גיא מספר: 

כשנפתח האגף החדש של מוזיאון תל אביב לפני 7 שנים, חיכיתי קצת שיירגע הטירוף שם ואז הלכתי לבקר. אני אוהב מוזיאונים, והייתי סקרן. אם איכשהו פספסתם את הבניין הזה בשבע השנים שהוא פתוח, זה בניין ספירלי וטיפה מבלבל לניווט, ובאותם ימים ראשונים של האגף החדש, המוזיאון עדיין לא היה ממש סגור על לאן מותר ואסור להיכנס, איפה להציב שומרים וגדרות, וככה יצא שמצאתי את עצמי בטעות בתוך מעלית היצירות.

זה היה רגע בלתי נשכח בשבילי מהרבה בחינות, גם בגלל הריגוש כשהבנתי תוך כדי ירידה במעלית הזו שאסור לי בכלל להיות שם, וגם כי ברגע שמצאתי את עצמי בתוך המעלית הזו הרגשתי פתאום שוב כמו ילד. תנו לי להסביר: מעלית היצירות של המוזיאון היא המעלית הכי גדולה שראיתי בחיים, בטח הכי גדולה שהייתי בה בחיים. היא מכונה בשפה המקצועית מעלית רכב, ואני חושד שזה כי אפשר להכניס לתוכה ג׳יפ שלם ועדיין יהיה לי מקום לעמוד מאחוריו ולבקש ממי שעומד לפניו ״אתה יכול ללחוץ על מינוס שתיים בבקשה?״ ובתור מבוגר שעדיין מתלהב מדברים גדולים מדי, הלב שלי נסק בתוך המעלית הזו כמו שהוא נסק כשיצא לי לעמוד במוזיאון בארה״ב מול טיל אמיתי שטס לחלל ולהבין כמה הדבר הזה הוא לא נתפס בגודל שלו. קני מידה אחרים אולי, אבל ההתרגשות דומה.

אבל הסיבה השלישית שהרגע הזה היה בלתי נשכח, ואפילו סוג של הארה קטנה מבחינתי, היא שבוודאי, ידעתי שיצירות לא מגיעות בכוחות עצמן לקיר שעליו הן תלויות במוזיאון, אבל הביקור האסור והמקרי הזה במעלית הענקית הבהיר לי בבת אחת כמה מעט אני יודע. כמה המון עבודה, עובדים, חללים נסתרים וגלגלי שיניים, לפעמים פשוטם כמשמעם, זזים מאחורי הקלעים של כל ציור או תערוכה שאנחנו רואים בכל מוזיאון. מי ידע שצריך מעלית בגודל טנק במוזיאון? היי בעצם למה שלא יהיה צריך מעלית בגודל טנק? מה עוד אני לא יודע?

אז לפני חצי שנה, באחת הישיבות של רום ושלי לקראת ״הרגע״, הצעתי רעיון לפרק: בוא נלך לסטודיו של אמן שעומד להציג תערוכה חדשה, ונלווה יצירה אחת שלו מהרגע שבו הוא מסיים להניח עליה צבע, ודרך כל השלבים שהיא תעבור עד שהתערוכה תיפתח - ואז נישאר שם בגלריה ונשאל את הצופים מה הם רואים, מה הם חושבים. איך מתנהל סיפור שהגיבור הראשי שלו הוא לא בנאדם, או קבוצה של אנשים - אלא חפץ.

רום חשב שזה לא רעיון טוב. ״מה אני אמור ללמוד מזה, שיכול להיות חשוב לי?״ הוא שאל אותי, ושלח אותי לחשוב על השאלה המצוינת הזאת.

את הפרק החדש שלנו, ״אמנות זה קשקוש״, התחלנו עם הרעיון ההוא ושאלה אחת די קטנה, אבל מהר מאוד, קצת אחרי שישבתי עם אנשי מוזיאון תל אביב להבין איזה תערוכה מעניינת נפתחת בקרוב שאפשר ללוות עם מיקרופון, נפתח בפנינו סיפור הרבה יותר מעניין והתחילה להציק לנו שאלה הרבה יותר עמוקה, הרבה יותר חשובה, והרבה יותר רלוונטית לחיים של כל בנאדם, במיוחד לחיי מי שחושב שהוא דווקא לא מתעניין באמנות.