכל זווית אפשרית. לשני הגיבורים (הזכרים) הראשיים שלו יש חיבור מוזיקלי ברור: קליף (המגולם על ידי מאט דילון) הוא מנהיג של אחת מלהקות סצנת הגראנג' "סיטיזן דיק" (להקה פקטיבית) שחבריה הם למעשה חברי להקת פרל ג'אם אדי ודר, ג'ף אמנט וסטון גוסארד שמגלמים את עצמם בסרט. גיבור נוסף סטיב (מגולם על ידי השחקן קמבל סקוט) הוא אומנם איש פרסום, אבל בעברו הוא היה הדי.גי' המפורסם של התיכון וכמובן חובב מוזיקה מושבע.

באחת הסצנות, כשהוא מביא את קירה (לינדה פאוול) אליו הביתה, קרואו דואג לעבור ב"זום אין" על אוסף התקליטים המרשים שלו. קרואו גם לא שוכח להכניס למסך חבר כבוד נוסף מהסצנה, כריס קורנל, באחת הסצינות הביזריות והמשעשעות, שבה קליף מפוצץ בטעות את השמשות במכוניתו אחרי שהתקין בה מערכת סטריאו חדשה (הוא עושה את זה עם הקטע המצוין Jinx של להקת Tad).

קרואו לא פוסח על סצנות הפאבים והמסיבות אבל לא מסתפק בהן ומשלב בסרט גם שתי הופעות חיות בריל טיים של שתיים מהלהקות הגדולות והחשובות בסצנה של הגראנג': אליס אין צ'יינז ו-סאונדגארדן. הסרט סינגלס הפך עם השנים לסרט קאלט בזכות השילוב המוזיקלי של סצנת הגראנג' בסרט וכמובן שבעקבות הצלחתו של פסקול הסרט (שמכר למעלה משני מיליון עותקים) שהפך למעשה להיות העוגן המרכזי שלו.

פסקול הסרט המקורי יצא בחודש יוני 1992, כשלושה חודשים לפני שהסרט עצמו יצא לאקרנים. אני לא אוהב להיות משבית שמחות, הפסקול מצוין, אבל בעיניי מפוספס כי הוא יכל להיות מושלם. אני לא מדבר על להקות גראנג' נוספות שחסרות לי בפסקול, זה תהליך שהוא מובן למדי ותלוי גם בגורמים ושיקולים נוספים, אני מדבר דווקא על הבחירה של מה יכנס לפסקול מתוך סך השירים שליוו את הסרט עצמו. רובו של הפסקול אכן "סיאטלי" מובהק וכולל את Would האלמותי של אליס אין צ'יינס, שניים של פרל ג'אם ואחד של: כריס קורנל, סאונדגארדן, מאדהאני ו-Mother Love Bone (בקטע הענק Chloe Dancer/Crown of Thorns). הוא גם נותן כבוד לאושיות סיאטליות ויתקות: ג'ימי הנדריקס (עם בחירה מעולה) ולהקת Lovemongers (תכלס שם נוסף להרכב "הארט" של האחיות אן וננסי ווילסון שמבצעות גרסת כיסוי לשירם של  לד זפלין, The Battle of Evermore.

הפסקול כולל גם את ההרכב המצוין משיקגו, סמשינג פמפקינז, ואת החוליה החלשה שלו (בעיניי) פול ווסטרברג (סולן להקת הריפלייסמנטס ממינסוטה). לעומת זאת ההוצאה המחודשת שהגיחה לאוויר לפני כחודשיים מתקנת סוג של עוול ועושה חסד עם הפסקול המקורי. לגירסא המחודשת נוספו עוד שישה קטעים של כריס קורנל (כולם למעט אחד אינם מופעים כלל בסרט), שניים של אליס אין צ'יינס (מההופעה החיה), אחד של סאונדגראדן (מההופעה החיה), השיר המצוין Six Foot Under של בלאד סירקס (לא מופיע בסרט), שיר אחד של ההרכב הסיאטלי המצוין (והמפוספס) Truly, קטע בלוז קצר של מייק מקריידי מפרל ג'אם (גם הוא לא מופיע בסרט) והקאבר הפארודי של הלהקה הפיקטיבית סיטיזן דיק לשירם של מאדהאני, Touch me, I'm Dick (על משקל Touch me, I'm Sick). ואגב, להקה פקטיבית או לא, פרל ג'אם הוציאו אותו כסינגל רשמי לפני כשנתיים. לו רק היו מכניסים את Jinx של Tad, קטע מצוין של עוד להקה מפוספסת שמביאה את הפן היותר כבד של הסצנה, ההוצאה המחודשת היתה מושלמת.

לפסקול אגב (הן המקורי והן המחודש) לא נכנסו מספר שירים (כולם לא מסצנת הגראנג') שמופיעים בסרט. אז אם תרצו לשמוע לפחות את חלקם וכמובן קטעים מתוך הפסקול החדש ואת הפסקול המקורי כולו אתם מוזמנים ללחוץ עכשיו על פליי. מצד שני, אם עדיין לא ראיתם את הסרט, אני תוהה מה עדיף: לשלוח אתכם לצפות בו ולעשות לכם חשק לחזור ולהקשיב לתוכנית כאן, או להקשיב עכשיו ולעשות לכם חשק לצפות בסרט.

מאת: בן רד