הקסם של הרדיו. לא בכדי מדברים על מחלת רדיו. מי שמֵציץ - נפגע, מי שטועם - מתאהב, מי שנכבש - אבוד. זה חיידק קשה. ו-כּן, לרדיו יש ייחוד קסום שאין דומה לו כנראה בשום מדיום תקשורת אחר. סביר להניח שדווקא המסתורין, העובדה שלא רואים את השדרנים, את המַגישים, רק שומעים את קולם, וּמדמיינים, איך הם נראים, וּבִכלל עצם השימוש באפשרויות האינסופיות של הצליל. של הקול. ברדיו, האנשים שמאחורי הקלעים, הם למעשה האנשים שמאחורי הזכוכית. אתם אולי מַכירים את השמות, שאנחנו המַגישים מזכירים בִּתחילתה וּבְסופה של כל תכנית, אבל מי באמת האנשים האלה, שאחראים לביצוע הטכני? 
שמוליק רפאלי, גרשון מיטל ויונתן קולטון, מספרים על ההקלטות הנדירות, ההיסטוריות, על התסכיתים של פעם ( "פול טמפל" ו"רץ" ו"שחיין"...) על הפקות המוסיקה המורכבות, על האפקטים, ועל אולפן 7 שם מתחת לבלטות יש חצץ, או זכוכית, המשמשים את אנשי הסאונד כדי לייצר באמצעות הצליל בלבד עולם שלם שהמאזין מאמין לו לחלוטין בזמן ההאזנה.