הרבה אנשים לא האמינו לדילן בגלגולו החדש כנוצרי בסוף שנות השבעים וחשבו שמדובר ביחסי ציבור בלבד, אך דילן היה נחוש להפיץ את דרכו החדשה ואף שילם מחיר על האופן הטוטאלי שבו הוא עשה זאת. מי שהגיע להופעות שלו מנובמבר 1979 ועד מאי 1980 זכה לשמוע רק את השירים החדשים שביטאו את אמנותו הטריה, חומרים שהוקלטו ל-Slow Train Coming, האלבום הראשון בטרילוגיה הנוצרית שלו ובהמשך גם ל-Saved. דילן לא זרק למעריצים אפילו עצם אחת מעברו המפואר ורבים צעקו לעברו, הפגינו ואף נטשו את ההופעות באמצע. ואם באמצע שנות השישים הוא הקים עליו בעיקר את קהילת הפולק הרי שכעת הוא הצליח לעצבן קהל גדול יותר וכמובן גם את כמה מבני משפחתו וחבריו היהודים. בסופו של דבר, פחות ופחות אנשים הגיעו להופעות שלו, הופעה אחת אף בוטלה משום שלא נמכרו כרטיסים והאלבומים Saved ו-Shot of Love הפכו לשניים מהאלבומים החלשים בקרירה שלו.

Trouble No More, החלק החדש וה-13 בסדרת הבוטלגים של דילן חוזר בדיוק אל השנים האלה והוא מלא בהופעות חיות שמוכיחות שעם קהל או בלי קהל – דילן לגמרי שם. הופעות מלאות באנרגיה ובגרוב, שירים שטרם ראו אור וגרסאות שונות לכמה מהשירים הטובים שהוא כתב באותן שנים. השבוע הקדשתי את ספיישל של חצות למארז החדש, שבגרסתו המלאה כולל 102 שירים ולמעלה משמונה שעות(!) של ניגונים. העלינו על הקו לשיחה קצרה את המוזיקאי ירון בן עמי.