מעטות הלהקות שאהיה מוכנה לחכות בשבילן שעתיים שלמות בשורות הראשונות, דחוסה ומוקפת בבריטים שיכורים (שזה נחמד מאוד בגדול, אבל ממצה אחרי רבע שעה), בלי לזוז לשירותים, לבר או סתם לנשום, תוך שקיעה בבוץ עד ברכיים. אבל, כשיש לי הזדמנות להגשים חלום ולראות את ניו אורדר מופיעים כמה מטרים לפניי, זה שווה הכל בלי לחשוב פעמיים.


41 שנה עברו מאז שהוקמה ג'וי דיוויז'ן, מהלהקות החשובות בפוסט Pאנק, שהוציאה בזמן פעילות קצר למדי שני אלבומי אולפן בלבד, אפלוליים ולא קלים לעיכול. ג'וי דיוויז'ן עיצבה את טעמי ואת הטעם המוסיקלי של דורות שלמים של מאזינים אדוקים, כמו את הסאונד שהשפיע על אמנים רבים וטובים, כמו רוברט סמית, טרנט רזנור, הנשיונל, אינטרפול, אדיטורס, קילרס ואחרים.


לאחר התאבדותו המצערת של סולן הלהקה איאן קרטיס, שסבל מדיכאון וממחלת הנפילה, הלהקה החליטה להמשיך לפעול (ועושה זאת עד היום!). תחת השם "ניו אורדר", חקרה את סצינת המועדונים המופלאה של שנות ה-80 ופנתה לדרך יותר דאנסית, אלקטרונית ומסונתזת, תוך שמירה על קו הרוק האלטרנטיבי האיכותי והמינימליסטי המזוהה עמה. וכך, עם עטיפות אלבומים מעניינות וייחודיות, טקסטים נוגעים ולחנים לא פחות ממושלמים - האגדה עוד חיה ובועטת וזו עדיין אחת הלהקות הכי טובות ויצירתיות על הכדור.


אם אתם חובבי ניו ווייב אסור לכם לפספס את ההופעה של פיטר הוק, בסיסט 2 שתיהלהקות, ב-28.9 שבה הוא יבצע את כל ההמנונים פורצי הדרך של הנ"ל. ואפילו בלי בוץ.